בש"פ 8293/04 הני עוויסי נ. מדינת ישראל

1.על העורר הוגש בבית משפט השלום בתל אביב יפו כתב אישום המייחס לו, בנוסחו המתוקן, עבירות של הסעת שוהה בלתי חוקי, נהיגה ללא רישיון רכב, נהיגה ללא תעודת ביטוח, נהיגה ללא רישיון נהיגה ונהיגה בזמן פסילה שנעברו בארבע הזדמנויות שונות. לפי הנטען הסיע העורר ביום 30.5.04 עשרה תושבים של האזור, ללא אישורי שהיה ו/או עבודה כחוק; ביום 12.6.04 – שניים; ביום 26.7.04 – ארבעה; ביום 1.8.04 – שניים. העורר נהג ברכב שרישיונו פקע ביום 1.11.02 ואחרי שרישיון הנהיגה שלו נפסל ביום 30.10.01 וביום 10.2.02. בית משפט השלום בתל אביב יפו (כבוד השופטת י' הניג), בהחלטתו מיום 5.9.04, ציווה לשחרר את העורר "בתנאי מעצר בית מלא" בבית אימו, בצירוף פיקוח של ערבים וערובות כספיות. עוד נקבע כי רכבו של העורר יוחזק בידי המשטרה עד סיום ההליכים. בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו (כבוד השופטת נ' אהד), בהחלטתו מיום 7.9.04, ביטל את החלטתו של בית משפט השלום וציווה לעצור את העורר עד תום ההליכים.

העורר עורר על ההחלטה.

2.בהודעת הערר ובטיעוניו לפני טען בא כוח העורר כי בעניינו של העורר מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות שחרורו לחלופת מעצר: גילו הצעיר – יליד 1975 – נשוי ואב לארבעה ילדים, אחרי שנתפס בפעם הראשונה אפשרה לו המשטרה להמשיך ולנהוג ורכבו שוחרר, וכן שיתף פעולה במישור המודיעיני עם המשטרה.

בערר זה אין ממש. למותר לעמוד על המסוכנות היתרה שבעבירות של הסעה שלא כדין לפי סעיף 12א לחוק הכניסה לישראל, תשנ"ב-1952, כפי שתוקן, ועל כך שעל בתי המשפט לאחוז היום באמות מידה עונשיות מחמירות יותר מאלה שבהן החזיקו, לפעמים, בעבר (ראו דברַי ברע"פ 5198/01 ח'טיב נ' מדינת ישראל , פ"ד נו(1) 769). כאמור, חזר העורר על מעשיו בארבע הזדמנויות ובאחת מהן – ביום 30.5.04 – אף הגדיל לעשות ונטל את רכבו שנתפס על ידי המשטרה מתחנת המשטרה באמצעות מפתח רזרבי, אחרי שהמפתח המקורי הופקד בתחנת המשטרה. העורר הוסיף חטא על פשע ונהג, כאמור, ברכבו בלי רישיון רכב, בלי רישיון נהיגה, בזמן פסילה ובלי ביטוח. כל אחד ואחד ממעשים אלה מעיד עליו שהוא מסוכן לציבור וכל אחד ואחד מאלה, כשלעצמו, מעיד עליו שאין עליו מוראו של החוק ומורא הרשויות. דינו של עבריין כזה להיעצר ואין לנקוט לגביו חלופה למעצר, אחרי שהוכיח במעשיו שאין לתת בו אמון.

3. הערר נדחה.