בש"פ 8295/04 עלם עלם נ. מדינת ישראל

1.בית משפט השלום בחיפה (כבוד סגן הנשיא השופטת ר' חוזה), בהכרעת דין מיום 18.5.04, הרשיע את העורר בקשירת קשר לביצוע פשע, בכך שקשר קשר עם שניים אחרים לפגוע ברגליו של עובד ציבור העוסק במיסוי מכר מקרקעין על ידי ירי ברובה. בגזר דין מיום 14.7.04, גזר עליו מאסר לתקופה של 30 חודשים שמתוכם 15 חודשים לריצוי בפועל והיתרה על-תנאי. ביצוע גזר הדין עוכב עד 24.8.04, בתנאים שקבע, שלאחר מכן הוקלו על ידי בית משפט השלום (כבוד סגן הנשיא השופטת י' אבירם), בהחלטתו מיום 9.11.03, והועמדו על "מעצר בית מלא" של העורר בביתו בגוש חלב, תוך שהוא רשאי לצאת מביתו לצורך עבודה במסעדתו בימים א'-ה' בין השעות 11:00 בבוקר ל-23:00 בערב, בצירוף ערובות כספיות.

העורר ערער על פסק הדין לפני בית המשפט המחוזי בחיפה. בגדר הערעור חזר וביקש לעכב את ביצוע גזר הדין וכן לשנות את תנאי השחרור, כך שהעורר לא ישהה עוד ב"מעצר בית" אלא יהיה חופשי ממנו. לחילופין ביקש להסתפק בהגבלת תנועותיו לתחומי הישוב גוש חלב. משנדחו בקשותיו לשינוי תנאי השחרור חזר וערר לפני בית משפט זה בבקשה לשנות את התנאים.

2.בהודעת הערר ובטיעוניו לפני עמד בא כוח העורר על הסיכויים הטובים, לדעתו, כי פסק דינו של בית משפט השלום יבוטל וכן הצביע על חוסר הטעם שבהגבלת תנועותיו של העורר ועל הנזקים הנגרמים לו על ידי ההגבלות.

אין ממש בערר. עיינתי בהחלטת המעצר המקורית של בית משפט השלום, מיום 6.7.04, וממנה עולה בבירור כי בית המשפט סבר שהעורר הוא מסוכן לציבור ולמתלונן הספציפי. כמו כן עיינתי בתסקירו של שרות המבחן, מיום 29.6.04, שהוגש על העורר לבית משפט השלום לקראת מתן גזר הדין, וממנו ניתן ללמוד כי קיים חשש שהמסוכנות לא פגה גם היום ולפיכך נמנע שרות המבחן מהמלצה.

במצב דברים זה ובהתחשב בכך שמדובר בהקלה נוספת של תנאי השחרור – שלדעתי הם קלים ביותר – וכן בהתחשב בכך שערעורו של העורר בבית המשפט המחוזי אמור להשמע ביום 18.11.04, אני דוחה את הערר.