בש"פ 8346/00 ליאור לוי נ. מדינת ישראל

נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של החזקת סם מסוכן מסוג קנבוס במשקל 13 ק"ג, שלא לצריכה עצמית, ובנוסף, סחר באותו סוג סם, במשקל של 10 ק"ג. לפי כתב האישום היה העורר מוביל הסם. העורר הודה בהחזקת הסם בכמות מקסימלית של 13 ק"ג וכפר בסחר ב10- ק"ג נוספים. משפטו של העורר קבוע ל3.4.01- באותו מועד אמורים להעיד כל יתר עדי התביעה.

הערר נסב על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט א' צ' בן זמרה), שהורה לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו. בית המשפט המחוזי שקל חלופת מעצר ולא מצא שהיא הולמת את חומרת העבירות המיוחסות לעורר ואת המסוכנות הטמונה באפשרות שהעורר ייגרר לעסוק בהפצת סם אם יהיה נתון מחוץ לכתלי בית הכלא.

לאחר שעיינתי בכל החומר שלפני, לרבות תסקירי המעצר, ושמעתי השלמת טיעון בעל-פה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות, על אף המלצת שירות המבחן שאין בידי לקבלה לאור האינטרס הציבורי עליו אמון בית המשפט.

אכן, העורר שוהה באגף הנקיים מסמים ושלוש בדיקות שתן שנערכו לו, הראו על ניקיונו הנוכחי משימוש בסמים. אלא, שאין די בכך כדי להכריע את הכף. אין לשכוח כי העורר הודה בהחזקת הסם ואף צירף לתיק הנוכחי תיק נוסף בו הודה בהחזקת בולי L.S.D. . מכאן שאין הוא נהנה עוד מחזקת החפות. זאת ועוד, העבירות המיוחסות לעורר נוגעות לכמות סם מסחרית - 23 ק"ג קנבוס - והיותו של העורר נקי מסמים, אם בכלל היה מכור להם, אין בה כדי לסתור את חזקת המסוכנות העומדת נגדו. כמו כן, העורר בחר למלא פיו מים באשר לנסיבות האופפות את ביצוע העבירות ולא סיפר מי מסר לו את הסם, מי קיבל אותו ממנו ומה חלקם בפרשה של נהג המונית איתו נסע ושל חבריו שנסעו אחריו במכוניתם. התנהגות זו מלמדת, כי העורר בחר שלא לנתק את הקשרים עם העולם העברייני וכי הוא מעדיף את חבריו ושותפיו לפשע על פני שלומה ובטחונה של החברה. כל אלה מלמדים על מסוכנותו של העורר, באופן שחלופת מעצר לא תשיג את תכלית המעצר.

הערר נדחה.