בש"פ 8243/07 סלאמה אבו עליון נ. מדינת ישראל

זהו ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' סגן הנשיא י' טימור) מיום 1.10.2007 בה התקבל ערר המשיבה על החלטתו של בית משפט השלום (כב' השופט ג' גדעון) מיום 30.9.07 והוחלט על מעצרו של העורר עד להחלטה אחרת שתינתן לאחר הגשת תסקיר מטעם שירות המבחן בעניינו.

1.

כנגד העורר, צעיר כבן 22, הוגש כתב אישום המייחס לו ולשותף נוסף עבירות של כניסה לבית מגורים בכוונה לבצע עבירה; גניבה; הפרעה לשוטר במילוי תפקידו; החזקת סכין למטרה לא כשרה; והחזקת מכשירי פריצה. על פי עובדות כתב האישום, בין יום 26.9.2007 בשעה 16:00 או בסמוך לכך, ליום 27.9.2007 בשעה 23:55 או בסמוך לכך, התפרצו העורר, שותפו וקטין נוסף לבית מגורים בבאר שבע ונטלו מתוכו כרטיסי אשראי, שני פנקסי המחאות ותכשיטים (להלן: הרכוש ). ביום 27.9.2007, סמוך לחצות, הבחינו השוטרים ברכב בו נהגו הנאשמים. או אז, השליכו הנאשמים תוך כדי נסיעה את הרכוש מתוך הרכב. באותו מעמד, כך נטען בכתב האישום, החזיקו הנאשמים סכין יפנית, סכין מסוג "לדרמן" ומפתח צינורות היכול לשמש ככלי פריצה.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום עתרה המשיבה למעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בית משפט השלום בבאר שבע (כב' השופט ג' גדעון) קבע בהחלטתו מיום 30.9.2007 כי מציאת הרכוש סמוך למקום עצירת הרכב, זמן קצר לאחר שראו השוטרים את העורר ואת שותפו משליכים חפצים דומים ממכוניתם וכל זאת סמוך למועד שבו נגנב הרכוש מבית המתלוננים, יש בו משום "חזקה תכופה" לעניין גניבת הרכוש על ידי העורר וחבריו המגבשת ראיות לכאורה להרשעתם בעבירות שיוחסו להם. עוד נקבע כי העובדה שהעבירות בוצעו לכאורה בצוותא וכן עברו הפלילי של העורר בעבירות של פריצה, ניסיון לתקיפת שוטר וסחר בסמים, יש בהם כדי להעיד על מסוכנותו. יחד עם זאת, סבר בית המשפט לאחר שבחן מספר חלופות שהוצעו כי ניתן להשיג את מטרת המעצר על דרך של מעצר בית אצל בן דודתו של העורר בפיקוחו המלא. בית משפט השלום אף ראה להתיר את יציאתו של העורר לשלוש שעות בכל יום לצורכי עבודה בליווי ובפיקוח צמוד של בן דודתו. כמו כן הורה בית המשפט על הפקדת ערבות עצמית וערבות צד ג' ועל הפקדת עירבון כספי שיבטיחו את קיום תנאי השחרור. ביצועה של החלטה זו עוכב למשך יממה אחת על פי בקשת המשיבה לצורך הגשת ערר לבית המשפט המחוזי וערר זה אכן הוגש על ידי המשיבה ביום 1.10.2007. בהחלטתו מאותו יום קבע בית המשפט המחוזי כי אין במקרה דנן מחלוקת של ממש באשר לקיומן של ראיות לכאורה ובהדגישו את עברו הפלילי של העורר הכולל הרשעה משנת 2005 בעבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים, התשל"ג-1973, בגינה ריצה העורר עונש מאסר, סבר בית המשפט כי נוכח מסוכנותו של העורר יש צורך בקבלת תסקיר מעצר מטעם שירות המבחן בעניינו וכי עד לקבלת התסקיר מן הראוי כי ישהה במעצר.

3.

מכאן הערר שבפניי בו טוען העורר כי שגה בית משפט קמא משלא נימק את החלטתו ומשלא פירט היכן שגה בית משפט השלום. עוד טוען העורר כי שגה בית משפט קמא בקובעו כי אין מחלוקת של ממש באשר לקיומן של ראיות לכאורה. מחלוקת כזו אכן קיימת, כך טוען העורר, והוא מציין כי אף טען לעניין זה בבית משפט השלום. העורר טוען עוד כי שגה בית משפט קמא משהורה על מעצרו של המשיב מבלי לקבוע שקיימת עילת מעצר בעניינו וכי עילה כאמור אינה מתקיימת בנסיבות המקרה, שכן אין מדובר בעבירת רכוש אשר בוצעה בתחכום או במסגרת התארגנות. עוד טוען העורר כי ההמתנה להכנת תסקיר בעניינו אינה מצדיקה את הותרתו במעצר וכי יש בתנאי מעצר הבית עליהם הורה בית משפט השלום כדי להשיג את תכלית המעצר. העורר מוסיף וטוען כי הוא ראוי לאמון ולשחרור בתנאים, שכן הוא לא הורשע מעולם בעבירות של הפרת הוראה חוקית, לא

הפר צו של בית משפט וחדל מפעילות פלילית לפני למעלה משנתיים. אשר להחלטה על עריכת תסקיר בעניינו טוען העורר כי העומס המוטל על שירות המבחן יביא לכך שהוא ישהה במעצר למשך תקופה ארוכה, כחודש ימים, הכוללת את החג המוסלמי עיד אלפיטר, וזאת בגין ביצוע לכאורה של עבירת רכוש אשר אינה מקימה, כאמור, עילת מעצר. לעניין זה נטען עוד כי יש להפנות לשירות המבחן רק מקרים גבוליים בהם מתעורר הספק אם קיימת חלופת מעצר הולמת, ומכל מקום היה על בית המשפט המחוזי לבחון חלופת מעצר בעצמו. עוד טוען העורר כי הופלה לרעה ביחס לשותף הנוסף הנאשם בכתב האישום, אשר שוחרר ממעצר בתנאים חרף העובדה שנרשמו לחובתו בעבר רישומים פליליים בעבירות רכוש.

4.

בדיון בערר שהתקיים בפניי ביום 11.10.2007 התברר כי טרם נתקבל עד אותו מועד תסקיר של שירות המבחן ומשכך נתבקשו הצדדים לברר מתי צפוי התסקיר להתקבל. מהודעות שהוגשו על ידם היום עולה כי בשל תקלה לא הועברה כלל אל שירות המבחן החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 1.10.2007 לעריכת תסקיר מעצר וכי תסקיר כזה לא ייערך אלא בעוד כשלושה שבועות לכל המוקדם. בנסיבות אלה ובהתחשב בעובדה כי בית משפט השלום בחן מקרוב את החלופה שעליה הורה וכן בהתחשב בגילו הצעיר של העורר ובסוג העבירות המיוחסות לו, נראה לי כי מן הראוי להשיב על כנה את החלטתו של בית משפט השלום ולהורות על שחרורו של העורר לחלופה שנקבעה, אך זאת בתיקון אחד והוא כי העורר ישהה במעצר בית מלא בביתו של בן הדודה בלא שיתאפשר לו בשלב זה לצאת את הבית לצורכי עבודה. עם קבלת התסקיר יוכל בית משפט השלום, ככל שיתבקש לכך על ידי מי מן הצדדים, לשוב ולבחון את הוראתו לחלופת מעצר ואת תנאיה.

הערר מתקבל, אפוא, בכפוף לאמור לעיל.