החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

בש"פ 8246/15 אייל יונגר נ. מדינת ישראל

ניתן ביום

בקצרה

סדר דין פלילי · עיכוב ביצוע מאסרבקשה לעיכוב ביצוע רכיב המאסר בעקבות גזר דין, לאחר פסק דין של בית המשפט המחוזי בערעור

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון דחה בקשה לעיכוב ביצוע מאסר שנדון למבקש לאחר שבית המשפט המחוזי אישר את גזר הדין. הטעם הרפואי לא הוכח, והטיפול ניתן לביצוע בזמן המאסר. פרק הזמן שחלף מאז גזר הדין מספיק להתארגנות, ולכן נקבע כי על המבקש להתייצב לריצוי עונשו.

העובדות

המבקש נידון לעונש מאסר בבית משפט השלום, ובית המשפט המחוזי דחה את ערעורו וקבע מועד התייצבות לריצוי העונש. המבקש ביקש פרק זמן נוסף בשל טיפול רפואי בברך שטרם אומת ובשל הצורך לסייע לאמו הנכה. גזר הדין המקורי ניתן לפני למעלה משלושה חודשים ועיכוב הביצוע כבר ניתן בעבר.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש להורות על עיכוב ביצוע רכיב המאסר של המבקש לפרק זמן נוסף מטעמים רפואיים ואישיים?

הלכות

  1. 1

    טעם רפואי שלא הוכח באבחון מסודר, וטיפול שניתן לבצע במהלך המאסר, אינם מצדיקים עיכוב ביצוע נוסף.

    ״אף אם בהמשך יאושש האבחון הרי שאין כל מניעה שהטיפול יבוצע במהלך תקופת מאסרו של המבקש״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    פרק זמן של למעלה משלושה חודשים מאז גזר הדין מספיק להתארגנות, ולכן טעם אישי שכבר עוכב בגינו אינו מצדיק דחיה נוספת.

    ״סבורני כי פרק הזמן שעמד לרשות המבקש, למעלה משלושה חודשים, די היה בו לשם התארגנות״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • עיכוב ביצוע
  • רכיב המאסר
  • גזר דין
  • בקשה
  • טעמים רפואיים

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

בש"פ

8246/15

לפני:

כבוד השופט י' דנציגר

המבקש:

אייל יונגר

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

בקשה לעיכוב ביצוע

רכיב המאסר של העונש אשר הוטל על המבקש במסגרת גזר דינו של בית משפט השלום,

ואושר בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (הנשיא א' טל, השופטת ז' בוסתן

והשופט ד"ר ש' בורנשטיין) בעפ"ג 22300-11-15 מיום 7.2.2016.

בשם המבקש:

עו"ד אריאל וינדר

החלטה

לפני בקשה לעיכוב ביצוע רכיב המאסר של העונש אשר הוטל על המבקש במסגרת גזר דינו של בית משפט השלום, ואושר בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (הנשיא א' טל , השופטת ז' בוסתן והשופט ד"ר ש' בורנשטיין ) בעפ"ג 22300-11-15 מיום 7.2.2016. בגדר פסק הדין, דחה בית המשפט את ערעורו של המבקש לעניין הכרעת הדין וגזר הדין בעניינו, וקבע כי עליו להתייצב ביום 9.2.2016 עד לשעה 10:00 לתחילת ריצוי עונשו.

1.

במסגרת הבקשה מתבקש בית משפט זה לאפשר למבקש פרק זמן נוסף של מספר שבועות, בטרם תחילת ריצוי עונש המאסר, מטעמים רפואיים ואישיים. המבקש מציין כי הוא מצוי בעיצומו של הליך טיפול רפואי, לאחר שאובחן כמי שאפשר שסובל מקרע ברצועת הברך, ובהינתן שאיבחון זה יאומת, אפשר שייקבע לו מועד לניתוח. עוד מציין המבקש כי הוא זקוק לזמן מה נוסף על מנת להסדיר את המשך הטיפול והסיוע לאמו הנכה. המבקש מטעים כי נכון להיום הוא מתגורר עם אמו ואחיו הקטן, והוא מסייע לאמו בביצוע פעולות יומיומיות בסיסיות. בנוסף לאלה, טוען המבקש כי התנהלותו לאורך ההליך כולו למן הרגע ששוחרר לחלופת מעצר בתנאים מגבילים הייתה ללא רבב, ואף בכך יש כדי להצדיק את קבלת הבקשה.

2.

על אף ההבנה לנסיבותיו האישיות של המבקש, דין הבקשה להידחות. אשר לטעם הרפואי אותו מעלה המבקש בבקשתו; לבקשה צורפו זימונים לבדיקות שמטרתם, על פני הדברים, בחינת האבחון הרפואי אותו ציין המבקש, אולם אבחון זה לא צורף. עם זאת – אף אם בהמשך יאושש האבחון – הרי שאין כל מניעה שהטיפול יבוצע במהלך תקופת מאסרו של המבקש. אשר לטעם האישי; גזר דינו המקורי של המבקש ניתן ביום 1.11.2015, לפני למעלה משלושה חודשים. מאז ועד היום, עוכב ביצוע רכיב המאסר לבקשת המבקש מטעמים שונים, לרבות ובעיקר מן הטעם האישי המועלה כאן, שהוא כאמור מציאת הסדר חלופי לטיפול באמו. עם כל ההבנה לקושי שעשויה אם המבקש לחוות, סבורני כי פרק הזמן שעמד לרשות המבקש, למעלה משלושה חודשים, די היה בו לשם התארגנות.

3.

אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקש יתייצב מחר עד לשעה 10:00 לתחילת ריצוי עונשו, בהתאם לאמור בפסקה 13 לפסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 7.2.2016.

ניתנה היום, כ"ט

בשבט התשע"ו (8.2.2016).

ש

ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (1 תיקים)

  • עפג 22300-11-15

הלכות

  1. 1טעם רפואי שלא הוכח באבחון מסודר, וטיפול שניתן לבצע במהלך המאסר, אינם מצדיקים עיכוב ביצוע נוסף.
  2. 2פרק זמן של למעלה משלושה חודשים מאז גזר הדין מספיק להתארגנות, ולכן טעם אישי שכבר עוכב בגינו אינו מצדיק דחיה נוספת.