בש"פ 831/07 עבד אלעזיז זועבי נ. מדינת ישראל

1.

לפני ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט זיאד הווארי) אשר הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המתנהלים נגדו.

2.

העורר מואשם בשני אישומים. האישום הראשון מייחס לו עבירות של שידול לחבלה בכוונה מחמירה, חבלה בכוונה מחמירה וקשירת קשר לפשע, ואילו האישום השני מייחס לו עבירה של שיבוש מהלכי משפט. על-פי הנטען באישום הראשון, לאחר שהוצת שדה מרעה של חוואי ישראלי, ובמהלך המרדף אחר העורר, שנחשד על-ידי הרודפים כמצית, נחבל העורר קשות. לאחר אירוע זה גמלה החלטה בלב העורר, כך לפי כתב האישום, לנקום בחוואי. לצורך כך, הוא פנה לבן דודו בבקשה כי יאתר עבורו אנשים שיפגעו בחוואי. ואכן, בן הדוד יצר קשר עם שני אנשים (להלן - הפוגעים), אשר הסכימו לפגוע בחוואי תמורת סכום של 30,000 ש"ח. העורר הוביל את שני הפוגעים במועד שאינו ידוע לשדות המרעה של החוואי, והראה להם היכן יוכלו למוצאו. כן הראה להם העורר את רכבו של החוואי. ביום 6.10.06, לאחר מעקב שבוצע בידי הפוגעים, הם ניגשו לחוואי בעת ששהה לבדו ברכבו, ירו בו שתי יריות, והיכו בו באמצעות אלה. כתוצאה מהירי, נפצע החוואי ונזקק לאשפוז ולניתוחים בבית חולים. העורר עצמו שהה אותה עת בבית קפה בעפולה כדי להרחיק עצמו מכל חשד במעורבות באירוע. הוא אף ציין בפני בעל בית הקפה, לפני עזיבתו את המקום, כי הוא, קרי - בעל בית הקפה, משמש האליבי שלו. מספר שעות לאחר מכן, העביר העורר לבן דודו סך של 30,000 ש"ח בתמורה למעשה. על-פי האישום השני, בעת שהעורר שהה במעצר לצורך חקירה בתיק זה, הוא הורה לאחיו להעביר מסר לפיו יש להחביא את מכשירי הטלפון הסלולרי של הפוגעים, ובכך ניסה לפגוע בחקירה המשטרתית בדרך של העלמת ראיות.

3.

בית המשפט המחוזי ניתח בהרחבה את חומר הראיות, ומצא כי הוא עונה לאמת המידה הראייתית הנדרשת לצורך הליך מעצר עד תום ההליכים. עוד קבע כי קיימת עילת מעצר שיסודה במסוכנות סטטוטורית של העורר מאחר שמדובר בעבירות אלימות חמורות, אף תוך שימוש בנשק חם, וכן מדובר בשיבוש הליכי משפט. לענין חלופת מעצר קבע, כי חזקת המסוכנות שקמה ביחס לעורר לא הופרכה. מדובר על נאשם שהגה ויזם את רעיון תקיפתו של החוואי, ופעל להשגת "שכירי-חרב" למטרה זו בעבור תמורה נדיבה. הוא מואשם אף בנסיון לשיבוש הליכי משפט, שהיא עבירה המהווה עילת מעצר בפני עצמה. לחובת העורר עבר פלילי מכביד, ובין מספר ניכר של הרשעות, כלולות גם עבירות אלימות שונות. לאור זאת, לא ראה בית המשפט לנכון להורות על בחינת חלופת מעצר כלשהי, והורה על מעצר העורר עד תום ההליכים.

4.

בערר, טוען בא-כוח העורר כי טעה בית המשפט המחוזי כאשר הורה על מעצר מרשו עד תום ההליכים. לדבריו, הראיות אינן ברמה מספקת לביסוס המעצר, ובאשר לאישום השני נטען כי העורר הודח על-ידי המדובב והמשטרה לבצע שיחת טלפון שהכשילה אותו באמצעות מכשיר טלפון שסופק לו על-ידי גורמי המשטרה, ולכן האישום בדבר שיבוש הליכי חקירה אינו בר-תוקף. אשר להרשעותיו הקודמות, נטען כי הן ישנות ואין להתחשב בהן. עוד הצביע העורר על נכותו הקשה משנת 1993. לאור כל אלה, הוא עתר לבחינת חלופת מעצר בדרך של הוראה, בשלב ראשון, על הגשת תסקיר מעצר בעניינו.

5.

המדינה מתנגדת לכל בחינה של חלופת מעצר לאור חומרת האישומים העומדים כנגד העורר, שלגביהם היא טוענת כי קיימת מערכת ראיות מוצקה.

6.

דין הערר להידחות.

העורר מואשם בעבירות חמורות ביותר שעניינן אלימות קשה הכרוכה בשימוש בנשק חם על-ידי אנשים שנשכרו לשם כך מטעמו כדי לפגוע במתלונן; כן הוא מואשם בעבירת שיבוש הליכי משפט שעניינה נסיון להביא להעלמת ראיות חשובות הנדרשות למשפט. לעורר עבר פלילי מכביד, בין היתר בעבירות אלימות וכן בהפרות הוראות חוקיות ב-2003. חומר הראיות כפי שנותח בהרחבה בידי בית משפט קמא מצביע על כך שהדרישה הראייתית לצורך הליך מעצר באה על סיפוקה.

המסוכנות הנובעת מאופי העבירות, וכן החשש מפני שיבוש הליכים העומד ביחס לעורר, בתוספת עברו הפלילי שיש בו, בין היתר, עבירות של הפרות הוראות חוקיות - כל אלה במצטבר אינם מאפשרים החלת חלופת מעצר בעניינו של העורר.

לא מצאתי כי יש במצבו הרפואי של העורר כדי להצדיק אפשרות של שחרור בערובה. העורר אכן סובל מנכות רפואית בשיעור גבוה, אולם לא השתכנעתי כי יש בעובדה זו, כשהיא לעצמה, כדי להצדיק החלת חלופת מעצר.

בנסיבות אלה, צדק בית המשפט המחוזי שלא הורה על הגשת תסקיר מעצר לבחינת חלופה בעניינו של העורר, אשר עשוי היה להיות הליך-סרק.

7.

הערר נדחה.