בש"פ 8214/00 עיסה אלסלאמין נ. מדינת ישראל

1.נגד העורר - תושב השטחים - הוגש כתב אישום על כניסה לישראל שלא כחוק, כאשר ב30/10/00- נמצא הוא במושב צופר כשאין ברשותו אישור כניסה כחוק לישראל. בית המשפט המחוזי בבאר-שבע קיבל את ערר המדינה על החלטת בית משפט השלום, שהורה לשחרר את העורר בתנאים, והורה על מעצר העורר עד תום ההליכים. בערר זה מתמקדת הסניגורית בטענה, לפיה יש לשחרר את העורר לחלופת מעצר, מאחר ולא הוכחה ולו לכאורה, מסוכנותו של העורר ולפיכך לא קמה עילת מעצר נגדו מטעם זה. באשר לחשש להימלטותו מן הדין, ניתן למצוא - לטענתה - חלופה שתבטיח מפני חשש כזה וחלופה כזו אכן נקבעה בערכאה הראשונה.

2.מקובלת עלי טענתה של הסניגורית המלומדת, לפיה בבוא בית המשפט להורות על מעצרו של נאשם עד תום ההליכים, עליו לבחון את מסוכנותו של הנאשם שבפניו ולא די בכך שקיים פוטנציאל של מסוכנות, הנובע מעצם השהייה בארץ ללא היתר כחוק.

3.בית משפט זה קבע לא אחת, כי אין לעצור אדם, ללא חלופת מעצר אם לא הוכחה מסוכנותו. החוק מקים חזקת מסוכנות לגבי עבירות מסוימות ויש והמסוכנות נובעת מכלל הנסיבות שבהן בוצעה הכניסה והשהייה בארץ שלא כחוק, המצביעות על כוונתו של הנאשם המסוים לבצע עבירות בישראל. במקרה דנן, אין כל אינדיקציות מסוג זה.

למרבית הצער, מאות ואלפים נכנסים ונמצאים בארץ שלא כחוק, בין כדי לחפש בה עבודה - וזוהי הסיבה שהעורר טוען לה - ובין כדי לחפש בה מקום לגור בו. אולם, כל עוד אין הם חשודים בביצוע עבירות אחרות פרט לכניסה ושהייה שלא כחוק, וכל עוד אין ידיעות מודיעיניות או אחרות על כוונתם לבצע עבירות, אין לקבוע את מסוכנותם לעניין מעצרם עד תום ההליכים. אין לעצור אדם בשל פוטנציאל לביצוע עבירה המיוחס לו בגלל עצם היכנסו ללא היתר לתחום המדינה ושהייתו בה ללא היתר, גם אם הוא תושב שטחים. על המדינה למצוא דרכים להילחם בתופעה של כניסה ושהייה בארץ ללא היתר, אם סבורה היא שיש לעשות כן. מעצר עד תום הליכים איננו כלי הולם למטרה זו.

4.בענייננו, לא נטען על-ידי המשיבה כי יש בידיה חומר כלשהו המצביע על מסוכנותו של העורר. נהפוך הוא, הסניגורית המציאה לנו מכתב מלשכת היועץ המשפטי של אזור יהודה ושומרון, לפיו "מבדיקתנו אין כל מניעה נגד מרשך מלצאת לישראל. כיום יש מניעה כללית בגין הסגר, אך מעבר לכך אין כל מניעה נגדו באופן אישי".

אין בכל אלה כדי להמעיט מחומרת העבירה של כניסה ושהייה בישראל שלא כחוק, אולם עבירה זו כשלעצמה, אינה מגלמת מסוכנות, אינה מעמידה חזקת מסוכנות ולגבי העורר לא הוכחה מסוכנות. לפיכך, שגה בית המשפט המחוזי בגזרו גזרה שווה לענייננו ממקרה של מעצר עד תום ההליכים על-פי החלטה של בית משפט זה בעניינם של נאשמים שיידו אבנים בשוטר, במקום של התפרעות. אכן ראוי, כעניין של מדיניות שיפוטית, כי בתי המשפט יושפעו מן המצב השורר כיום במדינה, המצדיק נקיטת יד קשה כלפי משתתפים בעבירות של התפרעות וידויי אבנים. אולם המקרה דנן אינו ממין אותם המקרים.

5.ערה אני לכך שיש להביא אנשים אלה לדין, למצות איתם את הדין ולהבטיח את התייצבותם למשפט וכי קיימת סכנה להתחמקותם מהליכי שפיטה. סכנה זו יש למנוע ככל שניתן. כדי לעשות זאת, יש לבחון חלופת מעצר. בית משפט השלום עשה כן, וקבע תנאים מגבילים. התנאים שנקבעו נראים לי הולמים ומתאימים להשגת תכלית המעצר.

6.זאת ועוד, בעבירות אלה המשפט אמור להיות קצר ביותר. נראה, לכאורה, כי די בתעודת עובד ציבור המצביעה על העדר היתר כניסה ושהיה בארץ על מנת להוכיח את אשמת הנאשם, אם אינו מודה בה. לפיכך, יש להקצות משאבים וכוח אדם שיפוטי כדי שמשפטים אלה ייערכו סמוך ככל שניתן למעצרם של הנאשמים.

מהטעם של סכנת הימלטות מן הדין הייתי מוצאת לנכון לעצור נאשמים בעבירה זו, עד תום ההליכים, לתקופה קצרה לפי הנסיבות ולא עד תום ההליכים כאשר אין יודעים מתי הם יסתיימו.

7.אשר על כן, מורה אני כי העורר יישאר במעצר עד ה1.12.00-. אם עד אז לא יסתיים משפטו, ישתחרר הוא בתנאים שנקבעו על ידי בית משפט השלום.