בש"פ 8313/10 רוסטמוב ראשד נ. מדינת ישראל

1.

לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי (השופט א' טובי) מיום 26.10.2010 שהורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

2.

אקדים ואומר, המחלוקת בערר זה היא בשאלת הראיות לכאורה ולא מצאתי כי יש בערר ממש. המאשימה לא התייצבה אמנם לדיון עקב שביתת הפרקליטים אך את חומר הראיות נטלתי מבא כוח העורר (שהגיש לעיוני גם ראיות רבות שאינן תורמות לשום כיוון), ולאחר עיון בראיות מסקנתי היא כמו מסקנת בית המשפט המחוזי לפיה קיימות ראיות לכאורה וקיימת עילת מעצר.

3.

בדיון בערר ביקשתי את פרוטוקול הדיון ובא כוח העורר אמר שהגיש טיעון בכתב. ביקשתי את הטיעון בכתב והתגובה הייתה כי כתב הערר אינו אלא תעתיקו של אותו חומר. התשובה הראויה לטיעון מעין זה היא כי החלטה זו לא תהא אלא תעתיקה של החלטת בית המשפט המחוזי [ראו והשוו: בג"צ 5272/05 משל"ט - מכון משפטי לחקר טרור וסיוע לנפגעיו נ' ראש ממשלת ישראל , ס' 5 לפסק דינו של השופט חשין בעניין "פסק דין מגירה" (לא פורסם, 9.6.2005)]. כתב טענות מועתק מהטיעונים בבית המשפט המחוזי, התשובה לו היא החלטת בית המשפט המחוזי אלא אם נמצאה בה פירכה. זאת לא נמצאה בענייננו.

4.

משום כבודו של בא כוח העורר אתייחס בקצרה בכל זאת לגוף העניין: נגד העורר ושניים אחרים הוגש כתב אישום המייחס להם, בין השאר, ניסיון לרצח והחזקה ונשיאה של נשק שלא כדין. הנאשם 1 הוא אחיו של העורר שלפניי (שהוא הנאשם 3). בכתב האישום נטען כי הנאשם 2 העביר איומים לבני חבורה אחרת עליה נמנו אלכסנדר צ'רנין, פבל סליבנוב ואחרים. על פי כתב האישום הנאשמים קשרו קשר לגרום בכוונה תחילה למותם של פבל, צ'רנין וחבריהם באמצעות ירי בנשק חם והם הצטיידו לקראת המפגש בשני אקדחים אותם נשאו שלא כדין. הנאשם 1 ביקש מפבל להגיע למקום מסוים בחיפה בסמוך לגן ציבורי. ואכן, ארבעת בני החבורה האחרת הגיעו ברכב מזדה ובקטנוע. עוד נטען בכתב האישום כי הנאשמים הגיעו למקום כשברשותם האקדחים. הנאשמים רצו לשיחים עד סמוך מאוד לרכב המזדה ואז ירו לעבר פבל וצ'רנין 11 כדורים במטרה לגרום למותם תוך שהם פגעו ברכב המזדה. על המשך השתלשלות הדברים אין צורך להאריך את הדיבור, וגם לא על אישומים המיוחסים רק לשני הנאשמים האחרים.

5.

בית המשפט ציטט בהחלטתו מהודעתו במשטרה של צ'רנין מיום 5.8.2010, שורות 22 ואילך, ועוד ציטט מהודעתו של פבל מיום 1.8.2010 והודעה נוספת של פבל מיום 9.8.2010, שעה 15:20, עמוד 2 שורה 17. מהקטעים האמורים עולה בבירור כי שלושת הנאשמים ובהם העורר שלפניי נכנסו יחד לגן, רצו בין השיחים ומכיוונם נורו יריות. אכן, אין טוען כי מאן דהוא ראה את העורר כשהוא יורה. כזכור היו שני אקדחים בידי שלושה אנשים. ואולם, בצדק ציין בית המשפט המחוזי שנוכחותו לכאורה של העורר, במכלול האירוע מצביעה לכאורה על ביצוע העבירה בצוותא חדא. עוד ציין בית המשפט, בצדק, כי בשלב זה אין בוחנים מהימנות עדים, על כן, אין משמעות בעיני לעובדה שעדי התביעה שכנגד אף הם בגדר נאשמים.

6.

עוד לא מן המותר להעיר כי חלק מהעדויות ה"מזכות" בהליך שהוגש נגדו כגון עדותה של אלזה לקנוב הינן בגדר עדויות שמיעה. בין כך ובין כך בנסיבות העניין הראיות שתוארו על ידי בית המשפט המחוזי כאמור הן אכן ראיות לכאורה.

7.

בשולי הדברים: היה גם היה פרוטוקול דיון מיום 24.10.2010, ולא רק טענות בכתב, כפי שהשתמע מדבריו של בא כוח העורר. כפי שהודעתי לבא כוח העורר בעת הדיון, הנחתי ידי על פרוטוקול זה באמצעות נט-המשפט. אני מדגישה, עם זאת, שלערר צריך היה לצרף הן את הפרוטוקול והן את טיעוני הצדדים בכתב.

8.

הערר נדחה. המזכירות תתאם עם בא כוח העורר כיצד להחזיר לו את תיקו – בדואר רשום או באמצעות אדם שייקבע בבית המשפט המחוזי בחיפה.