בש"פ 8361-23 בש"פ 8361-23

1.לפניי ערר לפי סעיף 53(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז לוד (השופט ע' מיכליס), אשר ניתנה ביום 21.11.2023 במ"ת 10156-09-23, ואשר בגדרה הורה בית המשפט על מעצר העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו בת"פ (מחוזי מרכז לוד) 10114-09-23 (להלן: ההליך העיקרי).

2.ביום 6.9.2023 הוגש לבית המשפט המחוזי כתב אישום נגד העורר במסגרת ההליך העיקרי. כתב האישום מייחס לעורר ניסיון לנשיאת נשק – עבירה לפי סעיף 144(ב) רישא בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); וכן ניסיון לחבול חבלה חמורה בנסיבות מחמירות – עבירה לפי סעיף 333 בצירוף סעיפים 335(א)(1) ו-335(א)(2) לחוק העונשין.

3.על פי עובדות כתב האישום, עובר ליום 22.6.2023, במועד ובנסיבות שאינם ידועים למדינה במדויק, החליטו העורר ואחר, שזהותו אינה ידועה למדינה (להלן: האחר) להצמיד מטען חבלה לדלת דירתו של המתלונן (להלן: א.א.), אשר מתגורר בקומה 19 בבניין מגורים בראשון לציון (להלן: הדירה). לשם כך, במועד שאינו ידוע למדינה במדויק, הצטיידו העורר והאחר במטען חבלה מאולתר, אשר הורכב מצינור שהכיל חומר נפץ; ממקלט שנועד להפעלת מטען החבלה; ומשלושה מגנטים, ללא אמצעי ייזום (להלן: מטען החבלה). ביום 22.6.2023, בשעה 02:10, הגיעו העורר והאחר אל דירתו של א.א., והאחר הצמיד את מטען החבלה לדלת הדירה ובעט בה פעמיים, בזמן שהעורר החזיק את דלת המעלית. מיד לאחר מכן, נמלטו העורר והאחר מהבניין. בסמוך לכך, הזעיק א.א. את המשטרה, אשר נטרלה את מטען החבלה.

4.בד-בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המדינה בקשה למעצר העורר עד לתום ההליך העיקרי. בבקשה זו, טענה המדינה כי נגד העורר קמה עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק המעצרים, בנימוק כי הלה ביצע עבירת ביטחון בנשאו מטען חבלה מאולתר ביחד עם אחר. עוד טענה המדינה, כי נגד העורר קמה עילת מעצר לפי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים, שכן מעשיו מלמדים על מסוכנותו לשלום הציבור – וזאת, לנוכח התכנון שקדם למעשיו הפליליים וסוג הנשק; התעוזה שבהנחת מטען החבלה על דלת דירתו של א.א., תוך יצירת סיכון למתגוררים בבניין; והעמימות שנותרה סביב מידת הנגישות של העורר לנשק והעיסוק בו. כמו כן, לטענת המדינה, מסוכנות העורר מתעצמת לנוכח עברו הפלילי וביצוע העבירות מושא כתב האישום בזמן שתלוי ועומד נגדו מאסר על-תנאי, אשר הושת עליו בעקבות הרשעתו בעבירות של סמים, איומים, תקיפה, החזקת אגרופן שלא כדין והפרת הוראה חוקית.

5.בדיון שהתקיים ביום 26.9.2023 הסכים העורר לקיומן של ראיות לכאורה, למעט בעניינו של מטען החבלה, אשר לגביו טען העורר כי אין מדובר במטען חבלה ואף לא במטען כלל, אלא בחפץ דומם ובלתי מסוכן. בדיון שהתקיים ביום 17.10.2023 קבע בית המשפט המחוזי (השופט ח' טרסי) כי מטען החבלה מהווה נשק, כמשמעו בסעיף 144(ג)(3) לחוק העונשין. כמו כן, קבע בית המשפט, כי קיימת חולשה ראייתית מסוימת בנוגע לאישום שעניינו ניסיון לחבול חבלה חמורה בנסיבות מחמירות – בשים לב לכך שמטען החבלה אינו יכול להתפוצץ במצבו כפי שהוטמן.

6.באשר לחלופת מעצר, הורה בית המשפט על הגשת תסקיר מעצר (להלן: התסקיר) בעניינו של העורר, טרם קבלת ההחלטה.

7.ביום 14.11.2023 הוגש תסקיר בעניינו של העורר, במסגרתו לא המליץ שירות המבחן על שחרורו. זאת, בין היתר, בשל קיומו של פער בין האופן בו העורר מציג את עצמו לבין חומרת העבירות המיוחסות לו; לנוכח עמדותיו ביחס להתנהלותו לפני המעצר; ובשל היעדר בשלות להליך טיפולי. בנוסף לכך, שירות המבחן העלה ספקות ביחס לרצונה וליכולתה של המפקחת המוצעת במסגרתו של מעצר באזוק אלקטרוני מחוץ לכלא – אחותו של העורר (להלן: רותם) – לשמש כערבה וכמפקחת עבורו.

8.בדיון שהתקיים ביום 21.11.2023 הורה בית המשפט המחוזי (השופט ע' מיכליס) על מעצרו של העורר עד לתום ההליך העיקרי – וזאת, לנוכח המסוכנות הנשקפת מהעורר לציבור ולנוכח האמור בתסקיר, אשר כאמור במסגרתו לא הומלץ על חלופת מעצר.

9.העורר מלין על החלטה זו.

10.במהלך הדיון שנערך לפניי, צומצמה יריעת המחלוקת בין בעלי הדין כדלקמן:

א.אין מחלוקת על כך שאין בכוחו של מטען החבלה להתפוצץ, אלא בהתרחש אירוע היפותטי של חיבור אמצעי ייזום תקין – מעשה שלא יכול היה להיעשות על ידי העורר והאחר, שכאמור ברחו מהמקום אחרי הצמדת המטען לדלת דירתו של א.א. (ראו: חוות דעתו של מומחה המשטרה, מר ע' גולן, מיום 27.8.2023).

ב.בנסיבות אלו, מדובר בניסיון בלתי צליח – אם כי עניש – לגרום ל-א.א. חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, וכן במעשה איום.

ג.קשה לתאר את עברו הפלילי של העורר כמכביד: לחובתו נרשמו עבירות בהן הורשע בבית משפט השלום לנוער, אשר השית עליו מאסרים על-תנאי לתקופות קצרות לצד התחייבות להימנע ממעשים פליליים עליהם נתן את הדין, כאשר אחד המאסרים המותנים, לתקופה של חודשיים, הינו בר-הפעלה.

ד.התסקיר הנוכחי אינו מאפשר לבית המשפט להורות על העברת העורר למעצר בפיקוח אלקטרוני.

ה.העורר הוא אדם צעיר, כבן 20. כפי שעולה מהתסקיר, העורר הביע רצון לנהל אורח חיים נורמטיבי; הוא שיתף פעולה עם שירות המבחן לנוער במסגרת הליך קודם; סיים את לימודיו; נרשם לשירות לאומי; והשתלב בעבודה מסודרת.

ו.העורר נכון להציע שני מפקחים אמינים – גיסו של העורר, עורך-דין במקצועו הנשוי לרותם, ואדם נוסף – אשר יוכלו לפקח עליו יחד עם אחותו רותם במסגרת מעצרו בפיקוח אלקטרוני בתנאי מעצר-בית מלא, בכל שעות היממה.

11.לאור מכלול הנסיבות, המלצתי לעורר ולסניגורו למשוך את הערר בכפוף לאמור להלן:

א.תוך חודש ימים מהיום יכין שירות המבחן תסקיר משלים בעניינו של העורר, אשר במסגרתו ייבחן דבר אחד בלבד: האם ניתן לאיין את המסוכנות הנשקפת מהעורר – לציבור ולהליך העיקרי – באמצעות מעצר בפיקוח אלקטרוני, אשר ינוהל בתנאים של מעצר-בית מלא ותחת פיקוח אנושי בכל שעות היממה, ואשר עליו יהיו מופקדים אחותו רותם, בן זוגה, גיסו של העורר, ואדם נוסף – כל זאת, לצד בטחונות כספיים ותנאים מגבילים נוספים אשר ייקבעו על ידי בית המשפט המחוזי?

ב.מובהר בזאת, כי העובדה שהעורר עומד על חפותו אינה צריכה להיזקף לחובתו (ראו: בש"פ 4638/22 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 5 (17.7.2022); וכן בש"פ 4344/21 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 16 (4.7.2021)).

ג.אם שירות המבחן ימליץ על חלופת מעצר כאמור, בית המשפט המחוזי יקיים עיון חוזר בהתאם ליומנו ויחליט בעניין החלופה ותנאיה כחוכמתו. כל טענות הצדדים תהיינה שמורות להם.

12.העורר ובא-כוחו קיבלו את המלצתי זו.

13.המדינה סבורה כי דין הערר להידחות ללא צורך בתסקיר המשלים. לעמדתה, העורר צריך להישאר במעצר בין סורג ובריח עד לתום ההליך העיקרי בשל המסוכנות הנשקפת ממנו.

14.דעתי שונה. סבורני כי מצב הראיות וגילו הצעיר של העורר מצדיקים את קיום ההליך כאמור בפסקה 11 לעיל.

15.הערר נדחה אפוא, בכפוף לאמור בפסקה 11 לעיל.