בש"פ 8259/06 פלוני נ. מדינת ישראל

1.זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד הנשיאה ארד ) בב"ש 6868/06 מיום 18.9.06, בגדרה הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.

2.בכתב האישום, המחזיק שני אישומים, מואשם העורר בעבירות של אינוס בת משפחה, מעשה סדום בבת משפחה והחזקת תועבה. במסגרת האישום הראשון נטען כי במספר הזדמנויות, במהלך שנת 2006, ביצע העורר מעשי סדום ואינוס בבתו (ילידת 1998). עוד נטען, כי העורר הכריח את בתו לצפות בסרטים פורנוגראפיים המתעדים מעשים מיניים בילדים, כדי להציג את מעשיו כדבר שבשגרה. העורר אף איים על בתו כי אם תגלה על המעשים "ירצח" אותה "במכות" (אך העורר אינו מואשם באיומים). המעשים בוצעו לאחר שנפרד העורר מאם בתו, עת התגורר עם הבת בבית המשפחה. במסגרת האישום השני מואשם העורר בהחזקת סרטים המתארים מעשים מיניים בילדים.

3.עם הגשת כתב האישום ביקשה המשיבה לעצור את העורר עד לתום ההליכים. ביום 3.9.06 הסכים העורר כי קיימות ראיות לכאורה ועילת מעצר. באותה ישיבה נעתר בית משפט קמא לבקשת העורר והורה להגיש תסקיר מעצר בעניינו. כן הורה בית המשפט כי העורר ייבדק על ידי רופא בית המעצר, אשר יורה על בדיקתו הפסיכיאטרית, אם ימצא זאת לנכון.

תסקיר המעצר קבע, בין היתר, כי העורר העצור נמצא במצוקה נפשית, וכי עלו רמזים לכך שעבר חוויות קשות בילדות. עוד העריך שירות המבחן כי העובדה שמעשיו של העורר פורסמו ברבים, יש בה כדי לצמצם את רמת מסוכנותו. לאור זאת, המליץ שירות המבחן על שחרורו לחלופת מעצר, בקבעו כי החלופה המוצעת עשויה להפחית את מסוכנותו של העורר באופן ניכר.

ביום 18.9.06, לאחר הגשת התסקיר, נערך דיון משלים, שבו נידונה השאלה אם ניתן לשחרר את העורר לחלופת מעצר בבית הוריו, בהשגחת אביו ואחיו ובאיזוק אלקטרוני, כהמלצת תסקיר המעצר. בית משפט קמא ציין כי התסקיר חסר התייחסות למצבו הנפשי של העורר, וכן כי הוא דל בפרטים על אביו, על אחיו ועל רקעו המשפחתי. עוד ציין בית המשפט כי הגם שבתסקיר נאמר כי ישנו חשש לחוויות קשות אותן עבר העורר בילדותו, אין בו פרטים מהם ניתן להסיק כי בני משפחתו מסוגלים להשגיח עליו. כן לא נמצא לו בתסקיר מידע לגבי מקום הימצאותה של הבת ולהשפעה שעלולה להיות עליה אם ישוחרר העורר. על כן, ולאור מסוכנותו של העורר והצורך להגן על הקטינה, הורה בית המשפט על מעצרו עד תום ההליכים.

4.העורר טוען כי מעצר מאחורי סורג ובריח הוא החלופה האחרונה שיש לשקול, וכי יש לנקוט בה בלית ברירה. לטענתו, תסקיר המעצר ממליץ על חלופה ראויה, ולכן יש לשחררו לחלופת המעצר המוצעת. לחלופין, טוען העורר, יש להורות על הכנת תסקיר מעצר אשר ישלים את אותם פרטים חסרים בעלי משמעות, שעל חסרונם עמד בית המשפט.

המשיבה, מנגד, טוענת כי אין לשחרר את העורר לחלופת מעצר עקב חזקת המסוכנות העולה ממעשיו. עוד טוענת היא, כי נודעת חשיבות מיוחדת למיוחס לעורר במסגרת האישום השני, משום שמדברים אלו ניתן ללמוד כי דחפיו המיניים מופנים כלפי ילדים ככלל, ולא רק כלפי בתו. לדידה, יש להסיק מכך כי מסוכנותו רבה יותר.

5.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, לא ראיתי להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא, שלא לשחרר את העורר לחלופת מעצר, וזאת מנימוקיו.

עם זאת, ראיתי לנכון להורות לשירות המבחן להשלים את הפרטים החסרים, שבית משפט קמא עמד עליהם בהחלטתו. כן רואה אני להורות, כמו בית משפט קמא, כי העורר ייבדק על ידי רופא בית המעצר או שירות בתי הסוהר, כדי שיורה על עריכת בדיקה פסיכיאטרית לעורר, אם ימצא זאת הרופא לנכון.

לכשיוגש התסקיר המשלים, יוכל העורר להגיש בקשה לעיון חוזר במעצרו. אין בכך, כמובן, כדי לנקוט כל עמדה בעניין סיכויי בקשה כזו, אם תוגש.