בש"פ 8253/00 רמזי אבו נאסר נ. מדינת ישראל

1.בית המשפט המחוזי קיבל את ערר העוררים על החלטת בית משפט השלום שהורה על מעצרם עד תום ההליכים נגדם, והחליט על שחרורם בתנאים.

בכתב האישום מואשמים הם בהתפרעות, חבלה במזיד לרכב והחזקת סכין שלא כדין. הרקע לאישומים הוא התפרעויות באיזור הטיילת בתל-אביב של תושבי המקום, ביניהם - על-פי כתב האישום - המבקשים. הבקשה שלפנינו היא לשחרר את העוררים בערובה שכן אין ראיות לכאורה נגדם. הטענה היא, כי הם לא זוהו על ידי המתלונן כדין. על-פי כתב האישום במהלך אותה התפרעות, יידו העוררים אבנים לעבר רכבו של המתלונן, ניפצו שמשות, פנסים מראות ומעכו את גג הרכב ואת לוח השעונים.

2.העוררים נעצרו כאשר הם נוסעים ברכב שאת מספרו רשם שוטר שראה את רכבם מתרחק בנסיעה, על פי הצבעת אנשים על הרכב המתרחק כרכב שבו נוסעים אלה שהשתתפו בהתפרעויות. הסניגור התמקד בנושא הזיהוי.

אכן קיימים ליקויים באופן בו נערך הזיהוי וניתן היה לערוך מסדרי זיהוי סדורים יותר. בית המשפט המחוזי ציין לקויים אלה והתייחס אליהם. כפי שעולה מהחלטתו של בית המשפט המחוזי המתלונן זיהה את אחד העוררים, כשיצא מאחד מחדרי תחנת המשטרה. בהמשך, התפרץ המתלונן לאותו חדר וזיהה שני עוררים נוספים מתוך הארבעה שהיו שם. לאחר מכן נכנס המתלונן לחדר התדרוך בו היו ארבעה עצורים וזיהה שלושה מהעוררים (1,3 ו4-). פעם נוספת זיהה המתלונן את העוררים 1 ו3- בנפרד, כאשר נבדקה מכוניתו של המתלונן בנוכחותו בתחנת המשטרה.

בית המשפט המחוזי קבע כי קיימות ראיות לכאורה לא רק על סמך הזיהוי.

3.לאחר שעיינתי בכל החומר שנמסר לעיוני, ושמעתי טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה המקימות עילת מעצר נגד העוררים. אף אני סבורה כי יש בזיהוי כדי לקשור לכאורה את העוררים לעבירות המיוחסות להם. העורר 2 אמנם לא זוהה, אבל קשר עצמו לאחרים באומרו שהוא היה עימם כל העת. הוסף לכך את העובדה שכל הארבעה נתפסו ברכב של העורר 1 בקרבת מקום ההתפרעויות כשברכב נתפסו 3 אלות וסכין; את האלימות הקשה המתבטאת במעשים המיוחסים להם ואת טיב חומרת העבירות, והרי לך מערכת ראיות לכאורה מספקת כדי לעצור את כל העוררים עד תום ההליכים נגדם.

4.אלמלא הפגמים שנפלו בהליכי הזיהוי (לא בהכרח בזיהוי עצמו), היה מקום לעצור את העוררים הן משום קיומה של עילת מעצר, הן משום קיום ראיות לכאורה והן משום מסוכנותם, בין השאר, על רקע המעשים נשוא העבירות. אלא שמשום שעוצמת הראיות לכאורה אינה חזקה במדרג מסכת הראיות הלכאוריות, בגלל לקויים בהליכי הזיהוי, מצא בית משפט המחוזי לקבוע חלופת מעצר, ונכון עשה.

אשר על כן מוצאת אני לדחות את הערר.