בש"פ 8290/11 דניאל גלעדי נ. מדינת ישראל

לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים במ"ת 57763-09-11 מיום 9.11.2011 (כבוד השופט מ' בר-עם ) שבמסגרתה הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

נגד העורר ושניים נוספים הוגש כתב אישום, המייחס לעורר, בין היתר, עבירה של חבלה בכוונה מחמירה, ועבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות. על פי הנטען בכתב האישום, ביום 23.9.2011

העורר היה מעורב בקטטה אלימה, בה בין היתר הוא הכה באגרופיו את המתלוננים, ובהמשך נטל בקבוק זכוכית ניפצו על המדרכה, ובאמצעות שבר זכוכית דקר את אחד המתלוננים. כתוצאה מהדקירה הובהל המתלונן לבית חולים במצב קריטי כשהוא סובל מחתכים בפנים, בגב, בחזה ובצוואר ומדמם דימום עורקי.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית המשפט המחוזי בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. ביום 9.10.2011 קבע בית המשפט כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות לעורר בכתב האישום והורה על הכנת תסקיר מבחן בעניינו. בתסקיר הראשון שהוכן בעניינו של העורר, מיום 1.11.2011 צוין כי קיימת אצלו נטייה לפרשנות של מצבים כמסוכנים ולכן התרשמות שירות המבחן היא כי קיים סיכון גבוה להישנות התנהגות פוגעת. יחד עם זאת, צוין בתסקיר כי יש בחלופת מעצר שהוצעה כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו. עוד צוין בתסקיר כי שירות המבחן יבדוק, במסגרת שחרורו של העורר לחלופת מעצר, את האפשרות לשלבו במסגרת טיפולית. ביום 7.11.2011 הוגש תסקיר משלים שבו צוין כי לאחר שיחה עם אחיו של העורר נמצא כי הוא כשיר לשמש כמפקח. לפיכך, חזר שירות המבחן על המלצתו שלפיה העורר ישוחרר לבית אחיו בעתלית.

ביום 9.11.2011, כאמור, הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. בהחלטתו, התייחס בית המשפט לתסקירים שהוגשו מטעם שירות המבחן, שבמסגרתם הומלץ לשחרר את העורר לחלופת מעצר בבית אחיו בישוב עתלית. כמו כן, התייחס בית המשפט לחומרת המעשים המיוחסים לעורר ולנסיבות ביצועם. מבחינת שיקולים לקולה, התייחס בית המשפט לגילו הצעיר ולכך שאין לו עבר פלילי. לבסוף, קבע בית המשפט כי לנוכח רמת המסוכנות הגבוהה של העורר אין לאמץ במקרה זה את המלצת שירות המבחן.

מכאן הערר שלפניי, שבמסגרתו טוען העורר כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא הורה על שחרורו לחלופת המעצר שאושרה על ידי שירות המבחן. כמו כן, התייחס העורר בבקשתו לנסיבותיו האישיות, לגילו הצעיר ולעברו הפלילי הנקי כטעמים

המצדיקים לטעמו את שחרורו לחלופת מעצר.

מנגד, טוענת המשיבה כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי שלא להורות על שחרורו של העורר לחלופת המעצר שהוצעה. זאת, לנוכח מסוכנותו הנלמדת מהמעשים המיוחסים לו בכתב האישום ומהאמור בתסקיר שירות המבחן.

לאחר שעיינתי בהודעת הערר ובהחלטתו של בית המשפט המחוזי ושמעתי את טיעוני הצדדים בפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להתקבל.

אמנם, כידוע, בית המשפט לא מחויב לקבל את המלצת שירות המבחן כלשונה, שכן היא בגדר המלצה בלבד ובית המשפט הוא המחליט, בהתאם לכלל נסיבות העניין, האם לשחרר נאשם לחלופת מעצר. יחד עם זאת, בענייננו, לנוכח עברו הנקי של העורר גילו הצעיר, והמלצת שירות המבחן, ומבלי להקל ראש במעשים החמורים המיוחסים לו, שוכנעתי כי כן היה מקום לבחון את החלופה שהוצעה על ידי שירות המבחן ולשקול האם ניתן, בתנאים מסוימים, לשחרר את העורר לביתו של אחיו בעתלית. כמובן, שנדרשים תנאים אשר די בהם כדי לאיין את מסוכנותו.

אשר על כן, דין הערר להתקבל במובן זה שהתיק יוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת שיבחן את חלופת המעצר שהוצעה על ידי שירות המבחן, יחקור את המפקחים, ויקבע תנאים לשחרורו של העורר לפי שיקול דעתו.

העורר יישאר במעצר עד להחלטה אחרת בעניינו.