בש"פ 8277/06 יאסר אבו חמאד נ. מדינת יישראל

לפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות לערער.

1.ההליך נסוב על פסק דינו של בית המשפט המחוזי אשר דחה את ערעורו של המבקש על הכרעת דינו וגזר דינו של בית משפט השלום אשר במסגרתם הורשע בעבירה של בניה ושימוש ללא היתר במבנה ונצטווה להרסו. פסק הדין ניתן ביום 10.7.06. הבקשה שלפני הוגשה ביום 12.10.06. לטענת המבקש, הוא טעה לחשוב כי תקופת הפגרה אינה נכללת במניין הימים ולפיכך סבר שהיה עליו להגיש את בקשתו למתן רשות לערער עד ליום 9.10.06. כמו כן, לטענתו, לאחרונה הגיעו לידיו ראיות לפיו המבנה נשוא כתב האישום אינו שייך לו ואינו בבעלותו ודחיית הבקשה תגרום לעיוות דין. המשיבה מתנגדת לבקשה.

2.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיבה באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. האיחור בהגשת ההליך אינו איחור של מה בכך. טעותו של המבקש לפיה ימי הפגרה נכללים במניין הימים אינה טעות סבירה ולפיכך ספק בעיני אם היא מצדיקה היעתרות לבקשה. אולם גם אם יש מקום להתחשב בהקשר זה בכך שהמבקש אינו מיוצג, דעתי היא שבנסיבות העניין אין די בכך כדי לקבל את הבקשה. צודקת המשיבה בטענתה כי על פני הדברים אין ההליך מגלה עילה לקיומו של דיון "בגלגול שלישי" שכן טענתו של המבקש מתייחסת לממצאים עובדתיים. כמו כן, הטענה נטענה על ידו בבתי המשפט קמא והם לא שוכנעו שיש בה ממש. במצב דברים זה, גם על פי הגישה המקלה הנוהגת בבקשות להארכת מועד בהליך פלילי, אין בידי להיעתר לבקשה.

התוצאה היא, שהבקשה נדחית.