פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
8372/10
בפני:
כבוד השופטת מ' נאור
המבקשת:
מדינת ישראל
נ ג ד
המשיבים:
1. תאיר זועבי
2. מוחמד שלאבנה
בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה –
מעצרים), התשנ"ו-1996
תאריך הישיבה:
י"ח בכסלו, תשע"א
(25.11.2010)
בשם המבקשת:
עו"ד קדוש איילת
בשם המשיב 1:
עו"ד עאמר יוסף
בשם המשיב 2:
עו"ד ספיר עודד
החלטה
בפני בקשה להארכת מעצרם של שני המשיבים מיום 28.11.2010, בתשעים ימים או עד למתן פסק הדין ב-תפ"ח 7/10, בבית המשפט המחוזי בנצרת, לפי המוקדם מביניהם.
העובדות
1.
ביום 28.2.10 הוגש נגד המשיבים כתב אישום בבית המשפט המחוזי בנצרת, תפ"ח 7/10. כתב האישום מייחס למשיב 1 עבירה של רצח בכוונת תחילה לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן:" החוק "); עבירה של החזקה והובלה של נשק, לפי סעיפים 144(א), 144(ב) לחוק; שתי עבירות של שיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק; ועבירה של הדחה בחקירה, לפי סעיף 245(א) לחוק. למשיב 2 מייחס כתב האישום עבירה של סיוע לרצח, לפי סעיף 300(א)(2) יחד עם סעיף 31 לחוק; ועבירה של שיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק.
2.
על פי הנטען באישום הראשון, בתאריך 7.3.08, גרם עלי דראושה (להלן: " עלי "), למותו של טלחת זועבי, אחיו של המשיב 1, בדקירות סכין. בגין האירוע בו נגרם מותו של טלחת, הוגש לבית המשפט המחוזי בנצרת כתב אישום נגד עלי ואחיו, אמיר דראושה (להלן:" אמיר "). עלי הורשע בהריגת טלחת ובעבירות נוספות, ונידון למאסר בפועל של 12 שנות מאסר. אמיר הורשע בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע ופציעה בנסיבות מחמירות, ונידון לעונש מאסר בפועל לתקופה של שנה. ביום 14.9.09 השתחרר אמיר מהכלא ושב להתגורר בכפר מגוריו – אכסאל.
3.
לאחר מותו של טלחת, החליט המשיב 1 לנקום את מות אחיו. על מנת להוציא לפועל את תוכניתו, פנה המשיב 1, בחודשים הראשונים של שנת 2009, או בסמוך לכך, אל המשיב 2, וביקש ממנו לאסוף מידע אודות תנועותיו של אמיר, שהינו בן כפרו של המשיב 2, ולדווח לו על כך. המשיב 2 הסכים לבקשה, ביודעו כי אחיו של אמיר גרם למותו של טלחת, וכי אמיר עצמו היה מעורב אף הוא באירוע, ועל רקע זה מבקש המשיב 1 להרגו. במהלך החודשים שקדמו ליום 9.10.09, עמדו המשיבים בקשר טלפוני בהזדמנויות שונות. ביום 9.10.09 התקשר המשיב 1 למשיב 2 מספר רב של פעמים, על מנת שהמשיב 2 ימסור לו מידע אודות מקום הימצאו של אמיר. במועד האמור, בשעות הערב, נפגש המשיב 2 עם אמיר בכפר אכסאל ודיווח על כך למשיב 1. בהמשך הערב נאסף אמיר ממקום מפגשו עם המשיב 2, על ידי עלי יחיא (להלן:" המנוח "), שנהג בטנדר מסוג טויוטה. עת עזבו אמיר והמנוח את מקום, נותר בו המשיב 2, והלה דיווח למשיב 1 כי אמיר נוסע יחד עם המנוח, ברכבו של המנוח, לכיוון היציאה מכפר אכסאל. המשיב 1, ביחד עם נוספים, שזהותם אינה ידועה למבקשת, ארבו לאמיר ולמנוח סמוך ליציאה מכפר אכסאל, ברכב מסוג מיצובישי, כשהמשיב 1 מצויד באקדח.
4.
בסמוך לשעה 21:00 עקף המיצובישי את הטנדר, וכששני כלי הרכב נסעו במקביל זה לזה, ירה המשיב 1 באמצעות האקדח לעבר הטנדר, במטרה להרוג את אמיר.
כתוצאה מהירי נפגע המנוח. אמיר נמלט מהרכב וברח רגלית מהמקום. בשלב זה ירדו המשיב 1 ונוסע נוסף מהמיצובישי, והתקרבו לטנדר שנעצר בצד הדרך. המשיב 1 שב וירה לעבר המנוח באמצעות האקדח, ומיד לאחר מכן חזרו המשיב 1 ושותפו למיצובישי, ונמלטו מהמקום.
5.
כתוצאה מהירי מת המנוח, בשל נזק חמור למוחו, בעקבות מעבר קליע דרך בסיס גולגולתו. המנוח פונה לבית חולים על ידי עוברי אורח, ומותו נקבע במקום. לאחר האירוע, השמידו המשיבים את כרטיסי הסים שהיו מותקנים במכשירי הסלולארי שלהם עובר לאירוע.
6.
על פי הנטען באישום השני, בגין הרצח שתואר באישום הראשון, נפתחה חקירה על ידי משטרת ישראל. מרואן אבו סיאם (להלן:" מרואן ") זומן לחקירה במשטרה. בחקירתו התכוונו החוקרים לברר, האם מספר הפלאפון באמצעותו קיים מרואן קשר קודם לכן, שייך למשיב 1. מרואן התקשר למשיב 1 ועדכן אותו בזימונו למשטרה. המשיב 1 ביקש ממרואן כי ישוחחו ביניהם מטלפון אחר. מרואן מסר למשיב 1 מספר טלפון אחר שהחזיק ברשותו. מיד לאחר מכן התקשר המשיב 1 למספר הטלפון שמסר לו מרואן, והנחה אותו לומר בחקירתו שאינו יודע פרטים באשר למספר המירס של המשיב 1. בנוסף, ביקש המשיב 1 ממרואן למחוק מזיכרון הטלפון הסלולארי שברשותו את מספרו של המשיב 1 ואת פרטי שיחתם. המשיב 1 אף הדריך את מרואן כיצד לענות אם ישאל לגבי טיב היחסים ביניהם. במהלך השיחה הביע מרואן את הסכמתו לפעול על פי הנחיות המשיב 1. בעת שנחקר מרואן במשטרה ביום 31.1.10, מסר גרסה בהתאם להנחיות המשיב 1.
הליכי המעצר
7.
בד בבד עם הגשת כתבי האישום, הוגשה בקשה למעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים בעניינם. בבקשה נטען, כי בידי המבקשת ראיות לכאורה להוכחת אשמתם של המשיבים. עוד טענה המבקשת בבקשה, כי קיים יסוד סביר לחשש שהמשיבים יסכנו את בטחון הציבור אם ישוחררו. נטען גם כי קיים יסוד סביר לחשש ששחרורו של המשיב 1 יביא לשיבוש מהלכי משפט ולהשפעה על עדים, נוכח העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.
8.
ביום 18.3.10 התקיים דיון בבקשה למעצר המשיב 1 עד לתום ההליכים בעניינו. בא כוח המשיב 1 הסכים למעצרו של המשיב 1 עד לתום ההליכים בעניינו, לנוכח חומר הראיות. בית המשפט הורה על מעצרו של המשיב 1 עד לתום ההליכים.
9.
ביום 9.3.10 התקיים דיון בבקשה למעצר המשיב 2 עד לתום ההליכים בעניינו. בא כוח המשיב 2 הסכים לקיומה של תשתית ראייתית לכאורית, אולם ביקש הפנייה לתסקיר מעצר, לנוכח חלקו של המשיב 2 באירועים. המבקשת התנגדה להפניית המשיב 2 לתסקיר מעצר. בית המשפט הורה על הכנת תסקיר מעצר בעניינו של המשיב 2 ודחה את הדיון ליום 23.3.10. מועד זה נדחה ליום 28.3.10.
10.
ביום 25.3.10 הוגש תסקיר מעצר בעניינו של המשיב 2. ביום 28.3.10 התקיים דיון המשך בבקשת מעצרו של המשיב 2. בא כוח המשיב 2 עתר לשחררו לחלופת מעצר. המפקחים המוצעים נחקרו בבית המשפט. בית המשפט המחוזי הורה לשחרר את המשיב 2 לחלופת מעצר באיזוק אלקטרוני.
11.
המבקשת עררה על ההחלטה לשחרר את המשיב 2 לחלופת מעצר. ביום 29.3.10 קיבל בית המשפט (השופט מלצר) את הערר, והורה על מעצרו של המשיב 2 עד תום ההליכים בעניינו. בהחלטה נקבע כי המעשים המיוחסים למשיב מצביעים, לכאורה, על נחישותו להשתתף בביצוע העבירה, והם מצויים, על פי הנטען נגד המשיב, בגבול העליון של עבירת הסיוע, מה שמלמד על מסוכנות רבה שקשה להפיגה. בית המשפט קבע כי מהודעותיו של המשיב 2 נלמד, כי לכל הפחות חשד שהמשיב 1 מתכוון להרוג את אמיר. כן קבע כי הראיות הלכאוריות בדבר השמדת כרטיס הסים, סותרות את טענת המשיב 2 בדבר היותו נגרר ומאוים.
ההליכים במשפטם של המשיבים
12.
ביום 18.3.10 נערכה הקראה פורמאלית, ומועד לתזכורת נקבע ליום 15.4.10. ביום 12.4.10 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי בדבר שינוי מותבים. בשל שינוי המותב שנקבע לשמיעת התיק, בוטל מועד התזכורת שנקבע ליום 15.4.10.
13.
ביום 21.4.10 כפרו המשיבים בעובדות כתב האישום. נקבע כי מענה מפורט בכתב יוגש עד ליום 10.5.10. מועדים לשמיעת ראיות בתיק נקבעו לתאריכים 13.5.10 ו-16.5.10, ואולם ביום 4.5.10 ביטל בית המשפט המחוזי את הדיון שנקבע ליום 13.5.10, וקבע מועד נוסף לשמיעת ראיות בתיק ליום 23.5.10.
14.
ביום 16.5.10 החלה להישמע פרשת התביעה ולדיון התייצבו 6 עדים. נשמעה עדותו של עד תביעה אחד והוגש החומר הרלוונטי לשאר העדים, בהסכמת המשיבים.
15.
ביום 20.5.10 הגיש בא כוח המשיב 1 בקשה דחופה לביטול מועד שמיעת הראיות שנקבע ליום 23.5.10, בשל נסיבות אישיות. בהסכמת המבקשת בוטל מועד הדיון ונקבע מועד לתזכורת ליום 6.6.10, לצורך קביעת מועדים נוספים לשמיעת ראיות. ביום 6.6.10 התקיימה תזכורת, במסגרתה נקבעו ארבעה מועדים נוספים לשמיעת ראיות בתאריכים: 1.7.10, 4.7.10, 8.7.10, 11.7.10, וכן הוגשו מסמכים מטעם המבקשת. ביום 14.6.10 בוטלו המועדים שנקבעו לשמיעת ראיות, בשל אילוצי ההרכב, ונקבעו שלושה מועדים חלופיים: 17.10.10, 20.10.10, 21.10.10. ביום 17.10.10 המשיכה שמיעת הראיות, במהלכה נשמעו שישה עדי תביעה.
16.
ביום 20.10.10 נשמעו ארבעה עדי תביעה והוגשו מסמכים שייתרו עדותו של עד נוסף. מאוחר יותר באותו מועד, התקבלה החלטת בית המשפט על ביטול המועד שנקבע לשמיעת ראיות ליום 21.10.10 ועל קיום ישיבת תזכורת במקומו. ביום 21.10.10 נקבעו חמישה מועדים נוספים לשמיעת ראיות בתאריכים: 27.10.10, 28.10.10, 12.12.10, 22.12.10, 26.12.10.
17.
ביום 27.10.10 נשמעה עדותם של שני עדי תביעה נוספים. בנוסף, הוצאו צווי הבאה נגד שני עדים שלא התייצבו לעדות והוגשו מסמכים המייתרים העדתם של מספר עדי תביעה. ביום 28.10.10 נשמעה עדותם של עדי תביעה נוספים. למבקשת נותר להעיד שני עדי תביעה שלא התייצבו למתן עדות, והוצאו נגדם צוו הבאה ללא שחרור. כן נותר למבקשת להגיש פלטי תקשורת.
הבקשה להארכת מעצר
18.
המבקשת טענה כי המעשים המיוחסים למשיבים בכתב האישום מלמדים על מסוכנות גבוהה, אותה לא ניתן לאיין בחלופת מעצר.
19.
עוד טענה המבקשת, כי המעשים המיוחסים למשיב 1 באישום השני, מעידים על חשש קונקרטי לשיבוש מהלכי משפט על ידו, אם ישוחרר מהמעצר.
20.
כמו כן טענה המבקשת, כי העונש החמור הצפוי למשיבים, אם יורשעו בדין, מקים חשש מובנה להימלטות מהדין, שגם הוא כשלעצמו, מחייב את המשך מעצרם.
21.
לבסוף, המבקשת טענה כי למרות ביטול מועדי ההוכחות בשל אילוצי בית המשפט, משפטם של המשיבים מתקדם, ופרשת התביעה עומדת בפני סיום. להערכת המבקשת, ובמידה ולא תהיינה התפתחויות בלתי צפויות, תסתיים פרשת התביעה במועד הקבוע לשמיעת ראיות בתאריך 12.12.10. כן קבועים שני מועדים נוספים לשמיעת ראיות, בתאריכים 22.12.10 ו- 26.12.10, בהם צפויה להישמע פרשת ההגנה.
22.
אשר על כן, מבקשת המבקשת מבית המשפט להיעתר לבקשה ולהורות על הארכת מעצרם של המשיבים ב-90 יום.
23.
באי כוח המשיבים טענו כי מרשיהם אינם צריכים לשאת את המחיר של אילוצי בית המשפט, עוד טענו כי נקודת האיזון השתנתה בחלוף 9 חודשי מאסר. באי כוח המשיבים הוסיפו וטענו כי סברתה של המדינה כי במועדים שנקבעו תסתיים מסכת הראיות הינה אופטימית יתר על המידה. הם אינם שותפים להערכה זו. בא כוח המשיב 1 הדגיש כי אין כלל לפיו בעבירה של רצח ניתנת הארכת מעצר אוטומטית.
דיון והכרעה
24.
אני סבורה שלעת הזו יש לשים את הדגש על המסוכנות הנשקפת מהמשיבים. אכן, הארכת מעצר לעולם אינה אוטומטית, גם לא בעבירת רצח. יש לשקול את כל נסיבות העניין. אולם בין נסיבות העניין יש ליתן משקל למסוכנות העולה מעצם הביצוע (לכאורה, כמובן) של העבירה. לגבי המשיב 2 אני סבורה שלאחר החלטתו של השופט מלצר אין מקום גם לגביו לאפשר לו להשתחרר לחלופת מעצר.
25.
הבקשה מתקבלת. מעצרם של המשיבים מוארך ב-90 יום שתחילתם ביום 28.11.2010 או עד למתן פסק דין בעניינם.
ניתנה היום, י"ח כסלו, תשע"א (25.11.2010).
ש ו פ ט ת