בש"פ 8349/16 בש"פ 8349/16

מונחת בפניי בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, ב-45 יום או עד מתן לפסק דין בת"פ 12725-05-16 בבית משפט המחוזי מרכז-לוד.

1.מדובר בבקשה להארכה ראשונה בחלוף 6 חודשים ממועד הגשת כתב האישום, כמצוות המחוקק ביחס לקטין. שני שיקולים מהווים את אמות המידה בבקשה מעין זו. האחד, מסוכנות הנאשם והשני, קצב ניהול המשפט. באשר למסוכנות המשיב, יצוין כי מדובר בעבירת אלימות חמורה. המשיב הואשם בחבלה חמורה בנסיבות מחמירות. על פי הנטען בכתב האישום, שהוכח לכאורה, המשיב יחד עם אחרים תקף באמצעות אבנים וסלעים את המתלונן באורח קשה. כתוצאה מהאלימות, נגרמו למתלונן שבר דחיסה בקודקוד הגולגולת ושברים נוספים בעמוד השדרה.

2.באשר לקצב המשפט, על פני הדברים העניין אינו משביע רצון. התיק קבוע למענה בעוד כשבועיים. אלא, שהדחיות במשפט נובעות מניהול משא ומתן בין הצדדים ומניסיונות גישור. ניסיונות אלה צלחו באופן חלקי, כך שמתוך 7 נאשמים רובם הגיעו להסכם, ואילו המשיב ואחר כופרים באשמה. כמובן, זכותו של המשיב לנהל משא ומתן עם המדינה ולכפור באשמה - וחזקת החפות עומדת לו. ברם, למתואר יש השלכה בבוא בית משפט להאריך את קצב המשפט. לאמור, יש לבדוק הן את התקופה שחלפה והן את הגורמים לכך.

המסקנה המתבקשת היא שיש מקום איפה להיעתר לבקשה. ברם, יש נתון נוסף שראוי להירשם. בא כוח המבקשת הודיע כי עמדת המדינה, גם בבית המשפט קמא, הייתה כי בכפוף למציאת חלופה מתאימה המקובלת על שירות המבחן, במסגרת חוץ ביתית, אין למדינה התנגדות לשחרור המשיב. הסנגור הבהיר כי בכוונתו להגיש בקשה לעיון חוזר. גם על רקע ההסדרים אליהם הגיעה המדינה עם נאשמים אחרים בפרשה, לא אביע עמדה בבקשה שטרם הוגשה ושתידון בפני בית המשפט המחוזי, אך נראה שנכון יהיה שבקשה זו תוגש בהקדם ושהעניין ייבדק היטב.

3.סוף דבר, הנני נעתר לבקשת המדינה ומורה על מעצרו של המשיב החל מיום 5.11.2016 ב-45 ימים, או עד למתן פסק דין בעניינו בת"פ 12725-05-16 בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, לפי התאריך המוקדם.