בש"פ 8285/02 יוסי יהושוע נ. מדינת ישראל

באחד מימיו של חודש יוני 2002 נמצאו העורר ואחר מחזיקים בסם מסוכן מסוג קנביס, במשקל כולל של כ-8.4 ק"ג. את הסם הסכימו העורר ושותפו למכור לשוטר, אך משנעשה ניסיון לעוצרם, תקף העורר את אחד השוטרים ונמלט, ורק לאחר כחודשיים נעצר. הצדדים לא נחלקו בבית משפט השלום בשאלת קיומן של ראיות לכאורה, אך בא-כוח העורר סבר, כי הואיל ושותפו של שולחו למעשה הפלילי שוחרר, כך יש לנהוג גם בעורר. נטען, כי חלקו של האחר בפרשה גדול יותר, אך בית משפט השלום דחה טיעון זה, הואיל ומצא כי האחר פעל כמתווך, ולולא יכולתו של העורר לספק את כמות הסם הגדולה, לא ניתן היה לבצע את העסקה. לבסוף היפנה בית משפט השלום לכך שהעורר הורשע בעבירות אחרות זמן לא רב לפני המעשה עליו הוא נקרא לתת עתה את הדין, וקבע כי כל אלה מצביעים על מסוכנותו, ומכאן נובע הצורך במעצרו.

בית המשפט המחוזי דחה את הערר שהגיש העורר, הואיל והיה סבור כי יש בסיס לאבחנה בין העורר לשותפו, בין היתר, מאחר והעורר עומד לדין בתיק אחר בגין עבירה דומה של עשיית עסקה בקנביס במשקל 1.4 ק"ג, אשר על פי הנטען נעברה בחודש יולי 2001.

בערר בפני חזר בא-כוחו המלומד של העורר, עו"ד ש' בן אריה, על הטענה כי מעצרו של שולחו מהווה אפליה אסורה. השקפה זו אינה מקובלת עלי, ודעתי היא שנכון היה לאבחן את עניינו של העורר מזה של שולחו, וזאת מכמה טעמים.

א.אכן, גם שותפו של העורר למעשה עומד לדין בתיק אחר בגין עבירה דומה אותה ביצע בחודש אוגוסט 2001, אך לא ניתן להתעלם מן העובדה שכמות הסם שהחזיק אותו אדם הייתה קטנה במידה ניכרת מאד מזו שעל פי הנטען חטא בה העורר הפעם, וגם בתיק האחר משנת 2001.

ב.עניין אחר העומד לחובת העורר היא העובדה שבחודש מאי 2002 הסתיים משפט אחר בעניינו, שבמהלכו הצהיר כי החליט לחזור בתשובה וניתן היה להבין מפיו כי החליט לבצע תפנית בחייו. דא עקא, שמאז אותו יום חלף חודש אחד בלבד עד שהעורר שב ונתפס מבצע עבירות שעל חומרתן אין צורך להרבות במילים.

ג.עניין אחרון העומד לחובת העורר היא עובדת בריחתו תוך כדי תקיפת שוטר, ומכאן החשש שאם יינתן לו להלך חופשי הוא עלול להימלט מאימת הדין.

לנוכח כל אלה לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטותיהן של הערכאות אשר קדמו לי, ומכאן החלטתי לדחות את הערר.