בש"פ 8329/98 מקס רודמן נ. מדינת ישראל

1.העורר הינו אזרח ותושב דרום אפריקה, המבקש לשנות את תנאי שחרורו כך שיוכל לנסוע לדרום אפריקה לחתונת בנו העומדת להתקיים שם בעוד זמן קצר, בתאריך 27.1.99.

2.ביום 26.1.96 נעצר העורר בידי משטרת ישראל בחשד כי קיבל במרמה ממרכז ההשקעות, סכומי כסף גדולים מאוד. לבקשת המשטרה הוארך מעצרו לצורכי חקירה בשתי פעמים נוספות על ידי בית המשפט השלום בתל-אביב-יפו. בקשה להארכה שלישית של המעצר נדחתה, ובית המשפט (השופט ג' שטרסמן) ביום 11.2.96, החליט לשחרר את העורר בערובה. תנאי השחרור היו כדלקמן:

1.העורר יפקיד ערבות בנקאית בסך של 4.6 מליון ש"ח במזכירות בית המשפט;

2.העורר יפקיד את כל דרכוניו במשטרה ויצרף להפקדה תצהיר שיאמר בו שאין בידיו דרכון נוסף כלשהו;

3.יוצא צו עיכוב יציאה מהארץ נגד העורר עד הגשת כתב אישום נגדו. אם יוגש כתב אישום תוכל המשטרה לבקש מבית המשפט שידון בתיק את חידוש צו העיכוב האמור. אם לא יוגש כתב אישום כאמור עד ליום 1.8.96, יבוטל צו זה מעצמו;

4.ייאסר על העורר לקיים קשר כלשהו עם איש לגבי נושאי החקירה הנידונה בתיק זה, שלא לדבר שנאסר עליו כל ניסיון לתאם עמדות או לשבש הליכי משפט;

5.ניתנה למבקש אורכה עד ליום 29.2.96 שעה 13:00 להסדיר את ערבויותיו;

6.עד הסדרת הערבויות, על העורר להתייצב בתחנת המשטרה בגבעתיים, פעמיים ביום, האחת בין 08:00 ל09:00- בבוקר והשניה בין 21:30 ל22:30-;

7.עם הסדרת הערבויות, תבוטל חובת ההתייצבות הנ"ל;

8.העורר חייב להודיע לצוות החקירה על כל שינוי בכתובתו בארץ ובחו"ל.

3.על החלטת כב' השופט שטרסמן הוגש ערר לבית המשפט המחוזי, בפני כב' השופט בייזר אשר נדחה ביום 17.3.96. ערר על החלטה זו הוגש לבית המשפט העליון שנדון בפני כב' השופט דורנר (בש"פ 2137/96). בית המשפט העליון קבע ביום 8.4.96, כי גובה סכום הערבות כאמור בסעיף (1) לעיל יעמוד על 800,000 ש"ח וכי יתר תנאי השחרור ישארו בעינם.

4.ביום 9.8.96 החליט בית משפט השלום (כב' השופט קידר) לבקשת משטרת ישראל להאריך את תוקפן של הערבויות הכספיות של העורר ב180- יום נוספים. לעניין הצו קבע בית המשפט, שהחלטת כב' השופט שטרסמן ברורה וכי משלא הוגש כתב אישום פג תוקפו של הצו ביום 1.8.96 ולא ניתן להאריך את תוקפו.

5.על החלטת כב' השופט קידר הוגשו ביום 12.8.96, שני עררים לבית המשפט המחוזי: מטעם המדינה לעניין צו עיכוב היציאה מהארץ והחזרת דרכוניו של העורר ומטעם העורר לעניין הארכת תוקף הערבויות הכספיות. כב' השופט גורפינקל קיבל את ערר המשיבה וקבע כי יוארך תוקף כל תנאי השחרור של העורר, לרבות צו עיכוב היציאה מהארץ, וזאת ל180- יום נוספים החל מיום 9.8.96.

6.על החלטה זו הוגש ערר לבית משפט זה אשר נדחה על-ידי כב' השופט קדמי ביום 4.9.96.

7.ביום 26.2.97, הוגש כתב אישום כנגד העורר, בת.פ. 3535/97 בבית המשפט המחוזי בירושלים.

8.ביום 4.5.97, הוגשה לבית המשפט המחוזי (כב' השופט בן זמרה) בקשת המשיבה לשחרורו של העורר בתנאים מגבילים, לפיה תוגדל ערבותו של העורר לסך של 1.5 מליון ש"ח. בהסכמת הצדדים הוחלט שהעורר ימשיך להיות משוחרר בהתאם להחלטת כב' השופט שטרסמן מיום 11.2.96, בכפוף לשינוי בהתאם להחלטת בית משפט זה בבש"פ 2137/96 מיום 8.4.96 ובכפוף לשני תנאים נוספים: התייצבותו היומיומית של העורר בתחנת המשטרה הסמוכה למקום מגוריו והארכת תוקפו של צו עיכוב היציאה מן הארץ כנגד העורר עד לתום ההליכים.

9.בקשה לעיון חוזר בהחלטה זו נדחתה על ידי כב' השופט בן זמרה ביום 6.12.98.

10.בגין ההחלטה הנ"ל הוגש ערר זה.

11.ההליכים בכתב האישום הנ"ל טרם הסתיימו. אומנם פרשת התביעה הנוגעת לעדים בארץ הסתיימה מספר ימים לפני הגשת ערר זה, אך עדיין נותרו מספר עדים שיש לחקור אותם באנגליה, בהליך חיקור דין, אשר טרם נקבע לו מועד. בא-כוח המשיבה אמר לבית משפט זה, בישיבה מיום 13.1.99 שנערכה בפני, כי צפוי להיקבע מועד לכך בחודש פברואר, אולם, אין הוא מוכן להתחייב לכך.

12.בקשר לעסקיו ורכושו בארץ נטענו טענות סותרות והוגשו מסמכים שונים. המדינה טוענת כי רכושו בחו"ל רב ואילו העורר טוען כי עסקיו חוסלו והוא נשאר חסר אמצעים.

13.כתב האישום הוגש נגד העורר לפני כשנתיים

וכבר כשנה קודם לכן כבר נתנו צווים באשר לחקירתו, כפי שנזכר לעיל.

14.אכן ההאשמות המיוחסות לעורר הן רבות וכבדות וכרוכות בכסף רב. אם יורשע נראה כי יהא צפוי גם למאסר וגם לקנס.

עדיין לא ברור מתי יסתיים המשפט, כשלמדינה עוד שני עדים לחיקור הדין ואין היא יכולה לעקוב במועד בטוח שחיקור זה יבוצע.

יש, אפוא, צורך לנקוט באיזון בין החשש לאי התייצבותו של העורר למשפט לבין חירותו של העורר.

לא רק בשל קיומו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, אלא גם בשל כך שעיכוב אדם מלהגיע למקום מגוריו בו נמצאת משפחתו והוא עשוי להיות מנוע מלהשתתף באירועים משפחתיים חשובים כגון, עתה בחתונת בנו (ובעבר נמנעה ממנו השתתפות בהלוויית קרוב משפחתו) וזאת במשך תקופה ארוכה מאוד בעוד הוא בחזקת חף משפע, אינם עולים בקנה אחד עם הפיכתו של העורר לבן ערובה בגופו ואולי גם בנפשו, אף כי הראיות לכאורה הקיימות הצדיקו את שחרורו באופן מוגבל. (ראו והשוו עם החלטתו של כב' השופט א' גולדברג בבש"פ 6247/94 חכמי נ' מדינת ישראל , וראו החלטת כב' השופט דורנר בענייננו).

15.הגעתי, אפוא, למסקנה כי יש לאפשר לעורר לנסוע לזמן קצר לדרום אפריקה לחתונת בנו.

15.בהקשר לכך ובהתאם לאמור לעיל יש צורך בהכבדת סכום ההפקדה, באופן שמחד גיסא יוכל העורר להפקיד סכום זה, אף כי הדבר יכביד עליו מאוד ומאידך גיסא יהא זה סכום שלכאורה ניתן להניח שהנאשם הטוען שהוא חף משפע, לא יוותר עליו ויחזור להמשך משפטו בארץ, אף כי, אם יורשע, יהא צפוי למאסר ולקנס.

16.כתנאי לאפשרות צאתו של העורר מן הארץ ל15- יום לדרום אפריקה בלבד, יפקיד העורר סכום של 1,200,000 ש"ח, בנוסף לסכום שהופקד וסכום כולל זה יהווה ערבון להבטחת בואו לארץ 15 יום מלאים, לאחר צאתו מן הארץ.

לא יחזור העורר לארץ עד מועד זה - יחולט כל הסכום הכולל.

יחזור העורר לארץ במועד - יוחזר לו הסכום של 1,200,000 ש"ח שהוסיף כאמור לעיל.

העורר יודיע על הכתובת המדוייקת בו יהא בדרום אפריקה ומספר הטלפון שלו שם.

כל הסידורים האמורים יערכו בבית המשפט המחוזי בירושלים.

אין, כמובן, בהחלטה זו כל השפעה לצו עיכוב יציאה מן הארץ בשל חוב אזרחי.

המזכירות תודיע על מתן ההחלטה היום וגם תשלח החלטה זו לבאי-כוח הצדדים, כפי שביקשו.