בש"פ 8281/07 מדינת ישראל נ. דסטה ביטאו

בפניי בקשה להורות על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים על פי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996.

1.

המשיב עומד לדין בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, נסיון לתקיפת שוטר, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ואיומים. על פי המתואר בכתב-האישום בתאריך 12.1.2007 סמוך לשעה 4:00 היה המשיב מעורב בקטטה במועדון "קוקונט גרוב" באילת (להלן: המועדון ). כתוצאה מכך הוציא מאבטח את המשיב ואדם נוסף אל מחוץ למועדון תוך שהשניים ממשיכים להתווכח ולדחוף זה את זה. כאשר שוטר שהיה במקום הבחין כי המשיב מנופף כלפי האחר במוט ברזל הוא הורה לו להניח את המוט והתקרב אליו, או אז יידה המשיב את מוט הברזל לעברו ולעבר שוטרת שהתלוותה אליו. מוט הברזל פגע בשוטרת והיא איבדה את הכרתה והובהלה לבית החולים יוספטל, שם התברר כי נגרמו לה, בין היתר, שברים בארובת העין ובגולגולת. במועד הגשת כתב האישום היתה עדיין השוטרת מאושפזת בבית החולים סורוקה ולא הוברר מה הנזק שנגרם לעינה ולראייתה. המשיב אף התנגד למעצרו ורק לאחר מאבק עם מספר שוטרים ומאבטחים של המועדון, נאזק והוכנס לניידת המשטרה ובמהלך הנסיעה אל תחנת המשטרה השתולל המשיב, בעט, קילל ואיים על השוטרים והמשיך בכך גם בהגיעם לתחנת המשטרה. עם הגשת כתב האישום נגדו ביום 17.1.2007 עתרה המבקשת למעצר המשיב עד תום ההליכים ובית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה והורה על מעצרו כאמור.

2.

הבקשה שבפניי עניינה הארכת מעצרו של המשיב משחלפו תשעה חודשי מעצר והמשפט טרם הסתיים. הבקשה סוקרת את מהלך הדיונים עד כה וממנה עולה כי תשובת המשיב לכתב האישום ניתנה בישיבות שהתקיימו ביום 8.3.2007 וביום 18.3.2007 וכי שמיעת ההוכחות החלה ביום 3.7.2007 והסתיימה ביום 10.7.2007. המבקשת הגישה סיכומים בכתב ביום 19.7.2007 ומועד לשמיעה של סיכומי ההגנה על-פה נקבע ליום 3.9.2007, אך בשל אילוצים של בית המשפט נדחה מועד זה, סיכומי ההגנה נשמעו ביום 9.10.2007 והכרעת הדין נקבעה על ידי בית משפט קמא ליום 28.11.2007.

3.

המבקשת טוענת כי יש להורות על הארכת מעצרו של המשיב נוכח מסוכנותו הרבה, אותה ניתן ללמוד מן המעשים המיוחסים לו בכתב האישום, מתסקירי המעצר שנערכו בעניינו ומעברו הפלילי, הכולל עבירות אלימות, והיא מוסיפה ומדגישה כי בעת שביצע את המעשים המיוחסים לו היה תלוי ועומד נגדו עונש מאסר על תנאי. בנסיבות אלה, כך טוענת המבקשת, אין בנמצא חלופת מעצר היכולה לאיין את מסוכנותו של המשיב. לבסוף טוענת המבקשת כי נוכח המועד שנקבע להכרעת הדין (28.11.2007) היא נכונה להסתפק בהארכת המעצר לתקופה של שישים ימים.

4.

המשיב מצידו מתנגד להארכת המעצר המבוקשת והוא מדגיש בעניין זה כי התמשכות המשפט לא נגרמה בעטיו. לטענת המשיב הוא הציג בפני בית משפט קמא ראיות התומכות בגרסתו לפיה הוא אחז במוט הברזל כדי להתגונן והוא לא התכוון לפגוע בשוטרים אלא המוט נשמט מידו, ועל כן אין לייחס למעשיו את החומרה המשתקפת מכתב האישום. עוד טוען המשיב כי קיימות בעניינו נסיבות אישיות שיש להביאן בחשבון לעניין השחרור והוא מציין בהקשר זה כי ביום 27.9.2007 נולדה לו בת, אך הוא לא נשא את בת זוגו לאישה ולא נכח בלידת ביתו בשל המעצר שבו הוא נתון.

5.

לאחר ששקלתי את מכלול הטיעונים שהעלו הצדדים באתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי. מעשי האלימות הקשים המיוחסים למשיב מלמדים על מסוכנות רבה הנשקפת ממנו עליה עמד גם שירות המבחן בתסקירי המעצר שהגיש בעניינו של המשיב בציינו כי קיימת "רמת סיכון גבוהה בהתנהגותו" והמליץ על כן שלא לשחררו לחלופת מעצר. קצב התנהלות הדיונים בבית משפט קמא אף הוא סביר ואלמלא העובדה שהמועד לשמיעת סיכומי ההגנה נדחה בכחמישה שבועות בשל אילוצים של בית המשפט קרוב לודאי שהמשפט היה מסתיים במהלך תשעת חודשי המעצר בלא צורך בהארכה. בהתחשב בכל האמור, אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב למשך ארבעים וחמישה ימים נוספים על מנת שבתוך פרק זמן זה יסיים בית משפט קמא את המשפט בהכרעת דין ובגזר דין, ככל שיהא בכך צורך.

מעצרו של המשיב מוארך, אפוא, בארבעים וחמישה ימים החל מיום 17.10.2007 או עד למתן פסק-דין בת.פ. 8024/07, לפי המוקדם.