פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
8368/08
בפני:
כבוד השופטת מ' נאור
המבקשת:
מדינת ישראל
נ ג ד
המשיב:
ג'וליאן סופיר
בקשה רביעית להארכת מעצר מעבר לתשעה
חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות
אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996
תאריך הישיבה:
ח' בתשרי התשס"ט
(7.10.2008)
בשם המבקשת:
עו"ד ליאנה
בלומנפלד-מגד
בשם המשיב:
עו"ד יהודה פריד,
עו"ד טל גבאי
החלטה
בקשה רביעית להארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996, (להלן: "חוק המעצרים") החל מיום 14.10.2008 או עד למתן פסק דין ב-תפ"ח 1063/07 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו.
כתב האישום
1.
כתב האישום מייחס לג'וליאן סופיר (להלן: "המשיב") עבירה של רצח בכוונה תחילה, לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"). על פי כתב האישום, במועד שקדם ליום 14.5.2007 גמלה בליבו של המשיב החלטה לרצוח אדם ממוצא ערבי. ביום 14.5.2007 בשעה 12:00 לערך, עלה המשיב בירושלים למונית שבה נהג תייסיר קרקי ז"ל (להלן: "המנוח"). המשיב וידא שהמנוח הוא ממוצא ערבי וביקש ממנו שיסיע אותו לנתניה. כשהגיעו המשיב והמנוח לדירת המשיב בנתניה אמר המשיב למנוח כי הוא עולה לדירתו להביא כסף לתשלום הנסיעה. המשיב עלה לדירתו, נטל סכין מטבח בעלת להב של כ- 20 ס"מ שאותה הכניס לתיקו וחזר למונית. המשיב ביקש מהמנוח להמשיך בנסיעה לתל אביב וכיוון אותו לרחוב יונה הנביא 24 (להלן: "הדירה"). כשהגיעו לדירה הציע המשיב למנוח לעלות עימו לשתות קפה. המנוח ביקש לעשות את צרכיו ולכן עלה לדירה ונכנס לשירותים. המשיב המתין מחוץ לדלת השירותים כשהוא אוחז בסכין, וכאשר יצא המנוח מהשירותים דקר אותו המשיב בצווארו ובעורפו כעשרים וארבע פעמים בכוונה לגרום למותו. כתוצאה ממעשי המשיב נגרמו למנוח פצעי דקירה בצוואר ובעורף, שפגעו בכלי דם גדולים והביאו לאיבוד דם רב ובסופו של דבר למותו של המנוח. לאחר שהמנוח התמוטט על הרצפה, נטל המשיב מכיס המנוח 60 ש"ח ואת מפתחות המונית, ונהג במונית לנתניה.
בקשת המעצר וההחלטה בה
2.
ביום 25.3.2007 הוגש כתב האישום לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. בד בבד הגישה המבקשת בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים, לפי סעיף 21 לחוק המעצרים. הדיון בבקשה נדחה עד לקבלת חוות דעת פסיכיאטרית מטעם הפסיכיאטר המחוזי. חוות דעת זו התקבלה ביום 12.6.2007 וקבעה כי המשיב אינו כשיר לעמוד לדין וכי לא היה אחראי למעשיו בעת ביצוע העבירה. הפסיכיאטר המחוזי המליץ להורות על טיפול בתנאי אשפוז בשל מצבו הנפשי של המשיב ומסוכנותו. לאור המלצה זו הורה בית המשפט (כבוד השופט נויטל) ביום 17.6.2007 על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים, ועל החזקתו במעצר בבית חולים "אברבאנל". בהמשך הועבר המשיב למחלקה לבריאות הנפש בכלא "מגן", שם הוא נמצא עד היום.
3.
כשעמדו לחלוף תשעת חודשי המעצר הראשונים הגישה המבקשת בקשה לבית משפט זה להארכת מעצרו של המשיב ב-90 יום, לפי סעיף 62 לחוק המעצרים. באי כוח המשיב התנגדו לבקשה ועתרו כי המשיב יוחזק בבית חולים או לחילופין כי ייקבעו מועדי דיון קרובים בעניינו בבית המשפט המחוזי. בפני בית המשפט (כבוד השופט א' א' לוי) היתה חוות דעת פסיכיאטרית עדכנית אשר קבעה כי המשיב כשיר לעמוד לדין וכי הוא אינו זקוק לאשפוז פסיכיאטרי אלא רק לטיפול ולמעקב. משום כך לא יכול היה בית המשפט להיענות לעתירת באי כוח המשיב ולהורות על אשפוזו. לנוכח מסוכנותו של המשיב אשר עלתה ממעשיו, החליט בית המשפט ביום 20.2.2008 כי אין אפשרות לשולחו לחופשי או לחלופת מעצר, ולכן הורה על הארכת מעצרו למשך 90 יום החל מיום 28.2.2008.
4.
מאחר שמשפטו של המשיב לא הסתיים, הוגשו בקשה שנייה ובקשה שלישית להארכת מעצרו של המשיב. ביום 25.5.2008 הורה בית המשפט (כבוד השופט א' רובינשטיין) על הארכת מעצרו של המשיב, בהסכמת בא כוח המשיב, ב-60 יום החל מיום 28.5.2008. ביום 20.7.2008 הורה בית המשפט (כבוד השופט י' דנציגר) על הארכת מעצרו של המשיב, בהסכמת בא כוח המשיב, ב-80 יום החל מיום 26.7.2008.
השתלשלות משפטו של המשיב
5.
לאחר שהתקבלה חוות דעת פסיכיאטרית לפיה המשיב כשיר לעמוד לדין, נמסרה ביום 8.10.2007 תשובה לכתב האישום, המשיב הודה במעשים המיוחסים לו, אך טען כי בעת ביצועם לא היה אחראי למעשיו מחמת מצבו הנפשי. התיק נקבע לדיון בפני הרכב (כבוד השופטים: ש' דותן, ד' גנות ו-ש' שוחט) ביום 11.12.2007. ביום 24.2.2008 החלה שמיעת המומחים הפסיכיאטריים וזו הסתיימה ביום 3.7.2008. בתום הדיון ביום 3.7.2008 הודיעה המבקשת על כוונתה להגיש בקשה להקמת פאנל פסיכיאטרים מורחב, שייתן את חוות דעתו בשאלת מצבו הנפשי של המשיב בעת ביצוע העבירה לכך – מתנגדת ההגנה. בית המשפט קבע כי הדיון בבקשה יתקיים ביום 28.9.2008 וכי במידה והבקשה תידחה ישמיעו הצדדים את סיכומיהם בעל-פה באותו מועד. ביום 21.9.2008 בוטל הדיון שנקבע ליום 28.9.2008 מפאת מחלתה של השופטת ד' גנות ונקבע דיון חדש ליום 18.11.2008.
הבקשה הנוכחית להארכת מעצר
6.
המבקשת טוענת כי טיב העבירה שביצע המשיב, אופן ביצועה ונסיבותיה מלמדות על מסוכנות רבה של המשיב. מסוכנות זו נלמדת לטענת המבקשת גם מתוך כתב אישום נוסף שהוגש כנגד המשיב בגין איומים ברצח שהשמיע כלפי אשתו לאחר שהודיעה לו על רצונה להיפרד ממנו (ת"פ 2807/07). המבקשת טוענת כי על פי חוות הדעת הפסיכיאטריות, המשיב סובל ממחלת נפש, סכיזופרניה, אשר נמצאת היום במצב של רמיסיה הודות לטיפול התרופתי שמקבל המשיב במסגרת שירות בתי הסוהר. לטענת המבקשת קיים חשש ששחרורו ממעצר יביא לכך שהמשיב יחדל מהטיפול ומסוכנותו תתעצם בשל הידרדרות מצבו הנפשי. המבקשת מודעת לעיכוב החל בשל הצורך לברר את מצבו הנפשי של המשיב בעת ביצוע העבירה, אך מציינת כי בדיון שנדחה ליום 18.11.2008 יישמעו טיעוני הצדדים לעניין הבקשה להקים פאנל פסיכיאטרים, לחילופין יישמעו סיכומי הצדדים.
7.
הסניגורים מצביעים על כך כי הסכימו לבקשות קודמות להארכת מעצר אולם נוכח התמשכות המשפט אין הם רואים אפשרות ליתן הסכמה נוספת. בתשובה לשאלתי היום כיצד ראוי, לשיטתם, לנהוג לגבי המשיב הציעו כי יועבר לאשפוז פסיכיאטרי או ישוחרר לטיפול אמבולטורי.
ההכרעה
8.
נקודת המוצא לדיון היא כי המשיב נטל חיים. המסוכנות נלמדת מהמעשה ולא ניתן לאפשר לו להשתחרר טרם הכרעה. הכרעה עשויה להביאו לאשפוז או למאסר, לפי מה שיתברר. לעת הזו, נוכח חוות הדעת האחרונה אין מקום להורות על אשפוזו של המשיב, עם זאת פתוחה הדרך בפני ההגנה להגיש חוות דעת סותרת ולבקש מבית המשפט קמא עיון מחדש בשאלת האשפוז. לעת הזו איני רואה מנוס אלא להיעתר לבקשה בשל מסוכנותו של המשיב.
9.
בשולי הדברים: היו בתיק זה דחיות שאינן באשמת המשיב. חזקה על בית המשפט המחוזי שיביא זאת בחשבון בקביעת לוחות הזמנים. לא ראיתי לנכון להביע שום דעה בשאלת הפנל הפסיכיאטרי המבוקש. שאלה זו מסורה לשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי.
10.
אני מאריכה את מעצרו של המשיב ב-90 ימים שתחילתם ביום 14.10.2008.
ניתנה היום, ח' תשרי, התשס"ט (7.10.2008).
ש ו פ ט ת