בש"פ 8262/12 באסם אלדנפירי נ. מדינת ישראל

1.

בפניי ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 16.10.2012 שניתנה במ"ת 1507-07-12 (השופט נ' אבו-טהה ) המורה לעצור את העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

2.

כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע וסחר בסמים מסוכנים בגין מעורבותו, בשתי הזדמנויות שונות, במכירת סם מסוג הרואין לסוכן סמוי של מצ"ח (להלן: הסוכן ). על-פי הנטען בכתב האישום, הסוכן יצר קשר עם מוחמד אבו-זהרי (להלן: מוחמד ), גיסו של העורר (אשר היה במועדים הרלבנטיים חייל בצה"ל) ובין השניים נרקמו שתי עסקאות למכירת סם מסוכן, שבהן השתתף גם העורר. על פי המתואר באישום הראשון, ביום 7.2.2012 הגיעו העורר, מוחמד ואדם נוסף למקום המפגש שסוכם עם הסוכן. העורר המתין ברכבו שעה שמוחמד יצא ממנו ומסר לסוכן כחצי קילוגרם סם מסוג הרואין בתמורה לסך של 60,000 שקל (להלן: העסקה הראשונה ). על פי המתואר באישום השני, ביום 15.6.2012 הגיעו מוחמד, העורר והסוכן לנקודת מפגש שסוכמה מבעוד מועד, במכוניות נפרדות. בהוראתו של מוחמד פירק העורר את הצמיג החלופי מתוך רכבו והעביר אותו לרכבו של הסוכן, אשר חתך אותו וחשף ארבע חבילות שהכילו קרוב לשני קילוגרם של סם מסוג הרואין. בשלב זה עזב העורר את המקום, ואילו הסוכן מסר למוחמד סך של 10,000 שקל כ"שכר טרחה". בעת שהשניים המתינו לכאורה ליתרת הכסף הגיעו למקום שוטרים צבאיים ועצרו את מוחמד. במקביל, העורר נעצר על ידי משטרת ישראל. בגין המעשים המתוארים יוחסו לעורר שתי עבירות של סחר בסם לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 ושתי עבירות של קשירת קשר לפשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ).

3.

העורר נעצר, כאמור, ביום 15.6.2012, ומעצרו הוארך מעת לעת עד למועד הגשת כתב האישום. בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

4.

ביום 14.8.2012 הורה בית המשפט קמא על עריכת תסקיר מעצר בעניינו של העורר, בהדגישו שאין בכך כדי ללמד על ההחלטה שתינתן בסופו של יום. מהתסקיר שהוגש לבית המשפט קמא עלה שהעורר, רווק כבן 22, ניהל עד למעצרו אורח חיים משפחתי ותעסוקתי נורמטיבי. שירות המבחן התרשם כי קיים פער בין אורח חייו הנורמטיבי והיציב של העורר לבין האישומים המיוחסים לו, וציין כי פער זה מקשה על הערכת מסוכנותו. שירות המבחן אמנם התרשם שהמפקחים שהוצעו במסגרת חלופת המעצר – אבי העורר, אחיו ודודו – הם אנשים רציניים ושומרי חוק, אך סבר שהחלופה המוצעת, הממוקמת בתוככי הסביבה המשפחתית שבה חי העורר עובר למעצרו אינה נותנת מענה מספיק. נוכח האמור, המליץ שירות המבחן שלא לשחרר את העורר לחלופת המעצר המוצעת, בכפוף לאפשרות לבחון חלופת מעצר שתיתן מענה להרחקתו הגיאוגרפית של העורר מהסביבה המוכרת לו.

5.

בהחלטה מיום 16.10.2012 קבע בית המשפט קמא שהמשיבה הניחה תשתית ראייתית לכאורית להוכחת אשמתו של העורר בעבירות המיוחסות לו. תשתית זו התבססה בראש ובראשונה על הודעותיו של הסוכן, וכן על הקלטות של חלק מהשיחות שנערכו לשם תיאום עסקאות הסם, פלטי שיחות בין מוחמד לבין העורר ושתיקתו של העורר בחקירותיו. העסקה השנייה עצמה אף תועדה בסרטון, ואילו בהתייחס לעסקה הראשונה נשענה התשתית הראייתית בעיקר על כך שבשיחות אותן ניהל מוחמד עם הסוכן לתיאום העסקה השניה הוא הצהיר בפניו כי מי שיגיע אתו למפגש הוא אותו אדם שנכח בעסקה הראשונה.

6.

משנקבע דבר קיומן של ראיות לכאורה, ומאחר שהצדדים לא היו חלוקים באשר לקיומה של עילת מעצר, בחן בית המשפט את האפשרות של שחרור העורר לחלופת מעצר. בסופו של דבר נשללה אפשרות זו, בשים לב לכלל לפיו שחרורו לחלופת מעצר של נאשם המואשם בעבירות של סחר בסמים יתאפשר רק בנסיבות חריגות, ומשנקבע כי בעניינו של העורר לא מתקיימות נסיבות כאלו. בית המשפט הביא בחשבון בהחלטתו את השיקולים הבאים: חומרתן של העבירות, כמויות הסם הגדולות יחסית שנסחרו בשתי העסקאות, תפקידו המרכזי של העורר בשרשרת הפצת הסם, רמת התכנון שאפיינה את מעשיו, מעורבותו בערוצי הספקת הסם, כפי שהיא מצטיירת מכתב האישום, וכן שתיקתו של העורר בחקירותיו, אשר מעצימה את רמת המסוכנות הנשקפת ממנו לציבור. בית המשפט קמא ציין שאין לייחס לעברו הפלילי הנקי של העורר משקל רב, בהתחשב בטיב העבירות המיוחסות לו ונסיבות ביצוען. בהתאם, בית המשפט קמא הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים, תוך שהוא דוחה את בקשתו לערוך תסקיר משלים אשר יבחן חלופת מעצר מרוחקת מבחינה גיאוגרפית.

7.

כנגד החלטה זו מופנה הערר שבפניי. בא-כוחו של העורר העלה טענות מסוימות בכל הנוגע לתשתית הראייתית של האישום הראשון (מאחר שזו התבססה על דברי מוחמד לפיהם לעסקה השניה יגיע עמו אדם שנכח במפגש הראשון, בה בשעה שלמעשה לא רק העורר היה נוכח באותו מפגש הראשון, אלא גם אדם נוסף). אולם, בהתחשב בכך שלא היו לו טענות מסוג זה בכל הנוגע לאישום השני, את עיקר טיעוניו מיקד בא-כוחו של העורר בשאלה של חלופת מעצר. לשיטתו, היה מקום לעריכת תסקיר משלים.

8.

באת-כוח המשיבה סמכה ידיה על החלטתו של בית המשפט קמא. לשיטתה, אין בפי העורר טענות של ממש בכל הנוגע לתשתית הראייתית הלכאורית. היא הצביעה על כך שאף בטענה הנוגעת לאישום הראשון אין ממש, מאחר שבפועל העורר אכן היה האדם הנוסף היחיד שהגיע עמו למפגש השני (ולא אף אדם אחר שנכח במפגש הראשון). באשר לשחרורו של העורר לחלופת מעצר, היא הוסיפה וטענה כי עניינו אינו נופל לגדרם של אותם מקרים מיוחדים שבהם קיימת הצדקה לעשות כן, והצביעה על מעורבותו העמוקה במעשים המתוארים בכתב האישום, ובכלל זה הבאת הסם למקום המפגש השני. לעניין זה, היא טענה גם כי היעדרו של עבר פלילי לא מהווה, לכשעצמו, נסיבה חריגה ומיוחדת המצדיקה את שחרורו של העורר לחלופת מעצר. היא הוסיפה וציינה שתסקיר בעל מובהקות חיובית מיוחדת עשוי להיות שיקול התומך בשחרור לחלופת מעצר, אלא שגם נתון זה אינו מתקיים.

9.

לאחר שבחנתי את הדברים הגעתי לכלל דעה שדין הערר להידחות. בעבירות סמים העיקרון המנחה אותנו הוא ששחרור לחלופת מעצר הוא החריג, ולא הכלל (ראו החלטתי בבש"פ 8281/12

גז נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.11.2012), בפסקה 14 וההפניות שם). אכן, לעורר אין עבר פלילי, והוא אף לא מצטייר כדמות הדומיננטית באירועים המתוארים בכתב האישום. עם זאת, מיוחסות לו עבירות של סחר בסם קשה (הרואין) ובכמות גדולה (כשניים וחצי קילוגרם בסך הכול). יתר על כן: כתב האישום מייחס לעורר מעורבות בשני אירועים של סחר בסמים, ומידת מעורבותו בפעילות האסורה, על-פי המתואר בכתב האישום, הלכה וגדלה (כאשר באירוע השני הוא מסר את מטען הסם בעצמו). אין אפוא הצדקה לחרוג בעניינו של העורר מן הכלל. בעברו הנקי אין די, כאשר מנגד מכבידות עבירות הסמים המיוחסות לו, על מכלול נסיבותיהן.