פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
8317/12
לפני:
כבוד השופט
י' דנציגר
המבקשת:
מדינת ישראל
נ ג ד
המשיב:
פלוני
בקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים
לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996,
בצירוף סעיף 10יג לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971
תאריך הישיבה:
ז' בכסלו התשע"ג
(21.11.2012)
בשם המבקשת:
עו"ד אופיר טישלר
בשם המשיב:
עו"ד גלית בש;
עו"ד נתן מלסה
בנוכחות מתורגמן
החלטה
לפני בקשה להארכת מעצרו של המשיב (בפעם הראשונה) ב-45 ימים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), בצירוף סעיף 10יג לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971.
עובדות כתב האישום
1.
בלילה שבין 25.4.2012 לבין 26.4.2012, סמוך לשעה 03:00, יצאו ע' ו-נ', קטין וקטינה ילידי שנת 1996 (להלן יחד: הקטינים ), מבילוי לילי במועדון ונכנסו לחניון. הקטינים התיישבו בסמוך לקיר הבניין בחניון. בשעה 03:30 לערך נכנסו לחניון המשיב, יחד עם הנאשם 1 והנאשם 3 (להלן יחד: הנאשמים ). הנאשם 1 ביקש מהקטין מצית, הדליק סיגריה והשיב לו את המצית. בשלב זה, התרחקו הנאשמים מהקטינים, ובעודם בחניון, קשרו קשר לשדוד את הקטינים ולגנוב מהם את רכושם. במסגרת הקשר ולשם קידומו, ניגשו הנאשמים אל הקטינים, אשר עמדו כשגבם צמוד לקיר, ונטלו מהקטין בכוח וללא הסכמתו שני טלפונים ניידים וסך של 80 ש"ח. כן נטלו הנאשמים מהקטינה, בכוח וללא הסכמתה, מפתח וסך של 50 ש"ח, הכול במטרה לשלול את הרכוש מהקטינים שלילה של קבע. בהמשך, ובעוד גבה צמוד לקיר, הניחה הקטינה את הטלפון הנייד שלה, בין גבה לבין הקיר. או אז, דחף מי מהנאשמים את הקטינה ונטל ממנה ללא הסכמתה את הטלפון הנייד שלה וזאת במטרה לשלול אותו מהקטינה שלילה של קבע. בכל אותה עת ניסו הקטינים, ללא הצלחה, לדחוף ולהדוף את הנאשמים, תוך שביקשו "די, תפסיקו", "די, תעזבו אותי".
בשלב זה, ביצעו הנאשמים בקטינה מעשים מגונים וניסו לאנוס אותה. בעוד שהנאשם 3 אחז בקטין, הפילו לקרקע והחזיק בו על מנת לאפשר את ביצוע העבירות, ביצעו המשיב ונאשם 1 בקטינה מעשים מגונים ללא הסכמתה כמפורט להלן. נאשם 1 אחז בכתפיה של הקטינה, הצמיד את גבה לקיר, נישק אותה בפיה והחדיר את לשונו לתוך פיה, לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים. מיד לאחר מכך, ניגש המשיב לקטינה, נישק אותה בפיה והחדיר את לשונו לתוך פיה, לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים. בשלב זה, פשטו הנאשם 1 והמשיב את מכנסיהם ותחתוניהם. נאשם 1 קרע את מכנסיה של הקטינה, פשט את תחתוניה, אחז בזרועותיה, הצמיד את גבה לקיר וניסה, מספר פעמים, להחדיר את איבר מינו בכוח לאיבר מינה, ללא הסכמתה. בכל אותה עת, הצמידה הקטינה את רגליה זו לזו, וניסתה ללא הצלחה להדוף את נאשם 1 תוך שאמרה לו "די, תפסיק", "אני בתולה", "תעזוב אותי". בתגובה אמר לה נאשם 1: "תשתקי". מיד לאחר מכן, ניגש המשיב לקטינה, אחז במותניה, וניסה, מספר פעמים, להחדיר את איבר מינו בכוח לאיבר מינה, ללא הסכמתה, כשבכל אותה עת הצמידה הקטינה את רגליה זו לזו וניסתה להדוף את המשיב, ללא הצלחה, תוך שאמרה לו: "די". בהמשך, ניגש הנאשם 1 לקטינה וניסה שוב, במשך מספר פעמים, להחדיר את איבר מינו בכוח לאיבר מינה, ללא הסכמתה. במהלך ביצוע המעשים המתוארים לעיל, פלטו הנאשם 1 והמשיב את זרעם, אשר נתגלה בבדיקות, בנרתיקה של הקטינה. בכל אותה העת, אחז נאשם 3 בקטין, על מנת לאפשר לנאשם 1 ולמשיב לבצע בקטינה את זממם. בעקבות הגעת רכב לחניון, חדלו הנאשמים ממעשיהם. בטרם נמלטו מהמקום נטל המשיב מהקטין, בכוח וללא הסכמתו, סווטשרט ואחד מהנאשמים תלש מצווארה של הקטינה שרשרת זהב ונטל אותה עימו ללא הסכמתה, הכל בכוונה לשלול זאת מהקטינים שלילה של קבע. במעשיהם המתוארים לעיל, קשרו הנאשמים קשר לביצוע פשע, שדדו את הקטינים בחבורה, ניסו לאנוס את הקטינה בחבורה וביצעו בה מעשים מגונים.
למשיב יוחסו העבירות שלהלן : קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ); שוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402(ב) לחוק; נסיון לאינוס בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 345(ב)(1) בנסיבות סעיף 345(א)(1) וסעיף 345(ב)(5) ביחד עם סעיף 25 לחוק וכן מעשים מגונים, לפי סעיף 348(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(1) לחוק.
תמצית ההליכים בעניינו של המשיב
2.
בדיון מיום 25.5.2012 הורה בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת ד"ר מ' אגמון-גונן ) על מעצר המשיב ויתר הנאשמים עד להחלטה אחרת. הדיון בעניינו של המשיב נדחה מספר פעמים, לבקשת באי כוח הצדדים, וזאת בין היתר בשל מחלוקת בנוגע לשאלת היותו של המשיב קטין. בדיון מיום 27.8.2012 הודיעה באת כוח המשיב על הסכמתה לקיום ראיות לכאורה ומסוכנות המשיב. לפיכך, הורה בית המשפט (השופט
צ' גורפינקל ) על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו. לאור המחלוקת ביחס לגילו של המשיב, הורה בית המשפט לשלטונות בית המעצר להתייחס למשיב כאל קטין ולהעבירו לכלא אופק. בהמשך, קבע בית המשפט את התיק לשמיעת ראיות לימים 3.1.2013, 9.1.2013 ו-10.1.2013.
דיון והכרעה
3.
בדיון שנערך לפני עדכנו באי כוחו של המשיב – עו"ד גלית בש ועו"ד נתן מלסה – בדבר מספר התפתחויות בעניינו. ראשית , הומצאה לידיהם תעודת הלידה של המשיב, שלטענתם הינה אותנטית ומעידה כי המשיב הינו קטין. שנית , במהלך הדיון הוגש תסקיר שירות המבחן לנוער מיום 26.8.2012 בעניינו של המשיב, ממנו עלה כי למשיב דוד השוהה בישראל שעמו הוא מצוי בקשר. שלישית , נטען כי למשיב קרובי משפחה נוספים בישראל. לאור האמור, ביקש המשיב לדחות את הדיון בעניין הארכת מעצרו עד להנחת תסקיר משלים של שירות המבחן לנוער בו ייבחנו חלופות המעצר האפשריות וכן לאפשר לו להגיש את תעודת הלידה לאחר קבלת אישור נוטריוני, כנדרש על ידי המבקשת. לטענת המשיב, בדיון שיתקיים לאחר הגשת תעודת הלידה כאמור ולאחר קבלת תסקיר שירות המבחן, יוכל להציג חלופות מעצר. המשיב הדגיש
את החשיבות של הכרעה בשאלת הקטינות בטרם קבלת החלטה בעניין מעצרו וכן ציין כי הוא סבל מחוויות קשות במהלך מעצרו.
4.
בתגובה, טענה המבקשת – באמצעות בא כוחה, עו"ד אופיר טישלר – כי כעולה מתסקיר שירות המבחן לנוער, מאחר שהמשיב אינו דובר את השפה העברית, לא ניתן להפנותו לחלופת מעצר במסגרת חסות הנוער, שכן גורמי החינוך והטיפול במסגרות אלה לא יוכלו לתת מענה לצרכיו בהיעדר יכולת לתקשורת תקינה עימו. בנוסף, לא ניתן לשחררו לחלופת מעצר בקהילה משום שלסברת שירות המבחן זו תתקשה להחזיק מעמד לאורך זמן בהעדר מענה חינוכי ו/או טיפולי מתאים. בנוסף, טענה המבקשת כי לא די בתעודת הלידה על מנת להוכיח את קטינותו של המשיב ויש לערוך דיון בשאלה זו. זאת, הן בשל הצהרות המשיב בחקירותיו במשטרה לפיהן גילו מבוגר יותר (בהודעת חשוד מיום 15.5.2012 ציין המשיב לפני חוקריו כי "אני בן 18 ולא בן 20 כמו שאמרתי שאני") והן בשל פערים בין לוח השנה הגרגוריאני לזה הנוהג בארץ מולדתו של המשיב. לאור האמור, ונוכח חומרת העבירות המיוחסות למשיב והעובדה כי המעצר המתבקש הינו של 45 ימים בלבד, נטען כי אין מקום להיעתר לבקשה לדחיית מועד הדיון.
לגופו של עניין טענה המבקשת כי המעשים המיוחסים למשיב מקימים נגדו עילת מסוכנות מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(4) ומכוח סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים, בשים לב לטיב העבירות ונסיבות ביצוען. המבקשת הדגישה את חומרת העבירות וטענה כי המעשים המיוחסים למשיב מלמדים על מסוכנותו הרבה ועל אופיו האלים. בנוסף, נטען כי קיים יסוד סביר לחשש שמא המשיב ינסה להימלט מהדין בהיותו תושב אריתריאה השוהה בארץ שלא כדין וללא כתובת מגורים קבועה. צוין כי עסקינן בבקשה ראשונה להארכת מעצר, בנסיבות בהן ההליך העיקרי קבוע לשמיעת ראיות וכאשר שמיעתן אמורה להסתיים בתום תקופת ההארכה המבוקשת. לנוכח האמור, נטען כי אין מקום להורות על חלופת מעצר בעניינו של המשיב.
5.
לאור האמור ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים הוחלט בזאת כדלקמן:
א.
שירות המבחן לנוער יכין תסקיר משלים בעניינו של המשיב בו ייבחנו, בין היתר, חלופות מעצר אפשריות, בכפוף לכך ששירות המבחן יוכל להיפגש ולראיין
את קרובי משפחתו של המשיב המתגוררים דרך קבע בישראל (במידת הצורך, בנוכחות מתורגמן). תסקיר שירות המבחן לנוער יונח על שולחנו של בית משפט זה עד ליום 12.12.2012.
ב.
אישור נוטריוני בדבר תעודת הלידה יועבר הן למבקשת והן לבית המשפט עד למועד זה, דהיינו עד ליום 12.12.2012.
ג.
בשלב זה, יוארך מעצרו של המשיב עד להחלטה אחרת של בית משפט זה.
ד.
דיון נוסף בעניינו של המשיב יתקיים לפני ביום א' ה-16.12.2012 בשעה 10:00.
עותק מהחלטה זו יומצא לשירות המבחן לנוער.
ניתנה היום, ז' בכסלו התשע"ג
(21.11.2012).
ש ו פ ט