בש"פ 8359/04 קמל אבו סייף נ. מדינת ישראל

1.על העורר ועל נאשם נוסף (להלן – "הנאשם הנוסף") הוגש בבית המשפט המחוזי בנצרת כתב אישום המייחס להם עבירות של יבוא סם מסוכן, החזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי בלבד, קשר לפשע ושיבוש מהלכי משפט. לפי הנטען בכתב האישום, בתמצית, קיבלו העורר והנאשם הנוסף תיק ובו שתים עשרה חבילות של סם מסוכן מסוג חשיש במשקל 12,257.8 גרם. אחרי שסברו כי נצפו על ידי שוטרים השליכו העורר והנאשם הנוסף את התיק בחצר בית וזמן קצר אחרי כן נעצרו על ידי המשטרה. בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופטת א' הלמן), בהחלטתה מיום 19.8.04, ציווה לעצור את עורר ואת המשיב הנוסף עד תום ההליכים.

העורר עורר על ההחלטה.

2.בעררו ובדיון לפני טען בא כוח העורר כי בעניינו של העורר לא קיימות ראיות לכאורה, וכי "ישנם מספר מחדלים בחקירה אשר ללא ספק מכרסמים עד מאוד בעוצמתן ובדיותן של הראיות". לטענתו, לא נלקחו טביעות אצבעות מהתיק בו נמצאו הסמים ו"לא נמצא רצף בשרשרת הסם לגבי תפיסת הסמים ושמירתם ע"י המשטרה". לכך מוסיף בא כוחו של העורר וטוען כי הקביעה שהעורר מהווה סכנה לציבור נעשתה "על סמך עברו בלבד" וכי מן הדין היה להורות על מתן תסקיר של שירות המבחן ובחינה של חלופת מעצר, וזאת בעיקר לאור דברי בית המשפט המחוזי כי עוצמת הראיות להוכחת העבירה של יבוא סם מסוכן "פחותה וכשלעצמו היה אישום זה מצדיק שחרורם של המשיבים לחלופת מעצר".

באת כוח המדינה עמדה על פרטי הראיות כפי שסקר אותן בית המשפט המחוזי בהחלטתו ולדעתה די בהן כדי לשמש ראיות לכאורה לגבי שני האישומים. מכל מקום, אפילו עצמת הראיות לגבי עבירת הייבוא חלשה יותר, הרי די בהאשמת העורר בעבירה של החזקת כמות כה גדולה של סם כדי לצוות על מעצרו ובמיוחד לאור עברו הפלילי המגוון. העורר גם ריצה מאסר ממושך שממנו שוחרר זמן לא רב לפני הפרשה הנוכחית. כמו כן תלוי עליו מאסר על תנאי.

3.דין הערר להדחות.

אקדים ואומר כי נוטה אנכי לסברה שדי בראיות – אפילו מקצתן נסיבתיות – כדי לשמש ראיות לכאורה להוכחת שני האישומים המיוחסים לעורר; לאמור, ייבוא סם מסוכן והחזקתו שלא לשימוש עצמי. אולם, אפילו חלשה עצמת הראיות לענין היבוא מעצמתן לענין ההחזקה הנה מדובר בסם מסוכן מסוג חשיש, במשקל 12,257.80 גרם, שהיה ארוז ב-12 חבילות. מקובל עלינו שסוחר סמים דינו להעצר עד תום ההליכים, אלא אם כן עומדות לו נסיבות חריגות ויוצאות דופן המצדיקות את השחרור. לא מצאתי נסיבות כאלה כאן. הפוכו של דבר. לעורר עבר פלילי מגוון, לרבות עבירות סמים, רכוש, שימוש ברכב ללא רשות, תקיפה, חבלה, סחיטה בכוח והחזקת נשק שלא כדין. כחודשיים ימים לפני הפרשה הנדונה שוחרר ממאסר שריצה וכן תלוי עליו מאסר מותנה. כל אלה מעידים על מסוכנותו הרבה של העורר ועל כך שאין לנקוט לגביו חלופה למעצר. מטעם זה גם איני רואה מקום להעתר לבקשת הסניגור להורות על הגשת תסקיר של שירות המבחן. אם נשללת האפשרות של שחרור, מן הטעמים שפורטו לעיל, לשם מה הבדיקה על ידי שירות המבחן?!

4. הערר נדחה.