בש"פ 8228/15 מדינת ישראל נ. ערן לסקר

לפנַי בקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), במסגרתה מתבקש בית המשפט להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 12.12.2015 או עד למתן פסק דין בעניינו בת"פ 2874-03-15 בבית משפט השלום בבאר שבע, לפי המוקדם מבין המועדים.

כתב האישום

1.

ביום 12.3.2015 הוגש נגד המשיב ונגד שני אחרים – עדיאל קורליאונה ואוריאן תורג'מן – כתב אישום. כתב האישום מונה שישה אישומים, כאשר ארבעה מתוכם מיוחסים גם למשיב.

על פי האישום הראשון , בין קורליאונה והמשיב לבין אלכסנדר אוסטרובסקי קיימת היכרות מוקדמת. במועד שאינו ידוע במדויק קשר קורליאונה קשר עם אוסטרובסקי – בעת שהראשון ריצה עונש מאסר בכלא אשל בבאר שבע – לקבל במרמה כספים באמצעות פרטי כרטיסי חיוב, וזאת על דרך של פרסום מודעות בדבר עסקאות נופש בעיתונים הפונים לקהלים דתיים וחרדיים. במסגרת הקשר, במהלך סוף חודש מאי 2014 יצר קורליאונה קשר עם חברת 2all העוסקת בבניית אתרי אינטרנט והציג את עצמו כבעליה של חברת "טל תעופה" בבקשה כי ייבנה עבורו אתר אינטרנט. בדרך זו קיווה קורליאונה לקבל פרטי כרטיסי אשראי של לקוחות שיפנו אליו באמצעות האתר שיוקם. לאחר מכן דאג קורליאונה לשכור שירותי משרד עיצוב, לשכור שירותי מענה טלפוני, וכן לפרסם מודעות כוזבות במספר מקומונים. בדרך זו הגיע היקף המרמה לסכום הנאמד בלמעלה מ-305,274 ש"ח. עוד עולה כי בשלב מסוים הצטרף המשיב לקשר שנרקם בין קורליאונה לבן אוסטרובסקי. בתוך כך, קיבל המשיב לידיו לפחות 4,800 ש"ח ו-1,050 דולר מסך הכספים שהתקבלו במרמה. בגין מעשים אלו הואשם המשיב בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין; עבירה של ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 415 סיפא ו-25 לחוק העונשין; ועבירות של הונאה בכרטיסי חיוב בנסיבות מחמירות לפי סעיף 17 סיפא לחוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו-1986 (להלן:

חוק כרטיסי חיוב ).

על פי האישום השלישי , קשרו ביניהם שלושת הנאשמים להתחזות לסמנכ"ל התפעול בחברת רמי לוי – שיווק השקמה בע"מ, שמוליק לוי, ולקבל במרמה בנסיבות מחמירות נעליים מחברת טבע נאות בהיקף מסחרי מבלי לשלם בעד הנעליים. במסגרת הקשר, יצרו קורליאונה, המשיב, או מי מטעמם, כתובת דואר אלקטרוני הנחזית להיות שייכת ללוי. ביום 12.1.2015 יצר קורליאונה קשר עם חברת טבע נאות, והציג את עצמו בשמו של לוי. במהלך השיחה, ביקש קורליאונה לקבלת הצעת מחיר עבור רכישת 1,200-900 זוגות נעליים. ביום 23.1.2015 קיבלו הנאשמים הצעת מחיר העומדת על סך של 480,000 ש"ח. בתאריך 28.1.2015, לאחר ששוחח עם מנכ"ל חברת טבע נאות וסיכם עמו את פרטי העסקה, יצר קורליאונה קשר טלפוני עם תורג'מן ותיאם עמו כי יבצעו את העסקה בזמן שהבנקים סגורים, כך שחברת טבע נאות לא תוכל לברר האם בוצעה התחייבותם לשלם עבור הנעליים. עוד באותו היום עדכן המשיב את קורליאונה בדבר הצעת המחיר מיום 23.1.2015. בתגובה, הורה קורליאונה למשיב לאשר את הצעת המחיר, והאחרון עשה כן. לאחר שכוונתם של הנאשמים התגלתה למשטרה, סוכלה העברת הנעליים. בגין המעשים האלו הואשם המשיב בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; עבירה של התחזות לאחר בכוונה להונות לפי סעיף 441 רישא לחוק העונשין; ועבירה של ניסיון לקבל דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין.

על פי האישום הרביעי , במהלך חודש נובמבר 2014 החזיק המשיב במחסן שכור במשק 58 במושב שדה עוזיהו. בתאריך 5.11.2014 יצא אחד הנאשמים או מי מטעמם קשר טלפוני עם חברת פלטופ-תשר מוצרי נייר ופרסום בע"מ, העוסקת במכירת ציוד משרדי, וביקש לקבל הצעת מחיר עבור ציוד משרדי שכלל בין היתר 2,000 בלוקי כתיבה ו-700 מחברות. במהלך השיחה נתקבלה הצעת מחיר העומדת על סכום של 38,775 ש"ח. עוד במהלך השיחה מסר מי מהנאשמים פרטי כרטיס אשראי, אותו נציגי חברת פלטופ לא הצליחו לחייב. משיצרו קשר טלפוני עם המשיב, מסר להם את פרטי כרטיס האשראי השייך לאמנון סטרשנוב, בתואנת שווא לפיה מדובר ברואה החשבון של החברה. לאחר שהחשבון חויב, סיכמו הצדדים כי הסחורה תועבר לנאשמים ביום למחרת. עוד באותו היום סיכומו הנאשמים עם ישראל כהן, שבבעלותו חברת הובלות, כי יוביל את הציוד שנרכש מחברת פלטופ למחסן שבו החזיק המשיב. לאחר שהושלמה העסקה, ביום 9.11.2014 יצר מי מהנאשמים קשר עם חברת פלטופ, וקיבל הצעת מחיר לרכישת עטים ומחברות בסך של 71,897 ש"ח. לאחר מכן, מסר מי מהנאשמים את פרטי כרטיסו של סטרשנוב.

אולם, הזמנה זו לא סופקה בסופו של יום על ידי חברת פלטופ, לאחר שהתעורר חשדה כי משהו אינו כשורה. בגין המעשים האלו הואשם המשיב בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; עבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין; ועבירה של הונאה בכרטיסי חיוב בנסיבות מחמירות לפי סעיף 17 סיפא לחוק כרטיסי חיוב.

על פי האישום החמישי , בתאריך 23.11.2014 בסמוך לשעה 11:45 יצר קורליאונה קשר טלפוני עם נציגי המכירות בחברת סימונס מערכות נוחות מזרנים והציג את עצמו בתור מנהל הרכש במלון "ישרוטל בראשית" שבמצפה רמון. במהלך השיחה ביקש קורליאונה הצעת מחיר עבור 49 מזרונים, בטענה כי במלון ארעה הצפה. בהתאם, קיבל קורליאונה הצעת מחיר בסך של 294,000 ש"ח. באותו מעמד מסר קורליאונה את פרטי כרטיס האשראי השייך למנחם גרשוני, וכן את מספר אישור העסקה שנתקבל לכאורה מנציגי חברת האשראי. בהמשך לכך שלחו קורליאונה או המשיב מכתב הנחזה להיות חתום על ידי המלון באמצעות כתובת דואר אלקטרוני הנחזית להיות שייכת למלון, ועליה פרטי ההזמנה. בשלב מאוחר יותר, סיכם המשיב עם נציגי חברת סימונס כי משאית מטעמו תגיע לאסוף את המזרונים למחרת בשעה 8:00. בצהרי אותו היום, לאחר שפנו לחברת ישרוטל, התברר לנציגי חברת סימונס כי מדובר בעסקה שקרית, ובעקבות זאת הגישו תלונה במשטרה. או אז הנחו השוטרים את נציגי חברת סימונס להמשיך ולקדם את העסקה, וזאת במטרה לאפשר לשוטרים להתחקות אחר זהות המזמינים. בעקבות זאת, בשעות הבוקר של יום 24.11.2014, הגיע נהג המשאית אלכסנדר קובלינסקי אל מפעל חברת סימונס בכפר סבא. במהלך הנסיעה יצר עם קשר המשיב ותיאם מולו את קבלת המזרונים. לאחר שהגיע קובלינסקי למפעל, עיכבו אותו השוטרים לחקירה. בגין המעשים האלו הואשם המשיב בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; עבירה של ניסיון לקבל דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 415 סיפא ו-25 לחוק העונשין; עבירה של ניסיון להונאה בכרטיס חיוב בנסיבות מחמירות לפי סעיף 17 לחוק כרטיסי חיוב; ועבירה של שימוש במסמך מזויף בנסיבות מחמירות לפי סעיף 420 סיפא לחוק העונשין.

תמצית ההליכים הקודמים

1.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו. הדיון הראשון לגופם של האישומים התקיים רק בחלוף כחודש וחצי – ביום 13.5.2015 – וזאת בשל הזמן הרב שנדרש לשם הסדרת ייצוגו המשפטי של המשיב. באותו דיון טען המשיב כי הוא מופלה לרעה לעומת קורליאונה ואוסטרובסקי, שבעניינים לא התבקש מעצר עד תום ההליכים.

2.

בהחלטתו מיום 28.5.2015 קבע בית משפט השלום כי ישנן ראיות לכאורה המלמדות על קשר בין המשיב לבין העבירות המיוחסות לו בכתב האישום. אשר לטענת האפליה שהעלה המשיב; בית המשפט עמד על כך שגם בעניינו של אוסטרובסקי ביקשה המבקשת מעצר עד תום ההליכים, וכי מכל מקום קיים הבדל ניכר בין מעורבותו של המשיב בפרשה לבין מעורבותו של אוסטרובסקי. באופן דומה קבע בית המשפט כי גם מעורבותו של תורג'מן בפרשה מצומצמת באופן משמעותי ממעורבותו של המשיב. לבסוף קבע בית המשפט שבנסיבות העניין קיימת עילת מעצר, אך דחה את הדיון בעניין חלופת המעצר למועד מאוחר יותר.

3.

ביום 10.6.2015 הציע המשיב חלופת מעצר בדמות מעצר בית אצל חמותו, בפיקוחה ובפיקוחו של אביו, וזאת בתוספת הפקדות כספיות, ערבויות צד ג' ואיזוק אלקטרוני. המבקשת טענה מנגד כי מסוכנותו של המשיב היא גבוהה וכי נוכח המעשים בהם הוא מואשם, קיים בנסיבות העניין חשש ממשי פן ינסה לשבש הליכי משפט ולהתחמק מן הדין. לאחר שחקר את שני המפקחים המוצעים, הגיע בית המשפט לכלל מסקנה כי אין בכוחם להפיג את המסוכנות הגבוהה הנשקפת מהמשיב, אשר נלמדת בין היתר מריבוי העבירות, היקפן, ומידת השיטתיות והתחכום המאפיינת אותן. בהחלטתו מיום 14.6.2015 דחה בית משפט השלום את החלופה שהוצעה והורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

4.

ביום 29.6.2015 הגיש המשיב ערר לבית המשפט המחוזי. ביום 16.7.2015 דחה בית המשפט את הערר. בהחלטתו, קבע בית המשפט כי חומרי החקירה המרובים – ובראשם תמלילי האזנות הסתר שנערכו סביב הפרשה – אכן מקיימים את דרישת הראיות לכאורה. כמו כן עמד בית המשפט על מסוכנותו של המשיב, המתעוררת מעצם נגישותו למכשיר טלפון או למחשב. לבסוף, דחה בית המשפט את טענת האפליה אותה העלה המשיב.

5.

אשר להתקדמות הדיונים בתיק העיקרי; ביום 22.3.2015 הוקרא כתב האישום. לאור הימשכות הליכי הסדרת ייצוגו של המשיב, נקבע כי מענה מפורט לכתב האישום יינתן רק ביום 31.5.2015. הדיון הרלוונטי נערך בסופו של דבר רק ביום 8.6.2015, או אז טען המשיב כי טרם קיבל את כלל חומרי החקירה. בדיון נוסף שנערך ביום 7.7.2015 טען המשיב כי טרם קיבל לידיו את כל חומר החקירה, וכי בכוונתו להעלות טענות מקדמיות בדיון הבא שייערך. ביום 16.7.2015 טען המשיב כי יש להורות על ביטול כתב האישום בגין עיתוי הגשתו. ביום 8.9.2015 דחה בית משפט השלום את הטענה המקדמית. ביום 17.9.2015 ביקשה המבקשת לתקן את כתב האישום על דרך של הוספת עדים, ובית המשפט קיבל את הבקשה. בשלב זה השלים המשיב את המענה לכתב האישום ודיון הוכחות בעניינו נקבע ליום 7.10.2015. בדיון זה נשמעו ארבעה עדי תביעה. בדיון שנערך ביום 19.10.2015 העידו שני עדי תביעה נוספים, ובסיומו הופנו הצדדים להליך גישור במקביל להמשך שמיעת פרשת התביעה. ביום 28.10.2015 העידו שלושה עדי תביעה נוספים. שני עדי תביעה נוספים העידו ביום 8.11.2015, וזאת לאחר שדיון הגישור שנערך ביום 5.11.2015 לא צלח. ביום 11.11.2015 נענה בית המשפט לתיקון כתב האישום על דרך של הוספת עד, והועדו שלושה עדי תביעה נוספים. בתום הדיון הודיעה ההגנה כי היא מוותרת על העדתם של כ-13 עדים. בדיון שנערך ביום 22.11.2015 העידו שני עדי תביעה, ובנוסף העלה קורליאונה טענת זוטא שלפיה הודעתו הראשונה ניתנה בעקבות פיתוי והשאה.

טענות הצדדים בבקשה להארכת מעצר

6.

המבקשת – באמצעות באת כוחה, עו"ד עילית מידן – מדגישה כי אופי העבירות המיוחסות למשיב, הטומנות בחובן תחכום ותושייה, מעלה חשש כי המשיב ינסה להימלט מהדין או לשבש הליכי משפט. כמו כן טוענת המבקשת כי למשיב עבר פלילי עשיר, הכולל מגוון עבירות אלימות, סמים וגניבה. לגופה של הבקשה נטען כי אמנם שמיעת ההוכחות בתיק החלה בעיכוב מסוים – שנבע בעיקרו מקשיים בהסדרת ייצוגם של קורליאונה ותורג'מן וכן מדיון בטענות מקדמיות שהעלו השניים – אך כעת ניכר כי ההליך מתקדם בקצב משביע רצון. בתוך כך מציינת המשיבה כי בשלב זה קבועים שני מועדי הוכחות נוספים בתוך תקופת הארכת המעצר המבוקשת – ביום 29.12.2015 וביום 11.1.2016 (כאשר אחד מהמועדים הוסב לדיון בטענות זוטא שהועלו על ידי יתר הנאשמים בתיק).

7.

המשיב – באמצעות בא כוחו, עו"ד רן אבינועם – מעלה שתי טענות מרכזיות. טענתו הראשונה של המשיב נוגעת לקצב התקדמות ההליך: לטענתו, ההליך התנהל עד כה בעצלתיים, כאשר עיקר ה"אשמה" בגין התארכות ההליכים רובצת דווקא לפתחם של יתר הנאשמים בפרשה. לכך יש חשיבות רבה, לטענת המשיב, בהתחשב בכך שהוא הנאשם היחיד אשר "סובל" מהימשכות ההליכים, שהרי יתר הנאשמים משוחררים או מצויים ממילא במאסר. טענתו השנייה של המשיב היא כי בית משפט זה הורה בעבר על שחרורם של נאשמים שהואשמו במרמה בהיקפים גדולים הרבה יותר. בתוך כך מדגיש המשיב כי בסופו של דבר מדובר בשורה של עבירות ניסיון, וכי המשיב דנן לא היה ה"מוח" מאחורי עבירות אלה.

דיון והכרעה

8.

לאחר שעיינתי בבקשה ונספחיה ושמעתי את טענות הצדדים בדיון שנערך לפנַי, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל.

9.

כידוע, בבואו להידרש לבקשה להארכת מעצר מכוחו של סעיף 62 לחוק המעצרים, על בית המשפט לבחון האם חל שינוי באיזון שבין הפגיעה המתמשכת בחירות הנאשם לבין הצורך בשמירה על שלום הציבור וניהול תקין של הליכי משפט. במסגרת בחינה זו, על בית המשפט להתחשב, בין היתר, במשך המעצר וקצב התקדמות ההליך; במסוכנות הנשקפת מהנאשם; בעברו הפלילי; ובחומרת המעשים המיוחסים לו בכתב האישום [ראו למשל: בש"פ 1766/15 מדינת ישראל נ' פלוני , פסקה 8 (15.3.2015) והאסמכתאות שם ]. יש לזכור כי במקרה דנן, שאלת מסוכנותו של המשיב, כמו גם שאלת חומרת מעשיו, נדונו והוכרעו על ידי שתי ערכאות – בהחלטותיו של בית משפט השלום מיום 28.5.2015 ומיום 14.6.2015, וכן בהחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 16.7.2015. משכך, ומכיוון שלא הונחו לפנַי נתונים חדשים שיש בהם כדי ללמד על שינוי כלשהו ואשר לא הונחו לפתחן של הערכאות דלעיל, איני מוצא הצדקה כלשהי להתערב בממצאיהן בכל הקשור למסוכנות הנשקפת מהמשיב. ממילא, רובן ככולן של טענות המשיב התמקדו בשיקולי קצב התקדמות ההליך ולא בשאר השיקולים העומדים לבחינה בשלב זה, ודומה כי לא בכדי.

10.

נוכח האמור, האם יש בקצב התקדמות ההליכים כדי לשנות את נקודת האיזון ולהצדיק את שחרורו של המשיב? אומר כבר עתה, לא ניתן להתעלם מהתקדמותו האיטית של ההליך עד כה. הבעייתיות במקרה דנן נובעת בראש ובראשונה מכך שעיקר העיכובים בהליך הם תולדה של בקשות, דחיות וטענות המועלות על ידי יתר הנאשמים בתיק – נאשמים שבשונה מהמשיב, "אין להם מה להפסיד", בין אם משום שהם ממילא כלואים מאחורי סורג ובריח ובין אם משום שהם אינם עצורים עד תום ההליכים. במובן זה, המצב שאליו נקלע המשיב, בו משך מעצרו תלוי במידה רבה באופן שבו בוחרים יתר הנאשמים לנהל את המשפט, מעוררת אי נוחות. ודוק, התרשמתי כי על פני הדברים, המשיב דנן עושה מאמצים כנים להאיץ את ההליכים, לרבות על דרך של ויתור על העדתם של עדים לא מעטים. אף על פי כן, לא שוכנעתי כי מצב דברים זה מצדיק כשלעצמו את שחרורו של המשיב. אמנם לא ניתן לייחס את הימשכות ההליכים למשיב בלבד, אך יש לזכור כי הימשכות זו גם איננה נעוצה ב"אשמת" המבקשת. במידה רבה, התלות שבין משך ההליך לבין התנהלותם של יתר הנאשמים אינה ייחודית למקרה דנן, אלא מאפיינת תיקים רבים שבהם מעורבים מספר נאשמים ואשר מצריכים בירור עובדתי מקיף של מספר פרשיות עובדתיות שונות. זאת ועוד, בל נשכח כי בשלב זה עלינו להתחקות אחר האיזון בין הפגיעה בחירותו של המשיב לבין החשש שמא יסכן את הציבור או יימלט מהדין. הגם שבמקרה דנן ישנה פגיעה מתמשכת בחירותו של המשיב, מן העבר השני ניצבים המעשים המיוחסים לו, הכרוכים בתחכום, שיטתיות, מניפולטיביות ופוטנציאל לגרימת נזק משמעותי ורחב היקף. נוכח אופי המעשים, יש חשש לא מבוטל כי שחרורו של המשיב בעת הזו יפתח פתח להישנות המעשים ולגרימת נזק – לציבור, להליך עצמו, או אף לשניהם. ויובהר, קביעה זו נכונה אך לעת הזו. לא מן הנמנע, מבלי לקבוע מסמרות, כי נקודת האיזון יכול שתשתנה בעתיד ככל שהתנהלותם של יתר הנאשמים תוסיף לעכב את התקדמות ההליך. עם זאת, בשלב זה לא ניתן לשלול את האפשרות כי ההליך יעלה על "דרך המלך", וחזקה על המבקשת ועל בית משפט השלום כי יפעלו להגשמת אפשרות זו.

11.

לצד האמור, הגם שבנסיבות העניין הימשכות ההליכים אינה מצדיקה כשלעצמה את שחרורו של המשיב, דומני כי המצב אליו נקלע המשיב – בו משך מעצרו תלוי בהתנהלותם של יתר הנאשמים – מצדיק בחינה מחודשת של חלופות מעצר ראויות [השוו: בש"פ 5456/15 מדינת ישראל נ' רובין פסקה 15 (17.8.2015)]. ער אני לכך שהחלופה שהוצעה על ידי המשיב בעבר – בדמות מעצר בית בבית חמותו – סווגה כחלופה שאינה הולמת. ברם, אין משמעות הדבר כי כעת, בחלוף כחצי שנה מאז דחה בית משפט השלום את החלופה, לא יוכל המשיב להציע חלופה "הדוקה" יותר, אשר תהלום את המסוכנות הנשקפת ממנו. בהתחשב בטיב המעשים המיוחסים למשיב, על חלופה שכזו לכלול, מלבד מפקחים ראויים, גם ערבויות כספיות הולמות וכן הגבלות גורפות על נגישותו של המשיב למחשב ולטלפון. ככל שיבקש המשיב להציע חלופה שתעמוד בתנאים אלו, יניחה לפתחו של בית משפט השלום, אשר יחליט אם להעבירה לשירות המבחן לשם בדיקתה.

12.

סוף דבר – הבקשה מתקבלת. הנני מורה על מעצרו של המשיב ב-90 ימים החל מיום 12.12.2015 או עד למתן פסק דין בעניינו בת"פ 2874-03-15 בבית משפט השלום בבאר שבע, והכל בכפוף לאמור בפסקה 12 לעיל.