בש"פ 8319/08 מדינת ישראל נ. ג'יהאד יונס

לפני בקשה שנייה להארכת מעצרו של המשיב, ג'האד נג'ם יונס, ב-90 יום מיום 24.10.2008 לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ).

כתב האישום

1.

כתב האישום מייחס למשיב עבירה של הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. על פי כתב האישום ביום 7.10.2007 בשעות הצהריים, שהה המשיב בחצר ביתו של מחמד מצטפא יונס (להלן: מחמד ) יחד עם עוד שני חברים נוספים (להלן: החבורה הראשונה ). למקום הגיע אחיו של המשיב, עמאד יונס (להלן: עמאד ), כאשר בעקבותיו הגיעו מאמון אחמד כבהא (להלן: המנוח ) ועוד שלושה חברים (להלן: החבורה השנייה ) אשר רדפו אחרי עמאד לאחר שזה האחרון העליב את המנוח. לאחר דין ודברים בין שתי החבורות, עזבה החבורה השנייה את המקום. לאחר עזיבתם דרש המשיב ממחמד כי יתן לו סכין ואיים כי הוא "יראה להם". מחמד סרב וניסה להרגיע את המשיב אולם המשיב שב ודרש סכין ומחמד התרצה בסופו של דבר ונתן למשיב סכין מטבח באורך של 30 ס"מ . המשיב ועמאד נכנסו לרכבו של המשיב ועזבו את המקום. במהלך הנסיעה הגיעו השניים לצומת הכניסה לערערה, שם עצרו ברמזור אדום. באותו הזמן התקרבה לרמזור מכונית פיאט בה נסעו חברי החבורה השנייה. מכונית הפיאט נעצרה אף היא ברמזור, אחרי מכוניתו של המשיב. משהבחינו יושבי שתי המכוניות אלה באלה, יצאו ממכוניותיהם והחלו להתקוטט, כאשר המשיב יצא מהרכב כשבידו הסכין, ניגש למנוח ודקר אותו דקירה אחת בצווארו. המנוח ניסה לרדוף אחרי המשיב אך לאחר מספר צעדים התמוטט. המנוח הובהל לבית חולים ובמהלך הנסיעה נקבע מותו. מותו של המנוח נגרם מדימום פנימי מעורק ווריד תת-בריחי ימני ומהריאה הימנית בעקבות פצע הדקירה בצוואר.

הבקשה למעצר עד תום ההליכים

2.

עם הגשת כתב האישום הגישה המבקשת בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים. המבקשת טענה כי ברשותה ראיות טובות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב. אותן ראיות לכאורה הן: עדויות על כך שהמשיב הצטייד מבעוד מועד בסכין במטרה לפגוע במנוח ובחבריו; העובדה שהמשיב קושר את עצמו לביצוע מעשה הדקירה; חוות דעת פתולוגית אשר קובעת כי מותו של המנוח נגרם כתוצאה מהדקירה; ועדויות עדי ראיה השוללים את טענת ההגנה העצמית של המשיב. עוד הוסיפה המבקשת וציינה כי העבירה המיוחסת למשיב היא עבירה שנעשתה באלימות חמורה, באכזריות ותוך שימוש בנשק קר ולפיכך קיימת עילת מעצר לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים. כמו כן ציינה המבקשת כי רבים מעדי התביעה הם קרוביו וחבריו של המנוח ולפיכך קיים יסוד סביר לחשש כי שחרורו של המשיב יביא לשיבוש הליכי משפט, דבר המהווה עילת מעצר לפי סעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים. נוכח בקשת בא כוח המשיב לדחיית מועד הדיון לצורך לימוד החומר, הורה בית המשפט ביום 28.10.2007 על הארכת מעצרו של המשיב עד להחלטה אחרת. הדיון נקבע ליום 13.11.2007. בדיון שהתקיים ביום 13.11.2007 אישר בא כוח המשיב כי קיימות ראיות לכאורה ועילת מעצר, והסכים כי בית המשפט יורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים, תוך שמירה על זכותו לפנות בבקשה לעיון חוזר בכל עת. נוכח הסכמה זו הורה בית המשפט (כב' השופט ר' שפירא) על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. נקבע כי למשיב שמורה הזכות לפנות בכל עת ללא צורך בהצבעה על נסיבות חדשות, בבקשה לעיון חוזר ולהעלות במסגרת הדיון כל טענה שימצא לנכון.

הבקשה הראשונה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים

3.

הבקשה הראשונה להארכת מעצר הוגשה בהסכמת בא כוח המשיב. נוכח הסכמת הצדדים הורה כב' השופט א' גרוניס ביום 14.7.2008 על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 28.7.2008. ככל הנראה הסכמתו של בא כוח המשיב להארכת המעצר מעבר לתשעה חודשים ניתנה נוכח טענתו בבית המשפט המחוזי כי לא יוכל להתייצב לישיבה הקבועה ליום 10.6.2008 והצהרתו כי אם יהיה צורך בהארכה מעבר ל-9 חודשים לא יתנגד לכך (עמוד 168 לפרוטוקול).

הבקשה הנוכחית להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים

4.

בבקשה הנוכחית מבקשת המדינה להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים יום נוספים, החל מיום 24.10.2008 או עד למתן פסק הדין ב-פ"ח 6157/07. המבקשת מציינת כי עד כה התקיימו 11 ישיבות הוכחות בתיק ונשמעו מרבית עדי התביעה. בתיק קבועים 3 מועדים נוספים לשמיעת הוכחות בחודשיים הקרובים. על פי הנטען מועדים אלה נקבעו עוד בטרם הוגשה הבקשה הראשונה להארכת המעצר ומאז לא חל שינוי בעניין זה. המבקשת טוענת כי מסוכנתו של המשיב מוחשית והיא נגזרת מחומרת המעשים המיוחסים לו ומנסיבות ביצועם. לבסוף טוענת המבקשת כי קיים חשש כי היה וישוחרר המשיב ישבשו הליכי משפט.

5.

בא כוח המשיב טוען כי המשיב עשה ככל יכולתו כדי להקל על שמיעת התיק: היתה מלכתחילה הסכמה למעצר עד תום ההליכים, הוא הסכים לשמיעת ראיות שונות בלי קהל. גם לבקשת המעצר הקודמת הסכים, ואולם עתה, בחלוף שנה, כשיש רק שלוש ישיבות קבועות, ובישיבות אלה אמורים להישמע שלושה עדים מרכזיים בתיק, לדבריו סופו של התיק אינו נראה באופק, ועל כן הוא מציע לשקול חלופת מעצר.

6.

לעת הזו איני רואה אפשרות שלא להשאיר את המשיב במעצר. המסוכנות הלכאורית של המשיב עולה מעובדות המקרה, לגביהן הסכים בא כוח המשיב כי קיימות ראיות לכאורה. אכן, ככל שמתארכת תקופת המעצר משתנה נקודת האיזון, ויש צורך לקבוע מועדי דיון נוספים, אך לעת הזו לא ניתן לאפשר למשיב להתהלך חופשי.

7.

אני נעתרת לבקשה ומורה על המשך מעצרו של המשיב ב-90 ימים מיום 24.10.2008.