בש"פ 8303/99 חיים אלקובי נ. מדינת ישראל

1.על העורר הוגש כתב אישום בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו המייחס לו עבירות של מעשה מגונה בקטין במשפחה, תקיפת בן משפחה ואיומים, שנעברו כלפי בתה של חברתו לחיים, נערה ילידת 16.5.82. לפי הנטען, בתמצית, היכה העורר את הנערה ועשה בה מעשים מיניים, בהזדמנויות שונות משנת 1993 עד חודש אוקטובר 1999. בית המשפט (כבוד השופטת ע' סלומון-צ'רניאק), בהחלטתו מיום 15.11.99, ציוה לעצור את העורר עד תום ההליכים. מכאן עררו.

2.השגותיו של בא כוח העורר מכוונות בעיקרן נגד טיבן ומשקלן של הראיות שבידי התביעה. לדעתו אין בהן כדי ראיות לכאורה. מכל מקום, אפילו יש ראיות לכאורה לגבי אישום במעשה תקיפה אחד הרי אין בו כדי לשמש עילה למעצר. עוד טוען הוא כי בית המשפט המחוזי לא שקל את האפשרות לנקוט חלופה למעצר. לענין זה ציין כי בינתיים נפרד העורר מחברתו ואיננו מתגורר איתה עוד ואף הנערה מתגוררת מחוץ לבית. לכך הוסיף כי העורר - כמו חברתו לחיים ובתה - הוא חרש-אילם ולפיכך קשה לו המעצר יותר מלאדם שאינו כזה. בנסיבות אלה ניתן להסתפק בחלופה למעצר. לפי הצעתו, יורחק העורר, המתגורר במרכז הארץ, לירוחם וישהה בבית גיסו, שהוא גמלאי של משטרת ישראל ובעלים של אולם שמחות שם, שיפקח עליו יחד עם אחותו של העורר.

לא מצאתי ממש בהשגות נגד ההחלטה ככל שענינה הראיות לכאורה ועילת המעצר. לכאורה, יש יסוד גם לסברתו של בית המשפט כי "החשש לשלומה של המתלוננת הוא ממשי ועל כן האפשרות היחידה היא להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו בתיק זה". עם זאת נראה לי - מבלי לחוות דעה בדבר התוצאה - כי לאור נסיבותיו האישיות המיוחדות של העורר, לרבות גילו (יליד 1951) והעדר הרשעות בעברו, התרחקותם של המעורבים בפרשיות זה מזה, וכן בהתחשב בריחוק הצפוי לפי החלופה שהוצעה, יש מקום לשקול חלופה למעצר.

3.לפיכך אני מחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו על מנת שיחזור וישקול אם לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור, בין אלה שהציע בא כוח העורר ובין אחרים. עד שיחזור ויחליט בענין יישאר העורר במעצר.