בש"פ 8358/04 ראובן אלאשווילי נ. מדינת ישראל

1.על העורר - שהוא יליד שנת 1961 - הוגש בבית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו כתב אישום המייחס לו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, התפרצות למקום בכוונה לגנוב ממנו ושוד בנסיבות מחמירות. לפי הנטען בכתב האישום, בתמצית, פרצו העורר ואדם נוסף (להלן – "האדם הנוסף"), בשעות הלילה, לביתו של המתלונן, שהוא עובד זר. העורר הצמיד סכין לצווארו של המתלונן והורה לו לשמור על שקט. אחרי שהמתלונן התחיל להיאבק בעורר, היכה אותו העורר בפניו. לאחר מכן הוציא האדם הנוסף מכיסו של המתלונן ארנק שהכיל 100 דולר ו- 200 ש"ח ונמלט מהמקום. העורר, נטל מספריים שהיו בדירה ורדף אחרי המתלונן שהחל להמלט מן המקום עד שנעצר על ידי שוטרים. בית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו (כבוד השופט ע' ברון), בהחלטתו מיום 19.8.04, ציווה לעצור את העורר עד תום ההליכים.

העורר עורר על ההחלטה.

2.בעררו ובדיון בפני טען בא כוח העורר כי העורר מכור לסמים תקופה ארוכה וכי העבירה בוצעה במטרה לקנות סמים. לטענתו, יש להורות על קבלת תסקיר מעצר בעניינו של העורר, שיבדוק חלופת מעצר במוסד גמילה סגור, וזאת מאחר והעורר מביע רצון להגמל מההתמכרות לסמים שהרסה את חייו וחיי משפחתו, וגמילתו תהיה לתועלתו ולתועלת הציבור. בא כוח העורר הוסיף וציין כי עברו הפלילי של העורר אינו מכביד וכולל ארבע הרשעות בעבירות סמים קלות בגינן נדון למאסרים על תנאי והרשעה אחת בגינה נדון לשנת מאסר בפועל.

כנגדו טענה באת כוח המדינה שהעורר מביע כוונה להגמל רק לצורך שחרור מן המעצר וכי אין כאן כוונה אמיתית.

3.אכן, סבורני כי יש להושיט יד למי שבאים לחזור בתשובה מן העבירות שבידיהם – ומי שמשתמשים בסמים בכלל זה – ולשחררם לחלופת מעצר שתסייע להם בדרכם החדשה; ולגבי המשתמשים בסמים, דברים אמורים בחלופת מעצר במוסד גמילה. אולם, במקרה הנדון שאני. לפי האמור בפרוטוקול הדיון של בית המשפט המחוזי מדובר ב"משתמש כבד בהרואין מזה 20 שנה" שהמעשים המיוחסים לו, כפי שתוארו לעיל, מעידים עליו שהצורך בסמים מעביר אותו על דעתו ומביא אותו למעשי עבירה חמורים כמו אלה שבהם הואשם. חוששני שאין לתת בו אמון ואין לסכן את הציבור על ידי שחרורו; אפילו ישוחרר לחלופה המוצעת ואפילו קיים סיכוי – שהוא, כנראה, קלוש - שייצא מתוך יוֵן המצולה של השימוש בסמים. אם יחפוץ העורר בכך יוכל לבקש טיפול כזה אחרי שיסתיימו ההליכים במשפטו.

4. הערר נדחה.