בש"פ 8218/09 מדינת ישראל נ. דניאל כהן

1.

זוהי בקשה שלישית להארכת מעצרו של המשיב לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) התשנ"ו-1996. המשיב עומד לדין בבית המשפט המחוזי בבאר שבע בשל שורה של איומים על חיי בת זוגו לשעבר (להלן: המתלוננת ) וחברתה אירנה (להלן: אירנה ) וכן בשל הצתת ניידת משטרה שהוזמנה על ידי המתלוננת ותקיפת השוטר שהגיע למקום. כתב האישום הוגש ביום 8.9.2008 וביום 19.11.2008 הורה

בית המשפט המחוזי על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בדיון שהתקיים בעניינו ביום 21.1.2009 הודיעו הצדדים על הסדר טיעון שהושג ביניהם ובהתאם לאותו הסדר הודה המשיב והורשע במעשים שיוחסו לו בכתב אישום מתוקן, אך כחודשיים לאחר מכן, עם החלפת הסניגור שייצג אותו עד אותו שלב, ביקש המשיב לחזור בו מן ההודאה ובהחלטתו מיום 12.5.2009 התיר לו בית המשפט המחוזי לעשות כן וקבע את התיק לשמיעת הוכחות בחודש ספטמבר 2009.

2.

על פי כתב האישום איים המשיב על המתלוננת בחודש יולי 2008 או בסמוך לכך כי "ישחט" אותה וארב לה ליד ביתה של אירנה כשהוא מחזיק בידו סכין. המתלוננת שהבחינה בו נמלטה מן המקום והמשיב תקף את אירנה שישבה ברכב בו הגיעו השתיים ובעודו שולף את הסכין שבה אחז איים עליה כי ירצח אותה. איומים קשים נוספים השמיע המשיב כלפי המתלוננת בשיחה טלפונית שהתקיימה ביניהם ביום 13.8.2008 וביום 25.8.2008 הגיע לבית מגוריה של המתלוננת וחולל מהומה במקום כשהוא מצלצל בדלת וצועק אליה כי תפתח אותה ותרד אליו. באותו מעמד שב המשיב ואיים על המתלוננת ועל אירנה ברצח. המשיב אף שלף סכין שהיתה עמו וניפץ בקבוקי זכוכית ריקים. למחרת היום, בתאריך 26.8.2008, שב המשיב ואיים על המתלוננת בשיחה טלפונית ויומיים לאחר מכן, ביום 28.8.2008, הודיע המשיב למתלוננת כי הוא ממתין לה עם צאתה לעבודה כדי "לשחוט אותה וכדי לשתות את דמה" וכן איים כי ישרוף אותה וירצח אותה אם לא תרד למטה. באותו היום עלה המשיב לביתה של המתלוננת, בעט בדלת תוך שהוא מאיים עליה ומזהיר אותה שלא להזמין את המשטרה, ומשהבחין בשוטרים שהוזעקו על ידי המתלוננת נמלט מן הבניין והתקשר אל המתלוננת תוך שהוא משמיע כלפיה איומים נוספים. סמוך לאחר מכן ניפץ המשיב את חלון ניידת המשטרה שהגיעה למקום, שפך חומר דליק והצית אותה, וכן תקף שוטר שביקש ממנו להתלוות אליו. בעקבות התקיפה נגרמו לשוטר חבלות של ממש והוא נזקק לטיפול רפואי. לאחר מכן נמלט המשיב לבית אמו וכשהגיעו שוטרים לשם יידה בהם רעפים מגג הבניין עד שנעצר.

3.

ביום 2.9.2009 נשמעו שלושה עדי תביעה וביום 22.9.2009, שהיה מיועד לסיום שמיעת פרשת התביעה, נשמע עד תביעה נוסף אחד בלבד, משום ששלושה עדי התביעה הנותרים ובהם המתלוננת, לא התייצבו לדיון. כנגד המתלוננת ועד נוסף (שכן) הוצאו צווי הבאה לבקשת המדינה. העד השלישי שלא התייצב

הנו שוטר, והמדינה הודיעה כי לא התייצב מסיבות רפואיות וכי תשקול לוותר על עדותו ועל עדות השכן אם לא יתייצבו למועד הנדחה שנקבע לסיום פרשת התביעה.

4.

מעצרו של המשיב הוארך לראשונה סמוך לאחר חזרתו מן ההודאה, בהחלטתו של בית משפט זה מיום 9.6.2009. באותה החלטה צוין כי מסכת המעשים המיוחסת למשיב בכתב האישום אינה מותירה מקום לספק בדבר מסוכנותו, והודגש כי אין מדובר במסוכנות כלפי המתלוננת בלבד אלא כלפי הציבור כולו בהתחשב באיומיו לכאורה כלפי אירנה, בתקיפת השוטר ובהצתת הניידת המיוחסים לו. בית המשפט הוסיף והפנה באותה החלטה לתסקירי המעצר, שהאחרון שבהם העריך כי קיימת רמת סיכון גבוהה בעניינו של המשיב וכי הוא אינו מתאים למסגרת טיפולית שהוצעה על ידי בא כוחו. בתום 90 ימי הארכת המעצר הראשונה שב בית משפט זה ונדרש בשנית להארכת מעצרו, וגם זו הפעם סבר בית המשפט כי יש להאריך את המעצר. בהחלטתו מיום 6.9.2009 המתייחסת הן לבקשת ההארכה והן לערר על החלטת בית המשפט המחוזי הדוחה בקשה לעיון חוזר שהגיש המשיב, הדגיש בית המשפט את עברו הפלילי המכביד של המשיב ואת מסוכנותו וציין כי אין זה המקרה המתאים לשחרור המשיב לחלופת מעצר בקהילה טיפולית. יחד עם זאת ראה בית המשפט להאריך את מעצרו של המשיב בארבעים וחמישה ימים נוספים בלבד. משהמשפט טרם נסתיים בתוך תקופה זו הוגשה בקשת ההארכה השלישית, המונחת בפניי.

5.

כפי העולה מתיאור מהלך הדיונים עד כה, צפויה פרשת התביעה להסתיים בדיון הקרוב הבא הקבוע ליום 4.11.2009. מועד נוסף לשמיעת פרשת ההגנה נקבע ליום 10.11.2009. בשני מועדים אלה צפויה אפוא להסתיים שמיעת ההוכחות כולן.

בחנתי את טענות הצדדים ואני סבורה כי באיזון הכולל יש להעדיף במקרה זה את שלומו ובטחונו של הציבור ועל כן, יש להורות על הארכת מעצרו של המשיב ולאפשר את סיום ההליך בעודו נתון במעצר. אכן, המעשים המיוחסים למשיב מלמדים על מסוכנות מופלגת, ובצדק כבר נקבע בהחלטות הקודמות שהוזכרו כי אין מדובר במסוכנות המופנית כלפי המתלוננת בלבד, אף שאין להקל בה ראש כשלעצמה, אלא במסוכנות פורצת גבולות כלפי הציבור בכללותו נוכח האלימות אותה הפנה המשיב, על פי הנטען, כלפי אירנה, חברתה של המתלוננת, כלפי השוטר שביקש לעכבו וכלפי השוטרים שהגיעו לעוצרו. עברו הפלילי המכביד של המשיב הכולל, בין היתר, עבירות של איומים, תקיפה והצתה בגינן ריצה המשיב בעבר תקופות מאסר, אך מחזק את המסקנה בדבר מסוכנותו. בא כוח המשיב הדגיש בטיעוניו כי בינתיים שינתה המתלוננת מטעמה ואף ציינה בפני שירות המבחן כי אין לה התנגדות לשחרורו של המשיב לחלופה. עוד ציין בא כוח המשיב כי המשיב גמל את עצמו מן ההתמכרות לסמים בעת שהותו במעצר וכי הוא מבקש עתה לשהות בחלופת מעצר בפונדק הקילומטר ה-101 בהשגחה של מר שמעון רימון. השינוי בעמדתה של המתלוננת, אם מצרפים אליו את העובדה שהמתלוננת בחרה שלא להתייצב למתן עדות במועד שאליו הוזמנה ונדרשה הוצאת צו הבאה בעניינה, לא זו בלבד שאין בה כדי לתמוך בשחרורו של המשיב לחלופת מעצר אלא שיש בה לאותת על היפוכו של דבר, ולהצביע על חשש מוגבר מפני שיבוש מהלכי משפט מצד המשיב.

6.

בשל כל הטעמים המפורטים לעיל אני נעתרת לבקשה ומורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 22.10.2009, או עד מתן פסק דין בת"פ 8218/08 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם. בשולי הדברים אציין כי המשיב, אשר ביקש לומר דברים אחדים במהלך הדיון, ציין כי למד לשלוט בכעסיו והוא מבקש שתינתן לו הזדמנות לשיקום. התובנה בדבר הצורך בשיקום הינה רצויה ומבורכת, אך דומה כי במקרה דנן מן הראוי לשקול היבט זה במהלך הדיון בתיק גופו ובמסגרת גזר הדין שינתן בעניינו, אם יימצא אשם בדינו.