בש"פ 8337/09 אולג דברדייב נ. מדינת ישראל

1.

בפני ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי באר שבע (כב' השופט ו' מרוז) מיום 16.10.09, לפיה התקבל ערר המדינה

על החלטת בית משפט השלום בבאר שבע (כב' השופט ג' אמוראי) והחלט כי העורר יישאר במעצר עד קבלת תסקיר בעניינו מטעם שירות המבחן.

2.

נגד העורר הוגש כתב אישום בבית משפט השלום בבאר שבע בגין עבירות תקיפה ואיומים. כתב האישום כולל שני אישומים, שניהם מיחסים לעורר מעשי תקיפה נגד אימו על ידי כך שדחף אותה בכוח, ואחז בפניה ובגרונה.

3.

עם הגשת כתב האישום הוגשה גם בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים. בית משפט השלום הורה על שחרורו של העורר לחלופת מעצר בתנאים מגבילים בבית אימו ובפיקוח האם ושכנה נוספת. כמו כן, הורה בית המשפט לעורר להתייצב בפני מרפאת חוץ לשם קבלת טיפול פסיכיאטרי. ביצוע ההחלטה עוכב ב-24 שעות.

4.

המשיבה הגישה ערר על החלטה זו לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. בית המשפט תיאר בהחלטתו את מצבו המורכב של העורר הסובל מבעיות פסיכיאטריות, ובעל מערכת יחסים בעייתית עם אימו, עימה הוא מתגורר. בית המשפט עמד על כך שמקומו של העורר אינו בבית הכלא, אלא במסגרת טיפולית המתאימה למצבו, אך קבע כי בשלב זה טרם בשלו התנאים לשחרורו של העורר, ונדרש התסקיר מבחן בעניינו, שיבחן כיצד ניתן להבטיח שלא יהווה סיכון לאימו. לפיכך הורה בית המשפט על עריכת תסקיר בדחיפות, אשר יבחן מסלול טיפולי הולם, שיהווה תנאי לשחרורו של העורר. דיון נקבע בפני בית משפט השלום, אשר יידון בשנית בעניינו של העורר לאור התסקיר שיוכן, ליום 1.11.09.

5.

נגד החלטה זו הוגש הערר שבפניי. במסגרת הערר טוענת באת כוח העורר כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שהתערב בהחלטת בית משפט השלום והורה על מעצרו עד לקבלת תסקיר. לטענתה, בית משפט השלום בחן באופן מעמיק את נסיבות המקרה ואת מורכבות היחסים בין העורר לאימו, ועל כן אין הצדקה להתערבות. בנוסף טוענת באת כוח העורר כי מעצרו מסכן אותו ועשוי לגרום לו לנזק בלתי הפיך, לאור הבעיות הפסיכיאטריות מהן הוא סובל. עוד טוענת היא, כי ככל הנראה לא יעלה בידי שירות המבחן להמליץ על תוכנית טיפולית אפקטיבית ומתאימה למצבו של העורר, ועל כן ההמתנה לעריכתו של התסקיר תביא ליותר נזק מתועלת. באת כוח העורר הוסיפה ועדכנה במהלך הדיון בפניי כי הבחינה בהתדרדרות במצבו של העורר בעקבות מעצרו, על אף שטיפול פסיכיאטרי אליו הופנה בימים האחרונים הביא לשיפור מסוים במצבו.

6.

באת כוח המדינה מנגד טענה כי אין לשחרר את העורר טרם קבלת תסקיר אשר יבחן את האפשרות לגבות את השחרור בתכנית טיפולית אשר תאיין, או תפחית באופן משמעותי, את מסוכנותו של העורר כלפי המתלוננת. כמו כן, הציעה באת כוח המשיבה לפעול מול שירות המבחן בכדי לוודא כי אכן יוגש תסקיר המציע תכנית טיפולית למועד שנקבע ליום 1.11.09.

7.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי בהחלטות בתי המשפט דלמטה, סבורה אני כי דין הערר להידחות. שילוב הנסיבות המורכב של מצבו הנפשי הקשה של העורר, יחסיו הקשים עם אימו, ומעשי האלימות המיוחסים לו כלפיה, יוצרים חשש כי יסכן את שלומה של האם אם ישוחרר לביתה ללא כל גיבוי חיצוני בדמות תוכנית טיפולית כלשהי. יתר על כן, מדובר בהזדמנות פז לעורר לקבל תמיכה וסיוע אשר עשוי לשפר את מצבו ואת יכולת המשפחה להתמודד עם התנאים הקשים אשר הביאו להתרחשות מעשי האלימות המיוחסים לעורר.

8.

על שום כך, מורה אני כי החלטת בית המשפט המחוזי תיוותר בעיינה, והעורר יוותר במעצר עד לקבלת תסקיר בעניינו, הצפוי ליום 1.11.09. שירות המבחן, יבצע באופן מיידי בחינה מעמיקה ועריכת תוכנית טיפולית שתאפשר את שחרורו של העורר ממעצר לחלופה המתאימה למצבו המיוחד בהקדם האפשרי, וכן יבחן את האפשרות לשחרורו של העורר למסגרת טיפולית במוסד העונה לצרכיו. באת כוח המשיבה תעמוד בקשר עם שירות המבחן, כפי שהציעה, בכדי לקדם את עריכת התסקיר ככל שביכולתה. אני מפנה את תשומת לב שרות בתי הסוהר למצבו של העורר לבדיקה ולטיפול במידה ונדרש.

9.

בהתאם לאמור, הערר נדחה.

ההחלטה תומצא לגורם הרלוונטי בשירות המבחן על ידי באת כוח המשיבה.