פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
836/10
בפני:
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
העורר:
וליד עבאס
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת בב"ש 268/10 מיום 1.2.10
שניתנה על ידי כבוד השופט ב' ארבל
בשם העורר:
עו"ד איברהים סלימאן
החלטה
1.
זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת לדחות בקשה של העורר להשתחרר בחלופת מעצר, וזאת על רקע הנתונים הבאים:
2.
ביום 28.1.10 הוגש נגד העורר כתב אישום המייחס לו עבירות חמורות בנשק ושיבוש מהלכי משפט. בד בבד, הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים. בדיון בבקשת המעצר עד תום ההליכים סירב העורר להתייחס לגופה של בקשת המעצר בטענה כי באותו יום קבוע דיון בערר שהגיש לבית המשפט העליון, בגדרו טען כי יש לשחררו לחלופת מעצר במסגרת "מעצר ביניים" שהוטל עליו בין סיום החקירה לבין הגשת כתב האישום במסגרת סעיף 17(ד) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) , התשנ"ו-1966 (להלן – חוק המעצרים ).
3.
הדיון בערר בבית המשפט העליון התקיים, כאמור, לאחר הגשת כתב האישום. נוכח זאת, קבע בית המשפט העליון בהחלטתו מיום 28.1.10 (כב' השופט עמית) כי משהוגש כתב אישום, מצוי הענין בגדרו של סעיף 21 לחוק המעצרים, ומכאן שהערר שהוגש במסגרת "מעצר הביניים" התייתר.
4.
בעקבות זאת, פנה ב"כ העורר בבקשה לבית משפט השלום לקיים הליך נפרד מהליך הבקשה למעצר עד תום ההליכים, כדי לדון בטענותיו לענין שחרורו בחלופת מעצר. בית משפט השלום דחה בקשה זו, וקבע כי טענותיו של העורר לענין חלופת מעצר תידונה כמקובל במסגרת דיון בבקשת המדינה להארכת המעצר עד תום ההליכים, שנקבע ליום 4.2.10.
5.
ערר על החלטה זו לבית המשפט המחוזי (כב' השופט ארבל) נדחה, ונקבע כי טענותיו של המבקש לענין בקשת המדינה לעוצרו עד תום ההליכים, ובכלל זה טענותיו לענין חלופת מעצר, תישמענה במלואן בדיון בבקשת המדינה ביום 4.2.10.
6.
על החלטה זו מוגש הערר בפני.
7.
דין הערר להידחות.
מושכלות ראשונים הם כי יש להבחין בין הליך "מעצר ביניים" על פי סעיף 17(ד) לחוק המעצרים לבין הליך מעצר עד תום ההליכים על פי סעיף 21 לחוק זה. "מעצר ביניים" מופעל בנסיבות בהן חקירתו של אדם נסתיימה ותובע הצהיר כי בדעתו להגיש כתב אישום, וכאשר קיימת עילה לכאורה לעצור את החשוד עד תום ההליכים. מעצר עד תום ההליכים מתבקש עם הגשת כתב האישום נגד הנאשם. שתי מסגרות מעצר אלה הן נפרדות ואינן חופפות זו לזו. משעה שהוגש כתב אישום כנגד העורר, מסתיים "מעצר הביניים" ומעצרו של הנאשם נשלט על ידי סעיף 21 לחוק המעצרים, וחלים הכללים הקבועים בו.
8.
בענייננו, "מעצר הביניים" של העורר הסתיים ביום 28.1.10 עם הגשת כתב אישום נגדו. בעקבות הגשת הבקשה למעצרו עד תום ההליכים ניתנה לו הזדמנות להתייחס לבקשה זו ולטעון לגופה עוד באותו יום. הוא נמנע מכך בעילה של קיום דיון בערר בבית משפט זה שהתייחס ל"מעצר הביניים", אף ש"מעצר הביניים" הפך בינתיים בלתי רלבנטי. בכך, העורר לא
ניצל זכות דיונית שעמדה לו אותה שעה לטעון כנגד מעצרו, ולא עוד, אלא שלאחר דחיית עררו בבית המשפט העליון פתח בהליך חדש, מנותק מהליך בקשת המעצר עד תום ההליכים, בנסיון להעלות לדיון את שאלת חלופת המעצר בנפרד מההליך העיקרי, אשר נועד לבחון את נחיצותו של המעצר, ואפשרות השחרור בחלופה.
9.
בנסיבות אלה, צדקו שתי הערכאות דלמטה בדחותן את בקשותיו של העורר, ובדין קבעו כי תינתן לעורר הזדמנות לטעון לגופו של המעצר והשחרור בחלופה במסגרת בקשת המדינה למעצר עד תום ההליכים בדיון שיתקיים ביום 4.2.10.
10.
מעבר לכך, יצויין כי הערכאות קמא בחנו בחינה ראשונית את עניינו של העורר ומצאו כי ישנן ראיות לכאורה נגדו ומתקיימת חזקת מסוכנות לגביו. ברי, כי אין התייחסות זו שוללת את הצורך לבחון היבטים אלה בדיון בבקשת המדינה למעצר עד תום ההליכים אולם היא עונה לצורך בהליך שבפנינו.
11.
דין הערר להידחות. טענותיו של העורר לגופו של הליך המעצר עד תום ההליכים, ובכלל זה לענין חלופת המעצר, תשמענה במועדן, בדיון שנקבע לכך ביום 4.2.10.
ניתנה היום,
י"ח בשבט תש"ע (2.2.10).
ש ו פ ט ת