בש"פ 8365/98 ואיל גזאווי נ. מדינת ישראל

1.לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט בן-דוד), שהחליט ביום 10.12.98, כי יש לעצור את המשיבים (להלן: הנאשמים), עד תום ההליכים בתיק פלילי 544/98.

2.המשיבים הואשמו ביבוא סם מסוכן וסחר בו.

על פי כתב האישום קשרו השניים קשר עם אחרים לייבוא הירואין מלבנון לישראל, לשם סחר בו.

על פי הנטען הגיעו הנאשמים ביום 12.11.98 בשעות הערב (בשעה 20:00 לערך), סמוך לגדר הגבול בין ישראל ולבנון. הנאשמים זרקו משהו מעבר לגדר ללבנון והלבנונים זרקו לישראל חבילה. אחד מהשניים הרים את החבילה. הנאשמים החלו להתרחק מהגדר. או אז החלו השוטרים, שהיו בקשר עם תצפית, לרדוף אחריהם. החבילה נזרקה והשוטרים תפסו את שניהם.

החבילה נמצאה לאחר מכן. היא כללה 392 גרם הירואין.

בשעת תפיסתם על-ידי השוטרים, תקף הנאשם הראשון, על פי הנטען, את השוטרים והוא נאשם גם בכך. שני הנאשמים הואשמו גם בהפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

הנאשמים טוענים כי באו לבדוק מלכודת שהטמינו לשם ציד דורבנים, אך לא יכלו להצביע על מקום המלכודת.

3.התביעה מסתמכת על התצפיתן, על הקשר בינו לבין השוטרים במארב, על תפיסת הנאשמים וזריקת החבילה שנמצאה במקום ועל טענת מלכודת הדורבנים כטענה חסרת בסיס.

4.בא-כוח הנאשמים עשה ככל יכולתו להמעיט מחומר הראיות, המהווה לטענת התביעה הוכחה לכאורה מספיקה והדגיש כי הראיות הן נסיבתיות ובלתי מספיקות להרשעה.

5.מבחינת הוכחות לכאורה די בראיות אלה, אם בית המשפט יתן בהן אמון. גם אין זה נכון שכל הראיות נסיבתיות. מה עוד שראיות נסיבתיות עשויות להיות חזקות יותר מראיות ישירות. "חולשתן" של ראיות נסיבתיות, בשל העדר מלא או חלקי של ראיות של עדים, היא גם שנותנת את החוזק לראיות הנסיבתיות שאינן קשורות במהימנותם של עדים, אם צרופן של הנסיבות מביאה לתוצאה חד-משמעית. (ע"פ 49/88 רוקח נ' מדינת ישראל , פ"ד מב(1) 605, 616).

6.לחלופין טוען בא-כוח הנאשמים כי יש מקום לקבוע חלופת מעצר על פי סעיף 21(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו1996-, במיוחד בהתחשב שאין לנאשמים עבר פלילי בענייני סמים. בא-כוח הנאשמים ביקש להסתמך על כמה החלטות משפטיות בנושא זה.

לעומת זאת הביאה באת-כוח המדינה מספר החלטות כי שחרור בערובה יעשה במקרים של אישומים בסחר בסם מסוכן רק "בנסיבות מיוחדות, חריגות ויוצאות דופן" בלבד (ראה למשל בש"פ 6039/97). עמדה זו מקובלת עלי.

7.השופט המלומד לא מצא נסיבות מיוחדות ובשל מסוכנותם של יבואני סמים וסוחרי סמים דחה אפשרות של שחרורם בערובה.

8.לא מצאתי שיש במקרה שלפנינו נסיבות מיוחדות ויוצאות דופן המצדיקות קביעת חלופה למעצר.

המסוכנות של סוחרי הסמים, בהמשך לקבלת הסם מלבנון, לתושבי הארץ היא גדולה. מעשיהם פוגעים ברבים וגורמים לעבריינות, להתמכרות, לשחיתות ולאומללות והכל בשל בצע כסף.

לא ניתן, חוץ ממקרים יוצאי דופן, לתת אמון בסוחרים כאלה, העלולים לנצל את חלופת המעצר להמשך פעילות נפשעת.

הערר נדחה.

ההחלטה תישלח לבאי-כוח הצדדים כבקשתם.