בש"פ 8230/00 אבראהים ג'הג'אה נ. מדינת ישראל

1.נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה בצומת ערערה, פציעה בנסיבות מחמירות, התפרעות וחבלה במזיד ותקיפת שוטר בנסיבות מחמירות.

מדובר בהתפרעויות שאירעו בכביש ואדי-ערה, בצומת ערערה ב1- באוקטובר, שם היתה התקהלות של מתפרעים, הובערו צמיגים, נחסם המעבר על ידי אבנים וצמיגים בוערים ואז הגיעה משטרה והחלה לפנות אבנים וצמיגים בעוד העורר ואחרים משליכים לעברה אבנים.

2.בית המשפט המחוזי הורה לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו. על כך הוגש ערר לבית משפט זה. הערר נמחק לאור טענת הסניגור כי יש ראיות חדשות שבדעתו להפנות מחדש לבית המשפט המחוזי על ידי בית משפט זה.

בהחלטה שניתנה על-ידי בית המשפט המחוזי בבקשה לעיון חוזר, שב בית המשפט והורה על מעצר העורר עד תום ההליכים נגדו.

3.טענתו המרכזית של בא-כוח העורר היא, כי אין ראיות לכאורה נגד העורר. טענה זו הועלתה על ידו גם בבית המשפט המחוזי ונדחתה. כיום, אין מחלוקת על כך, לצורך הליך המעצר, כי ההאשמה היחידה שנותרה לדיון נגד העורר היא התפרעות תוך השלכת אבנים לעבר שוטרים שהגיעו לצומת, ותקיפת שוטר בנסיבות מחמירות.

4.אין צורך להכביר מילים על הסיכון החמור לחיי אדם הנוצר עקב התפרעות מהסוג האמור, שהפך למרבית הצער, לתופעה שכיחה במקומותינו ויש בה כדי להביא לא רק להפרת הסדר ולסכן את שלום הציבור, אלא להסלמה קשה במערכת היחסים בין אזרחי ישראל למגזריהם. דו"ח משטרת עירון על אירועי אוקטובר מצביע על תופעה שפשתה, ולא על אירוע מקרי, בודד. עזות מצח והתרסה מיוחדת יש בהשלכת אבנים לעבר מייצגי החוק, הבאים להשליט חוק וסדר בכבישי ובישובי הארץ.

עם זאת, עלינו לשאול עצמנו בכל מקרה נתון אם יש הוכחה לכאורה נגד הנאשם בהשתתפות בכל אלה, על מנת להצדיק מעצרו. טוען הסניגור כי, עדותו של איש מג"ב פנחס אלון, כורסמה על ידי ברור נוסף שנעשה עמו במשטרה בקשר ליידוי אבנים על ידי העורר לעבר מכוניות חולפות ולפגיעה בהן ובנהגיהן. אכן, דבריו של השוטר בעניין זה לא היו מדויקים, אף שעולה מהחלטות בית המשפט כי בהתפרעות אכן נפגעו כלי-רכב ואנשים מאבנים שהושלכו לעברם.

5.משום אי דיוק זה בדבריו של השוטר אלון, לא עומד נושא הפגיעה בכלי רכב בנתיב תחבורה על הפרק בערר זה. יחד עם זאת, היו דבריו של השוטר בכל הנוגע להשלכת אבנים על ידי העורר לעבר השוטרים, ברורים וחד-משמעיים. הוא זה שתפס את העורר והוא זה שהיה עד לזריקת האבנים על ידי העורר יחד עם אחרים, לעבר השוטרים. אומנם הוא לא נחקר על דברים אלה בבירור הנוסף שנערך, אולם לא היה צורך לחוקרו על כך, שכן מלכתחילה היו דבריו בעניין זה ברורים ואילו לגבי המכוניות, נעשה בירור נוסף, משום שהיתה אי בהירות ביחס לסוג המכוניות שחלפו ונפגעו ולמקור ידיעתו של השוטר בדבר הפגיעה בסובארו. אי דיוקו בעניין המכוניות אינו משליך בהכרח על אמיתות דבריו בעניין העורר, אמיתות שתיבדק על ידי השופט השומע את התיק. על כל פנים, קיימת עדות, שאם תתקבל על ידי בית המשפט, ניתן יהיה להרשיע את העורר על פיה. לא לנו לקבוע את מהימנותה של עדות זו. די בהאשמה של השלכת אבנים לעבר שוטרים על מנת להקים עילת מעצר. אשר לחלופת מעצר, יש לתת את הדעת לאווירה הקשה ולאירועים החמורים שהם מנת חלקנו לאחרונה, לעברו של העורר שהורשע באיומים, תקיפה, חבלה ושוד ומאסר על תנאי בר-הפעלה, תלוי מעל לראשו, די באלה כדי להצביע על מסוכנותו של העורר השוללת חלופת מעצר וכדי להביאני להורות על מעצרו עד תום ההליכים.

משפטו של העורר קבוע ל27- לחודש זה. יש להניח שיסתיים במהירות.

אשר על כן, מורה אני על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו. אם המשפט לא יסתיים עד סוף שנת 2000, יוכל הוא לפנות שנית בבקשה לבית המשפט המחוזי.

הערר נדחה.