בש"פ 8219/10 מוחמד מנאע נ. מדינת ישראל

בפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ת' ש' נתנאל) מיום 26.10.10, לפיה נדחתה בקשת העורר לביטול תנאי מעצר הבית המלא שהוטלו עליו, ולחילופין, העברת מקום מעצר הבית לכפר מג'ד אל כרום.

כתב האישום

1.

על פי כתב האישום, במועדים הרלוונטיים, הופעל רחיב חיזאזי (להלן:" הסוכן ") בשליחות משטרת ישראל ורכש בהוראתה, באישורה ובכספה, כלי נשק ותחמושת.

2.

במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, קשרו הנאשם 1 והעורר, ביחד עם אחר, שזהותו אינה ידועה למאשימה, קשר למכור נשק ותחמושת לסוכן, וזאת בלא רשות על פי דין להחזקת נשק ולעשיית עסקה בו (להלן:" הקשר ").

3.

ביום 7.2.2010 סוכם בין הנאשם 1 לבין הסוכן, כי יפגשו בינהם, לצורך מכירת אקדח לסוכן על ידי הנאשם 1. בהמשך לאמור, במסגרת הקשר ולשם קידומו, לאחר תיאום בין הנאשם 1 לבין הסוכן, הגיע הסוכן לכפר מכר ופגש בנאשם 1, אשר היה אותה עת בתוך רכב מסוג מזדה (להלן:" הרכב "), נהוג בידי העורר. הסוכן עלה לרכב. בהמשך לקשר, ולשם קידומו, לאחר תיאום טלפוני שערך הנאשם 1 עם אדם נוסף, נסעו הנאשם 1, העורר והסוכן, ברכב, למפגש בכפר עם אדם אחר, אשר עלה אף הוא לרכב ומסר לידי הנאשם 1 אקדח קליבר 9 מ"מ , שבכוחו להמית אדם (להלן:" האקדח ") ומחסנית. במהלך המתואר לעיל, במסגרת הקשר ולשם קידומו, ובנוכחות העורר, בדק העורר את האקדח, ומסר אותו לידי הסוכן. בתמורה, הסוכן מסר לידי הנאשם 1 סך של 16,000 ש"ח, והנאשם 1 ספר את הכסף. במהלך המתואר, אמר הנאשם 1 לסוכן, כי הבחור הנוסף יבדוק את האקדח, ואכן הבחור הנוסף עשה כדבריו, וירה מהאקדח כעשר יריות במקום מגורים, ללא הסבר סביר.

4.

במעשיהם המתוארים, קשר הנאשם 1 והעורר קשר עם אחר לביצוע פשע, וביצעו בצוותא עם אחר עבירות בנשק, שבכוחו להמית אדם, כמפורט להלן: החזיקו נשק ותחמושת, בלא רשות על פי דין להחזיקם, וסחרו בנשק בלא רשות על פי דין לעשות כן. כמו כן, בצוותא עם אחר, ירו מנשק חם באזור מגורים, ללא הסבר סביר.

5.

הוראות החיקוק שלפיהן הואשמו הנאשם 1 והעורר: קשר לפשע – עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977; החזקת נשק – עבירה לפי סעיפים 144(א)(רישא+סיפא)+144(ג)+29 לחוק; סחר בנשק – עבירה לפי סעיפים 144(ב2)+(ג)+ סעיף 29 לחוק; יריות באזור מגורים – עבירה לפי סעיף 340א בצירוף סעיף 29 לחוק.

6.

ביום 28.5.2010 ניתנה החלטה על ידי בית המשפט המחוזי, בהתייחס לבקשת מעצר בעניינו של העורר. צוין, כי לעורר מיוחסות עבירות בנשק. בית המשפט קבע, כי קיימת תשתית ראייתית מספיקה להוכחת עובדות כתב האישום. עם זאת, ציין בית המשפט בעניינו של העורר, כי בשים לב לגילו הצעיר, העדר עבר פלילי, וכן בשים לב לחלקו בפרשה, אשר נראה כי שימש כמסייע בתפקיד משני למבצעים העיקריים, ניתן לשקול את שחרורו לחלופה. באותה החלטה נקבעו גם תנאי החלופה שתוצע, שעניינם ריחוק של 50 ק"מ מכפר מגוריו, פיקוח של לא פחות משלושה מפקחים ראויים, פיקוח אלקטרוני, ובטוחה, שלא תפחת מ-15,000 ש"ח במזומן. בהמשך, ומאחר ולא הוצעה חלופה ראויה והתבקשה חלופה אחרת, ככל שהדבר נוגע למרחק מכפר המגורים, הורה בית המשפט על הגשת תסקיר.

7.

שירות המבחן הגיש תסקיר והמליץ על שחרור העורר לחלופת מעצר, בבית דודתו בכפר איבטין. מכיוון שהתייצבו בפני בית המשפט שני מפקחים בלבד, הורה בית המשפט (השופט ר' שפירא) ביום 5.7.2001, כי ניתן יהיה לשחרר את העורר לחלופת המעצר באיבטין, בכפוף לכך שיאושרו עוד שני מפקחים ראויים, ובכפוף להסדרת פיקוח אלקטרוני והפקדת בטוחה כספית בסכום של 15,000 ש"ח במזומן, התחייבות עצמית של המפקח שכבר אושר, וכן שני מפקחים נוספים, שכל אחד מהם יחתום על התחייבות עצמית בגובה 20,000 ש"ח. בנוסף יחתום העורר על התחייבות עצמית בגובה 20,000 ש"ח, להבטחת התחייבותו לשהות בבית דודתו ולא לצאת מהבית, אלא לצורך דיונים בביהמ"ש וכן לצורך פגישות עם עורך דינו, במועדים שימסרו מראש למערך הפיקוח האלקטרוני. בכל יציאה מאושרת יהיה העורר מלווה באחד המפקחים שאושרו. כמו כן, יינתן צו עיכוב יציאת העורר מן הארץ. בכפוף לאישורם של שני מפקחים נוספים, וכן הסדרת הפיקוח האלקטרוני, נקבע כי ניתן יהיה להורות על שחרורו של העורר לחלופה המוצעת באיבטין.

באותו שלב, קבע בית המשפט, יישאר העורר עצור עד להחלטה אחרת, וזאת כל עוד לא הומצאו המפקחים הראויים הנוספים.

8.

ביום 7.7.10 התייצבו שתי מפקחות נוספות, כפי שקבע בית המשפט, ולפיכך שוחרר העורר למעצר בית באבטין, בתנאים שנקבעו.

9.

בתום שלושה חודשים הגיש העורר בקשה לעיון חוזר, כאשר עיקר המבוקש בה היה החלפת מעצר הבית בו שוהה העורר, למעצר בית בביתו, במקום מגוריו. בית המשפט (השופטת ת' שרון-נתנאל) קבע, כי שלושה חודשים, קל וחומר בנסיבות כגון המקרה דנן, אינם זמן מספיק להגשת בקשה לעיון חוזר, ולא מצא בבקשה גופא סיבה המצדיקה עיון חוזר. עוד קבע בית המשפט, כי טענת ב"כ העורר, לפיה עצם העובדה שהעורר כפר במיוחס לו, ונשמעות ראיות אשר אורכות זמן רב, אינה מהווה, כשלעצמה, שינוי נסיבות, בוודאי לא כאשר בכתב האישום רשומים, מלכתחילה, 34 עדי תביעה, כך שבוודאי היה ברור לבית המשפט בעת מתן החלטתו המקורית, כי שמיעת הראיות תארך מספר לא מועט של חודשים.

10.

כמו כן, קבע בית המשפט, כי אין בפרק הזמן של שלושה חודשים, כדי להפחית מהמסוכנות שנקבעה על ידי בית המשפט, ומהצורך לאיין אותה באמצעות חלופת מעצר מרוחקת. לאור האמור, הבקשה נדחתה.

הטענות בערר

11.

העורר מצביע על כך כי מדובר בכתב אישום עם 4 נאשמים ומספר סעיפי אישום, וכי עד היום התנהלו רק שתי ישיבות הוכחות. מכיוון שמדובר במספר רב של עדי תביעה, דבר המחייב מספר רב של ישיבות, ייקח זמן רב, לשיטת העורר, עד שתינתן החלטה סופית בתיק העיקרי.

12.

העורר שוהה במעצר בית מלא, ומקיים, לטענתו, את החלטת בית המשפט כלשונה ובמלואה, ללא כל הפרה, ובמספר הזדמנויות ביקרו אותו שוטרים ומצאו אותו בביתו. לטענת העורר, בשהייתו במעצר בית בכפר אבטין, במרחק גיאוגרפי

גדול מביתו, בכפר מג'ד אל כרום, יש משום פגיעה כלכלית קשה, שכן הדבר כרוך בהוצאות רבות. לטענת העורר, בשל שהייתו במעצר בית מלא, לתקופה של מעל לשלושה חודשים, יש הצדקה להקלה בתנאי מעצרו.

13.

מוסיף העורר וטוען, כי טעה בית המשפט כאשר קבע, כי אין בפרק הזמן ששוהה העורר במעצר בית מרוחק מביתו, כדי להפחית ממסוכנותו.

14.

עוד טוען העורר, כי בית המשפט קמא התעלם מעובדות חשובות, בין היתר כי מדובר בבחור צעיר, שמעולם לא הסתבך עם החוק, והוא נעדר עבר פלילי, כי העורר שוהה במעצר בית בתנאים קשים, כי אינו מעורב בעבריינות וחלקו בפרשה מוגבל לאישום אחד, שגם בו ייתכן, לשיטתו, שראוי לייחס לו עבירות של סיוע ולא מעורבות מכוח שותפות.

15.

העורר טוען, כי טעה בית המשפט כאשר לא התייחס לכך שהוצעו שלושה מפקחים טובים, לשיטת העורר, שיפקחו עליו בזמן שהייתו במעצר בית מלא בחלופה המוצעת, בנוסף לפיקוח איזוק אלקטרוני. לדבריו, אילו הייתה הבקשה נדונה בפני השופט שפירא, שנתן את ההחלטה המקורית – הייתה החלטה שונה.

אשר על כן, מבקש העורר מבית המשפט, להורות על ביטול החלטת בית משפט קמא מיום 26.10.10, וביטול תנאי מעצר הבית המלא שנתון בו העורר, ולחילופין, העברת מקום מעצר הבית לכפר מג'ד אל כרום.

16.

המדינה מתנגדת לבקשה. היא מציינת כי היו כבר 3 ישיבות הוכחות וכי קבועות 3 ישיבות נוספות בזמן הקרוב. לטענת המדינה אין עילה לעיון חוזר.

דיון והכרעה

17.

מקובלת עלי מסקנתו של בית המשפט המחוזי, לפיה אין לעת הזו עילה לעיון חוזר. חלוף הזמן כשלעצמו אינו מצדיק את הבקשה. מספר עדי התביעה היה ידוע כבר בעת ההחלטה הראשונה. אין לומר בשלב זה, כי המשפט מתארך מעבר לצפוי. נימוקים שונים שהועלו בפני, כגון עברו הנקי של העורר וחלקו היחסי בפרשה עצמה, כבר הועלו בפני בית המשפט שנתן את ההחלטה המקורית.

18.

הערר נדחה.