בש"פ 8277/02 נועם פדרמן נ. מדינת ישראל

לעורר ייוחסו בכתב האישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים, 3 אישומים של ביצוע עבירות בנשק. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשת המדינה, והורה על מעצר העורר עד תום ההליכים. בערר שהתברר בפני בית משפט זה (כבוד השופט י' טירקל) נקבע, כי גם אם נשקפת סכנה מהעורר, ניתן לבטלה בחלופה של מעצר בית, וכך היה. בינתיים הומרה אותה חלופה בדירה אחרת בקרית ארבע, בה מתגורר העורר עם משפחתו, ומאז אושרו לו גם יציאות למטרות שונות כמו תפילה, בחינות במכללה בה הוא לומד, וטיפולים רפואיים. העובדה הנוספת בעטיה פנה העורר לשוב ולדון בשאלת מעצרו, נובעת מלידתה של אשתו בניתוח קיסרי . על-פי האישור הרפואי שהונח בפני, זקוקה הגברת פדרמן למנוחה מוחלטת ונאסר עליה לעשות מאמץ פיזי במשך כחודשיים. על רקע מגבלה זאת בתנועותיה של אשת העורר, הוא ביקש מבית המשפט המחוזי להתיר לו לצאת מביתו על מנת להוביל את ילדיו לגן ולפעוטון , וכן לאפשר לו לבצע קניות הדרושות לבני ביתו.

השופטת המלומדת של בית המשפט המחוזי דחתה בקשה זו, ואפשר שהדבר נבע מכך שבפניה לא הייתה מונחת תעודה רפואית מתאימה. כך או כך, אינני סבור שבקשתו של העורר, בנסיבות אליהם הוא נקלע, הינה בקשה מופרזת או כזו העלולה להיות כרוכה בסיכון לציבור, במיוחד לנוכח העובדה שהיא מוגבלת בזמן.

לפיכך, אני מחליט לקבל את הערר, ומתיר לעורר לצאת מביתו בימים א' עד ו' בשעות 07:45 ו- 12:45, למטרה אחת ויחידה – להוביל את ילדיו למוסדות החינוך בהם הם מתחנכים ולהחזירם משם. כמו כן, יוכל העורר לצאת מביתו לצורך ביצוען של קניות, ובלבד שאת אותה יציאה יעשה לא יאוחר מהשעה 17.00 והיא תימשך 30 דקות בלבד. ההקלות עליהן החלטתי בנושא מעצר הבית, תהיינה תקפות עד לתאריך ג' בטבת תשס"ג (8.12.2002).