בש"פ 8210-23 בש"פ 8210-23

לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בלוד מיום 25.10.2023 במ"ת 14948-10-22 (כב' השופטת אפרת פינק) במסגרתה הורתה על העברתו של העורר למעצר בפיקוח אלקטרוני, וזאת בעקבות החלטתו של השופט יצחק עמית בבש"פ 7127/23 (שדן בהארכת המעצר השנייה מעבר לתשעה חודשים. להלן: החלטת העליון).

הערר מתייחס למספר היבטים בהחלטת בית המשפט קמא: עצם השמתו של העורר בפיקוח אלקטרוני חלף מעצר בית; מיקום חלופת המעצר; הימנעות בית המשפט קמא מלאשר את אשתו של העורר כמפקחת; וגובה הפיקדון.

לאחר ששמעתי את באי-כוח הצדדים הגעתי למסקנה כי אין עילה להתערב בליבת החלטתו של בית המשפט קמא ביחס להעברה למעצר בפיקוח אלקטרוני. אבהיר בקצרה:

- בהחלטת העליון לא הורה בית משפט זה על שחרור למעצר בית דווקא, אלא הותיר את טיב חלופת לשיקול דעת בית המשפט קמא. לפיכך ההחלטה להעביר את העורר למעצר בפיקוח אלקטרוני אינה עומדת בסתירה להחלטה בעליון.

- ההחלטה להעדיף את החלופה בתל אביב, ולא לאפשר לעורר לשהות בביתו שביהוד, מתבקשת בשלב זה, לאור הקרבה של הבית ביהוד למקום מגוריו של המתלונן.

- השאלה האם ניתן לאשר את אשת העורר כמפקחת היא נושא שיש להעלות בפני בית המשפט קמא, במסגרת בקשה לעיון חוזר, וחלופה זו שמורה לעורר.

באשר לגובה הפיקדון, הגם שהוא אינו חריג בנסיבות העניין, מצאתי לנכון, מתוך הבנה כי מצבו הכלכלי של העורר אינו משופר, להפחיתו במידת מה, וזאת בשים לב לכך שהעורר יהיה מצוי במעצר בפיקוח אלקטרוני. כן ראיתי לאפשר לעורר פרק זמן נוסף על מנת לגייס את היתרה שטרם הפקיד. לפיכך, סכום הפיקדון הכולל יועמד על 25,000 ש"ח (במקום 40,000 ש"ח), כאשר העורר יידרש להשלים את ההפקדה עד ליום 1.1.2024. מובהר לעורר כי ככל שלא יעשה כן, יהיה בכך הפרה של תנאי השחרור, על כל המשתמע מכך.

לאור האמור הערר נדחה, בכפוף לאמור לעיל לעניין הפיקדון.