בש"פ 835/03 ליאור יוחנן נ. מדינת ישראל

כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של הדחה בעדות, הטרדת עד, קבלת דבר במרמה, פגיעה בפרטיות, והחזקה ושימוש במאגר מידע. נטען, כי המתלונן, עאהד רחאל, שוטר במשטרת ישראל, הנו עד מרכזי בפרשת רציחתו של סוכן משטרתי, חוסאם עתאמנה. מי שנחשד ברצח ונגדו הוגש כתב אישום, הוא ראתב סביחאת, שנגד אחיו, נזיה סביחאת היה אמור סוכן המשטרה להעיד בתיק בו יוחסו לנזיה עבירות בנשק.

לגרסת המשיבה, העורר מיודד עם משפחת סביחאת, ומשנודע לו כי המתלונן הנו עד תביעה בתיק הרצח, החליט לנסות לאתרו כדי להניא אותו מלמסור עדות מפלילה כנגד ראתב. אותה עת ניהל העורר מביתו עסק אשר העניק שירותים למשרדי חקירות, ומכאן ואילך הוא נעזר באחד, סוהיל גנאמה, בניסיונו לאתר את המתלונן, תוך שהוא טוען באוזני סוהיל כי המתלונן דרוש בגין חוב שהוא חב לבנק. על פי גרסת המשיבה, כללו ניסיונות האיתור שיחות טלפוניות לבתיהם של בני משפחתו של המתלונן, ולבסוף הגיע העורר עם סוהיל גם לביתו של המתלונן עצמו, ושוחח עם אביו ואחיו. בתאריך 1.11.02, בעת שסוהיל צפה במשחק כדורגל בנצרת עילית, הוא הבחין במתלונן ואף שוחח עמו, ולאחר יומיים התקשר לעורר ותאר בפניו את מראהו של המתלונן.

המשיבה הוסיפה וטענה, כי שיחות הטלפון לקרובי משפחתו של המתלונן עורר בלבו של האחרון חרדה, והוא אף הביע חשש לחייו.

2.במקביל להגשתו של כתב האישום, עתרה המשיבה למעצרו של העורר עד תום ההליכים. היא נימקה זאת בחשש שאם העורר ישוחרר, הוא עלול לפעול להדחתו של המתלונן מלהעיד על ידי הטלת מורא ופחד בלבו. כן נטען כי "קיים חשש סביר" לחייו של המתלונן. בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט י' כהן) סבר, כי לנוכח החשש לגורלו של המתלונן, מחד, והצורך למנוע את מעצרו של העורר מעבר לנדרש, מאידך, נכון להסתפק בתקופת מעצר קצובה של 30 ימים, כדי לאפשר את שמיעת עדותו של המתלונן. זו היתה אמורה להישמע ביום 22.1.03, אולם לבקשת סניגורו של ראתב סביחאת, נדחה הדבר לחודש פברואר 2003.

3.בא-כוחו המלומד של העורר, עו"ד אבנון, סבור כי מלכתחילה לא היתה עילה למעצרו של שולחו, הואיל ומעשיו אינם מהווים עבירה של הדחה בעדות שהרי גם לגרסת המשיבה הוא מעולם לא פגש את המתלונן ולא שוחח עמו. כן נטען, כי החשש לפגיעה במתלונן או להדחתו מלהעיד, נכון בעיקר לבני משפחת סביחאת, והרי כל אלה מהלכים חופשי. במצב זה, ועל מנת להסיר כל חשש, הציע עו"ד אבנון להסתפק בחיוב שולחו לשהות במעצר בית. לכך התנגד בא-כוחה המלומד של המשיבה, עו"ד פטר, אשר סבור כי בית המשפט המחוזי איזן נכונה בין האינטרסים השונים, על ידי כך שהורה על מעצרו של העורר לתקופה מוגבלת ולא מעבר לנדרש, מתוך מטרה אחת - לאפשר למתלונן להעיד ללא חשש.

4.במחלוקת שנתגלעה בין הצדדים, מקובלת עלי דעתו של בא-כוח המשיבה. נקודת המוצא היא כי בפיו של העורר אין הסבר סביר לעניין שגילה במתלונן, ועל כן מותר להניח כי יש בסיס לחשד שהוא פעל מאותו מניע בו עוסק כתב האישום. האפשרות שהעורר נתן ידו להדחת שוטר בעדות, היא לכשעצמה תופעה חמורה, ומקל וחומר שזה המצב כאשר עדות זו נחשבת בעיניהם של הנוגעים בדבר כ"עדות מרכזית" באותו תיק. מכאן דעתי, שנכון היה לעצור את העורר, לפחות לעת הזו, הואיל וחוששני שאין די בחלופת מעצר כלשהי, כדי למנוע את האפשרות שהוא או אחר מטעמו ינסו לשוב ולהשפיע על עדים. במצב זה לא נותר אלא לקוות שעדות המתלונן תישמע בהקדם, ומכל מקום לעורר שמורה הזכות לשוב ולפנות לבית משפט קמא כדי שידון בשאלת המשך מעצרו, אם יחול שיהוי בשמיעתה של העדות.

הערר נדחה.