בש"פ 8208/08 פלוני נ. מדינת ישראל

זהו ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 11.9.2008 (כב' השופט ב' ארבל) בה הוחלט לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

1.

נגד העורר ושניים נוספים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של ניסיון חטיפה, כליאת שווא, תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות, תקיפה סתם בנסיבות מחמירות והחזקת סכין שלא למטרה כשרה. על פי המתואר בכתב האישום, המתלונן הינו קטין יליד 1990 ותושב הכפר שיבלי (להלן: המתלונן ). העורר הינו אביהם של מוראד וממדוח. ביום 18.7.2008, בשעה 00:20 או בסמוך לכך הסיע ממדוח את חבריו מכפר שיבלי חזרה לכפרם. עם הגיעו לכפר התנפלו על רכבו של ממדוח צעירים שזהותם אינה ידוע למשיבה, היכו אותו ואת חבריו והשחיתו את רכבו. בעקבות כך על פי האמור בכתב האישום, קשרו חליל שלאבנה (להלן:

שלאבנה ), העורר ומוראד קשר עם אחר שזהותו אינה ידועה למשיבה, לחטוף את המתלונן מביתו בשל חשדם כי השתתף בתקיפתו של ממדוח. באותו יום בשעה 11:00 או בסמוך לכך, נסעו הארבעה ברכבו של שלאבנה (להלן: הרכב ) אל ביתו של המתלונן כאשר כל אחד מהם מחזיק בכליו סכין. עם הגיעם אל ביתו של המתלונן ניגשו העורר, מוראד והאחר אל דלת הבית ודפקו עליה, בעוד שלאבנה ממתין ליד הרכב. המתלונן פתח את הדלת והעורר, מוראד והאחר וידאו איתו את זהותו. לאחר שהבינו כי זהו האדם אותו הם מחפשים, שלפו מוראד והאחר את הסכינים שהיו עימם והצמידו אותם לגופו של המתלונן, האחד בגב והאחד בצוואר. לאחר מכן משכו מוראד והאחר את המתלונן לעבר הרכב בעוד העורר ניגש אל תא הנהג בכדי להניע את הרכב. מוראד והאחר, בסיועו של שלאבנה, הכניסו את המתלונן בכוח ובאיומי סכין אל הרכב ומנעו מן המתלונן לצאת ממנו. התערבותם של אחרים שהיו במקום מנעה מהארבעה לעזוב את המקום עם המתלונן כאשר בשלב זה תקף העורר את סנא שיבלי שניסתה למנוע ממנו לנסוע, גרם לה לחבלות של ממש ואף איים עליה ועל אחרים בסכין שלופה כדי לברוח מן המקום. העורר, מוראד והאחר הצליחו לברוח מהמקום ואילו שלאבנה עוכב במקום על-ידי שכנו של המתלונן שהינו שוטר במשטרת ישראל.

2.

עם הגשת כתב האישום עתרה המשיבה למעצרם של העורר והנאשמים הנוספים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. העורר ומוראד הסכימו לקיומן של ראיות לכאורה נגדם ולקיומה של עילת מעצר ובית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ז' הווארי) הורה ביום 3.8.2008 על עריכת תסקירי מעצר בעניינם. התסקיר בעניינו של העורר התקבל ביום 24.8.2008 ובו נמנע שירות המבחן מהמלצה על שחרור העורר לחלופת מעצר. בהחלטתו מיום 26.8.2008 ציין בית המשפט המחוזי (כב' השופט ב' ארבל) כי מתסקיר שירות המבחן שהוגש עולה מסוכנותו של העורר וכי אורחות חייו מתאפיינים בעברינות, בהתנהלות אנטיסוציאלית ובהתמכרות לסמים. בית המשפט הוסיף וציין ששירות המבחן התרשם כי העורר מתקשה להתחבר לכישלונו וכי הוא מחוסר יכולת להתמודד עם מצבים מורכבים דוגמת האירוע נשוא כתב האישום וכי חלופת המעצר שהוצעה על-ידו לא נמצאה ראויה. בנסיבות אלה, ונוכח חומרת העבירה ועילת המעצר הקמה בגינה, ציין בית המשפט כי לכאורה נראה בעיניו שאף חלופת מעצר לא תסכון בעניינו של העורר, אך משום שבא-כוח העורר הציע במהלך הדיון חלופת מעצר נוספת וכן נוכח הצורך לקבוע את התיק להמשך דיון בעניינו של מוראד, הורה בית המשפט על עריכת תסקיר משלים שיתייחס לשאלת מסוכנותו של העורר והתאמתה של חלופת המעצר הנוספת שהוצעה וכן תבחן אפשרות של חיזוק החלופה באמצעות איזוק אלקטרוני. ביום 11.9.2008 ולאחר קבלת התסקיר המשלים הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו בציינו כי על פי התסקיר המשלים שהוגש התרשם שירות המבחן שהמפקח המוצע על-ידי העורר אינו מהווה דמות סמכותית היכולה להציב לו גבולות וכי לא קיימת אפשרות לאיזוק אלקטרוני במקום מעצר הבית המוצע. כך גם חזר שירות המבחן על התרשמותו כי לעורר בעיה של שליטה עצמית ונמנע ממתן המלצה ביחס לשחרורו לחלופת מעצר. בנסיבות אלה קבע בית המשפט כי לא שוכנע שניתן לאיין את מסוכנותו של העורר באמצעות חלופת מעצר.

4.

בערר שבפניי טוען העורר כי שגה בית המשפט המחוזי עת הורה על מעצרו עד תום ההליכים, בעוד שלאבנה ומוראד שוחררו לחלופות מעצר. לטענת העורר, עיון בחומר הראיות מעיד כי חלקו בפרשה נשוא כתב האישום אינו גדול יותר מחלקם של שלאבנה ומוראד אשר עשו גם הם שימוש בסכינים ובאלימות ואף שהעבירות המיוחסות לו חמורות, אין הן מן החמורות ביותר בספר החוקים. לגישתו ניסיון לחטיפה הינו עבירה ממדרג נמוך בחומרתה בגינה אין בתי המשפט מורים, דרך כלל על מעצר עד תום ההליכים. לטענת העורר הפרשה נשוא כתב האישום היא למעשה ניסיון שכשל אשר בוצע על רקע של סערת רוחות עקב הפגיעה הקשה בבנו וברכושו. העורר מוסיף וטוען כי אף שהוא בעל עבר פלילי עשיר, הרי שכעת הוא מבוגר, חולני וזנח את דרך הפשע זה מכבר בשל היותו איש משפחה ועוד הוא מציין כי אין בעברו הפלילי לבדו להצדיק את האבחנה שנעשתה בינו ובין שלאבנה ומוראד. לבסוף טוען העורר כי המשך המעצר עלול להסב לו נזקים בריאותיים חסרי תקנה והוא מבקש, אפוא, כי נורה על שחרורו לחלופת מעצר.

המשיבה מצדה סומכת ידה על החלטת בית משפט קמא וטוענת כי אין מקום לשחרר את העורר לחלופה, נוכח מסוכנותו והעדרה של חלופת מעצר ראויה. המשיבה טוענת כי חלקו של העורר גדול מחלקם של שני שותפיו שנתפסו, בשים לב לכך שהרקע לניסיון החטיפה היה סכסוך שהעורר היה צד לו. עוד מציינת המשיבה כי היה זה העורר שתקף את סנא שיבלי וגרם לה חבלות של ממש כשבידו סכין שלופה. לבסוף טוענת המשיבה כי לעורר עבר פלילי עשיר, הכולל הרשעות בעבירות אלימות חמורות מן העבר הלא רחוק בגינן ריצה עונשי מאסר מצטברים של 13 שנים, וכי גם בכך הוא נבדל משני האחרים.

5.

בחנתי את טענות הצדדים והגעתי למסקנה כי דין הערר להידחות. העילה למעצרו של העורר קמה נוכח המעשים האלימים המיוחסים לו בכתב האישום, בחבורה, תוך הצטיידות בסכינים ובתכנון מוקדם, שהתרחשו בשל רצונו של העורר להיפרע ממי שחשד בו כי פגע בבנו ממדוח. התנהלות עבריינית זו המיוחסת לעורר כלפי המתלונן, שהיה קטין במועד הרלוונטי, יש בה כדי להצביע על מסוכנות גבוהה הנשקפת ממנו ועל דרכו "ליישב" סכסוכים בדרכים אלימות במיוחד. מסוכנות זו מתעצמת נוכח העובדה שהסכסוך אשר הצית את הבערה טרם בא על פתרונו, וכן נוכח עברו הפלילי העשיר של העורר הכולל הרשעות בעבירות אלימות. בנסיבות אלה צדק בית משפט קמא באמצו את האמור בתסקיר שירות המבחן ובקובעו כי לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בעניינו של העורר בדרך של חלופת מעצר. נימוקיו של בית משפט קמא על המבדיל בהקשר זה בין העורר ובין שני האחרים מקובלים עלי.

אשר על כן הערר נדחה.