פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
8312/08
בפני:
כבוד השופטת מ' נאור
המבקשת:
מדינת ישראל
נ ג ד
המשיבים:
1. ג'מאל אבו גאנם
2. וואיל אבו גאנם
בקשה שניה להארכת מעצר מעבר לתשעה
חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות
אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996
תאריך הישיבה:
ח' בתשרי התשס"ט
(7.10.2008)
בשם המבקשת:
עו"ד ליאנה
בלומנפלד-מגד
בשם המשיבים:
עו"ד אילן חכם
החלטה
בקשה שנייה להארכת מעצרם של המשיבים, ג'מאל בן עלי אבו-גאנם ווואיל בן עטווה אבו-גאנם, ב-90 יום שתחילתם ביום 17.10.2008 לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ).
כתב האישום
1.
ביום 19.10.2007 הוגש נגד המשיבים כתב אישום לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (תפ"ח 1114/07). ביום 23.10.2008 תוקן כתב האישום. כתב האישום המתוקן מייחס למשיבים עבירה של קשירת קשר לפשע לפי סעיף 499(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); עבירה של רצח לפי סעיף 300(א)(2) בצירוף סעיף 29(א) ו-(ב) לחוק העונשין; ועבירה של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(1) בצירוף סעיף 29(א) ו-(ב) לחוק העונשין. למשיב 2 מיוחסת, בנוסף, גם עבירה של שוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402(ב) בצירוף סעיף 29(א) ו-(ב) לחוק העונשין.
2.
על פי כתב האישום בין משפחת אבו-גאנם למשפחת אבו-זיאד קיים סכסוך. ביום 11.9.2007 נרצח מחמד אבו-גאנם בפתח מכולת בעיר לוד. עובר ליום 13.9.2007 גמלה בליבם של המשיבים החלטה לגרום למותו של עטא אבו זיאד (להלן: עטא ). המשיבים קשרו קשר עם אחרים על מנת להוציא לפועל את תוכניתם. המשיבים ועוד שניים אחרים הגיעו לפתח מתחם אבו-זיאד בלוד (להלן: הבית ) ביום 13.9.2007 ברכב מסוג מזדה, כשהם מצוידים בשני אקדחים, כובעי גרב וכפפות. המשיבים ירדו מרכב המזדה כשהם חמושים באקדחים, רעולי פנים ועוטים על ידיהם כפפות. הם נכנסו לחצר הבית, כשבאותה העת ישבו בה עטא וכלתו, חנאן אבו-זיאד (להלן: חנאן ). המשיבים החלו לירות לעבר עטא כדורים רבים אשר חלקם פגעו בו באזורים שונים בגוף. כתוצאה מהיריות נפצע עטא פצעים אנושים אשר גרמו למותו תוך זמן קצר. חנאן ניסתה לברוח מהמקום ואז ירו המשיבים גם לעברה כדורים אשר אחד מהם פגע בקרסולה והיא נזקקה לניתוח. לאחר האירועים האלה, חזרו המשיבים לרכב המזדה ונמלטו מהמקום, אולם כעבור זמן קצר התנגשו המשיבים והאחרים עם רכב המזדה במדרכה ורכבם נפגע באופן שהם לא היו יכולים להמשיך בנסיעתם. המשיבים ושני האחרים נמלטו מהמקום. המשיב 2 ועוד אחד מהארבעה שזהותו אינה ידועה, ירדו מרכב המזדה ופתחו בריצה לעבר רכב פורד טרנזיט (להלן: רכב הפורד ) שעמד במקום ובו ישב באותה עת ג'אבר אזברגה. השניים שהיו רעולי פנים איימו על אזברגה באמצעות אקדח והוא ברח מהרכב. המשיב 2 והאחר עלו לרכב ונסעו עד לכביש 44 כאשר בתחנת דלק פז ברמלה הם נטשו את רכב הפורד.
הבקשה למעצר עד תום ההליכים
3.
עם הגשת כתב האישום הגישה המבקשת לבית המשפט בקשה להורות על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים. בבקשתה ציינה המבקשת כי בידיה ראיות לכאורה להוכחת אשמתם של המשיבים. בין הראיות ציינה המבקשת את: עדותה של חנאן; העובדה שרכב המזדה נמצא בבעלות בן משפחה של המשיבים; העובדה שהרכב נתפס במרחק של קילומטר בלבד מזירת הרצח ונמצאו בו אקדח התואם את הקליעים שנמצאו בזירת הרצח ובגופו של עטא; על גבי האקדח נמצאו טביעות אצבע של המשיב 1; ברכב המזדה אף נמצאו כתמי דם התואמים את ה- DNA של המשיב 2 וכן נתפס ברכב כובע גרב ועליו רוק התואם את ה- DNA של המשיב 2; ברכב המזדה נתפסו גם כפפות; אזברגה, הנהג שישב ברכב הפורד שנשדד מסר כי שני רעולי פנים באו אליו בריצה מכיוון רכב מזדה שעבר תאונה, איימו עליו באמצעות אקדח ושדדו את רכבו; עוד הוסיפה המבקשת כי המשיבים מסרו גרסה שאינה מתיישבת עם חומר הראיות, המשיב 2 מסר גרסה ראשונית ולאחר מכן שמר על זכות השתיקה ולא מסר הסבר לחומר הראיות שנאסף כנגדו; כמו כן ציינה המבקשת כי בידיה דו"חות של שוטרים ודיווחים אחרים לגבי שעת הרצח, שעת הימצאות רכב המזדה ושעת הימצאות רכב הפורד. המבקשת הוסיפה כי למשיבים הרשעות קודמות וכי מעשיהם מקימים חזקה כי קיים יסוד סביר לחשש ששחרורם יסכן את שלום הציבור.
4.
ביום 19.10.2007 התקיים דיון בבקשה. לבקשת באי כוחם של המשיבים נדחה הדיון ליום 27.11.2007 על מנת לאפשר להם ללמוד את חומר החקירה. ביום 27.11.2007 הסכימו באי כוחם של המשיבים כי קימות ראיות לכאורה ועילת מעצר נגד המשיבים, וכן הסכימו למעצרם עד תום ההליכים. נוכח הסכמה זו הורה בית המשפט המחוזי ביום 27.11.2007 על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים.
הבקשה הראשונה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים
5.
הבקשה הראשונה להארכת מעצרם של המשיבים לפי סעיף 62 לחוק המעצרים הוגשה לבית המשפט ביום 6.7.2008. בית המשפט (כב' השופט א' גרוניס) נעתר לבקשה ביום 10.7.2008. המועדים שהיו קבועים כבר אז בתוך תקופת המעצר המבוקשת עתה היו ידועים לשופט גרוניס. נקבע כי נשקפת מסוכנות רבה מהמשיבים אשר נטלו את הדין לידם, וביצעו לכאורה רצח על בסיס מה שנראה כסכסוך בין משפחות. בית המשפט ציין כי עברם הפלילי של המשיבים הינו נתון שיש בו כדי להעצים את הסיכון לשלום הציבור היה והמשיבים ישוחררו מן המעצר. בית המשפט קבע כי רמת החומרה של המקרה הנוכחי והסיכון שנשקף לשלום הציבור הינם כה גבוהים ולפיכך יש לקבל את הבקשה.
נימוקי הבקשה
6.
בבקשתה מציינת המבקשת כי אף על פי שההקראה בתיק בוצעה ביום 4.11.2007 ביקשה ההגנה לדחות את מסירת תגובתה המפורטת לכתב האישום ואת פתיחת המשפט מספר פעמים. בהמשך הגישו באי כוח המשיבים הודעה לפיה אין בכוונתם להגיש תגובה מפורטת לכתב האישום, בטרם תוכרע עתירה לגילוי ראיה אותה הגישו. בהחלטה מיום 16.9.2008 הורה בית המשפט המחוזי למשיבים להגיש את תגובתם במועדים שנקבעו. המבקשת מציינת כי ככל הידוע לה טרם הוגשה התגובה המפורטת לכתב האישום. לפיכך טוענת המבקשת כי לצד שיקולי יומנו של בית המשפט המחוזי, הטעם שבגינו טרם החל שלב שמיעת ההוכחות במשפטם של המשיבים נעוץ בהתנהלות ההגנה אשר השהתה את מסירת תגובתה המפורטת לכתב האישום במשך חודשים ארוכים. המבקשת מציינת את נסיבותיו החמורות של המקרה בהן המשיבים ביצעו לכאורה מעשה התנקשות מתוכנן, אכזרי ורצחני בנשק חם. ממעשים אלה, על פי הנטען, נשקפת מסוכנות רבה מהמשיבים לציבור ככלל ולבני המשפחה היריבה בפרט. המבקשת מוסיפה וטוענת כי הסיכון הנשקף מן המשיבים מוסיף ומתחדד לאור עברם הפלילי. למשיב 1 הרשעות קודמות, בין היתר בעבירות נשק, תקיפה ופציעה, החזקה וסחר בסמים, איומים, והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. למשיב 2 הרשעות קודמות, בין היתר בעבירות של חטיפה, איומים, והחזקת סכין. לבסוף נטען כי קיים חשש כבד בפני הימלטותם של המשיבים מן הדין, אם ישוחררו ממעצר וזאת עקב העונש הכבד הצפוי להם אם יורשעו.
עמדת המשיבים
7.
בא כוח המשיבים, עורך הדין חכם, מתנגד לבקשה. הוא חוזר על טענה שהועלתה בפני השופט גרוניס ולפיה אין סיכוי שפרשת התביעה תסתיים תוך שלושת המועדים הקבועים עד אמצע דצמבר. הוא גם מלין על נסיונה של התביעה "לגלגל" על ההגנה את התמשכות המשפט.
ההכרעה
8.
כמו חברי השופט גרוניס איני רואה מנוס אלא להיעתר לבקשה. ברור שהחלטתו של חברי לגבי הארכת המעצר הקודמת אינה כובלת את ידי בהחלטה זו. המחוקק קבע כי הכרעה בשאלת הארכת המעצר תיבחן מחדש, במידת הצורך, בכל שלושה חודשים. ועם זאת מבחינה מהותית דבר לא השתנה, וכאז כך עתה, שיקולים של טובת הציבורי והגנתו מטים את הכף לכיוון של הארכת מעצר. דומה שבסיום המועדים הקבועים לשמיעת הראיות ראוי שבית המשפט יעריך מחדש את משך הזמן הדרוש לסיום שמיעת הראיות וייקבע מועדים בהתאם.
9.
אני מורה על הארכת מעצרם של המשיבים ב-90 יום שתחילתם ביום 17.10.2008.
ניתנה היום, ח' תשרי, התשס"ט (7.10.2008).
ש ו פ ט ת