בש"פ 8374-23 בש"פ 8374-23

1.לפניי ערר לפי סעיף 53(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), על החלטת בית המשפט המחוזי ירושלים (השופט י' מינטקביץ), אשר ניתנה ביום 20.11.2023 במ"ת 35355-09-23, במסגרתה הורה בית המשפט על מעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו – וזאת, חרף המלצת שירות המבחן לשחררו.

2.ביום 15.9.2023 הוגש לבית המשפט המחוזי ירושלים כתב אישום נגד העורר ונאשם נוסף (להלן: הנאשם הנוסף), במסגרת ת"פ 35326-09-23 (להלן: ההליך העיקרי). האישום הרלבנטי לעורר הוא אישום 3, אשר מייחס לו סחר בנשק, עבירה לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); ונשיאת נשק, עבירה לפי סעיף 144(ב) בצירוף סעיף 31 לחוק העונשין.

3.על-פי עובדות האישום, ביום 22.6.2023 פנה סוכן סמוי מטעם משטרת ישראל (להלן: הסוכן) לנאשם הנוסף, בעקבות מספר עסקאות נשק קודמות בין השניים, וביקש לקנות ממנו אקדח. בעקבות משא ומתן טלפוני, ביום 26.6.2023, סיכמו הנאשם הנוסף והסוכן כי הסוכן ירכוש מהעורר אקדח מסוג "גלוק" תמורת 45,000 ש"ח. בהמשך אותו היום פגש הסוכן את העורר, השניים נסעו יחד לעבר שטח פתוח וכשהגיעו למקום מסר הסוכן לעורר 45,000 ש"ח והעורר העביר לסוכן אקדח מסוג LLAMA ומחסנית ריקה תואמת.

4.בד-בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המדינה בקשה למעצר העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו (מ"ת 35355-09-23). ביום 28.9.2023 הורה בית המשפט המחוזי ירושלים (השופט י' מינטקביץ) על עריכת תסקיר בעניינו של העורר – זאת, לנוכח הסכמתו של בא-כוח העורר לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, מחד גיסא, ולאור מעורבות העורר בעסקת נשק אחת בלבד והיותו נטול עבר פלילי, מאידך גיסא.

5.ביום 15.11.2023 הוגש תסקיר מעצר בעניינו של העורר. בתסקיר ציין שירות המבחן כי קיים פער מהותי בין התרשמותו מהעורר, חיובית בבסיסה, לבין נסיבות מעצרו והתייחסותו אליהן. על אף הקושי שפער זה יצר בהערכת מסוכנותו של העורר, ציין השירות כי להערכתו קיים סיכון בלתי מבוטל להישנות התנהגות דומה בעתיד. שירות המבחן אף בחן את חלופת המעצר שהציע העורר – מעצר-בית בבית אחותו בכפר כנא – והתרשם כי אכן יהיה בכוחם של המפקחים המוצעים להציב לו גבולות , בין היתר לאור הריחוק הגיאוגרפי מאזור מגוריו. בהקשר זה, שיבח השירות את מסירותם של המפקחים, את רצונם לסייע לעורר ואת הבנת הנדרש מהם במסגרת הפיקוח. לפיכך, העריך השירות כי ניתן לשחרר את העורר לחלופת מעצר, אולם לצד זאת הוסיף כי בשל חומרת המעשים המיוחסים לעורר והתייחסותו אליהם, הוא ממליץ לשקול הצבת מערך פיקוח חיצוני נוסף.

6.בהחלטתו מיום 20.11.2023 הורה בית המשפט המחוזי (השופט י' מינטקביץ) על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המתנהלים נגדו. זאת, בין היתר, לנוכח: (1) ההלכה המקובלת לפיה נקודת המוצא בעבירות נשק היא מעצר עד לתום ההליכים; (2) הערכת שירות המבחן אשר מצביעה, למרות המלצתו, על סיכון להישנות עבירות נשק וקושי במתן אמון בעורר; וכן (3) מצב החירום השורר במדינה, אשר מחריף את הסיכון הטמון בעבירות נשק.

7. מכאן הערר.

8.לטענת העורר, שגה בית משפט קמא כאשר הורה על מעצרו עד תום ההליכים, בניגוד להמלצת שירות המבחן וללא התייחסות ראויה ומעמיקה למסקנותיו. העורר הוסיף וטען, כי שגה בית משפט קמא אף בכך שהתייחס לרמת מסוכנותו של העורר ככזאת אשר עומדת בנפרד ממקום הימצאותו, בשעה שמדובר במסוכנות אשר נובעת מקשריו החברתיים של העורר במקום מגוריו, להבדיל מכפר כנא שבצפון הארץ. לפיכך, טען העורר, הרחקתו הגיאוגרפית במסגרת חלופת המעצר המוצעת תפחית במידה רבה, אם לא תאיין כליל, את המסוכנות הנשקפת ממנו. כמו כן, הפנה העורר את תשומת ליבו של בית המשפט לפסיקה אשר קובעת כי בעת שקילת חלופת מעצר בעבירות נשק, יש מקום להתחשב בעברו הפלילי של הנאשם, בסוג הנשק שבו עסקינן, במספר העסקאות ובחלקו של הנאשם בעבירות – שכן, כל אלה עשויים להטות את הכף לטובת שחרור הנאשם לחלופת מעצר, בהינתן תסקיר מעצר מפורט אשר ממליץ על שחרור ללא הסתייגות. העורר סבור כי הפעלת שיקולים אלו על נסיבותיו מוליכה אל המסקנה כי היה מקום להורות על שחרורו לחלופת מעצר.

9.מנגד, המדינה טוענת כי דין הערר להידחות. במסגרת טיעוניה, הדגישה המדינה את המסוכנות הנשקפת מהעורר וציינה כי היא סומכת את ידיה על ההחלטה קמא ועל נימוקיה.

10.עסקינן בעבירת נשק, ולפיכך חלה על העורר חזקת המסוכנות הקבועה בסעיפים 21(א)(1)(ג)(2), 35(ב)(1) ו-22ב(ב) לחוק המעצרים. כלל הוא עמנו, כי "כאשר כתב אישום שהוגש נגד נאשם בגיר מאומת כדבעי בראיות לכאורה, והנאשם חוסה בצילה של חזקת המסוכנות אשר נקבעה בסעיפים 21(א)(1)(ג) ו-22ב(ב) לחוק המעצרים, השאלה שיש לשאול ביחס לאפשרות לשחררו מן הכלא בתנאים מגבילים או להעבירו למעצר בפיקוח אלקטרוני אל מחוץ לכותלי הכלא, היא לא "למה לא?", אלא "למה כן?" [...] כל אחת מחלופות אלה לא תתאפשר אלא בהתקיים טעמים מיוחדים" (ראו: בש"פ 250/21 מדינת ישראל נ' פרוך, פסקה 19 והאסמכתאות שם (31.1.2021)). בעניינו של כלל זה נקבע כדלקמן:

"בנסיבות בהן לא עלה בידי הנאשם להפריך את חזקת המסוכנות, תידרש, ברגיל, המלצה חיובית, חד-משמעית ובלתי מסוייגת של שירות המבחן בדבר שחרורו לחלופת מעצר. המלצה כאמור צריכה להינתן בגופו של תסקיר מעצר אשר יוכן על ידי השירות ויוגש לבית המשפט בהתאם לאמור בסעיף 21א לחוק המעצרים – זאת, כדי לשכנע את בית המשפט כי ניתן לשחרר את הנאשם לחלופת מעצר למרות המסוכנות הנשקפת ממנו. חלופת מעצר שתוצע על ידי השירות, כשמה כן היא, אמורה לשמש תחליף הולם למעצר ולהשיג את מטרותיו: היא אמורה לשלול מהנאשם את האפשרות לבצע עבירות, לשבש הליכים ולהימלט מאימת הדין. תסקיר השירות אשר בא להמליץ על שחרור הנאשם לחלופת מעצר אמור לסייע לבית המשפט לקבל החלטה בעניינם של תנאי השחרור ובכל הנוגע לחלופות המעצר האפשריות עבור הנאשם; וחובה על בית המשפט לשקלו בכובד ראש לאור עיקרון הפגיעה הפחותה [...]" (ראו: בש"פ 248/20 פלוני נ' מדינת ישראל פסקה 19 והאסמכתאות שם (2.2.2020)) (להלן: בש"פ 248/20; ההדגשה הוספה – א.ש.).

11.לנוכח הכלל האחרון, בהינתן תסקיר מעצר חיובי בעיקרו, ולאור הערכתי הראשונית באשר להימשכות ההליך העיקרי, במסגרתו עומד לדין נאשם נוסף – אשר מואשם בעבירות נשק חמורות מאלו שמיוחסות לעורר – סבורני כי שירות המבחן צריך להשלים את המלאכה בה החל ולבחון את האפשרות של הידוק הפיקוח, עליה הצביע בסוף תסקירו. בסיום הבחינה, עליו להודיע לבית המשפט המחוזי, ללא כחל ושרק, האם מעצר העורר באזוק אלקטרוני ובפיקוח אנושי, אשר ינוהל בבית אחותו של העורר בכפר כנא, בתנאים של מעצר-בית מלא תחת פיקוח אנושי מוגבר וביטחונות כספיים – שייכללו הפקדה בסך של 100,000 ש"ח והתחייבות עצמית וצד ג' בסך של 150,000 ש"ח, לצד עיכוב יציאה מן הארץ, הפקדת דרכון ותנאים מגבילים נוספים – יהווה מסגרת שתמזער את המסוכנות הנשקפת מהעורר במידה מספקת.

12.כדי לאפשר לשירות המבחן להשלים את מלאכתו כאמור, יציע העורר לשירות המבחן, תוך שבעה ימים מהיום, הצעה מתאימה להידוק הפיקוח. שירות המבחן יכין תסקיר משלים כאמור ויגישו לבית המשפט המחוזי תוך 21 יום ממועד מסירת ההצעה. היה והשירות ימליץ על חלופת מעצר כאמור לעיל, בית המשפט המחוזי יקיים עיון חוזר במעצרו של העורר ויחליט כחוכמתו – כל זה, מבלי לכבול את שיקול דעתו של בית המשפט ומבלי לטעת ציפיות אצל העורר.

13.במהלך הדיון, הבהרתי לעורר ולבא-כוחו כי בהחלטת בית המשפט המחוזי מושא הערר לא נפל כל פגם, בהינתן האמור בתסקיר הקיים ושאר הנסיבות. בא-כוח העורר תיאר את עסקת הנשק המיוחסת לעורר כ"עסקת אקראי" חד-פעמית, אולם שלא כמו בדיני המס, אין מדובר ב"עסקת אקראי בעלת אופי מסחרי", אלא בעסקת אקראי בעלת פוטנציאל קטלני. כמו כן, הבהרתי לעורר ולבא-כוחו כי דין הערר להידחות בכפוף להליך ההשלמה של תסקיר המעצר עליו הצבעתי. העורר ובא-כוחו קיבלו את המלצתי והסכימו לדחיית הערר בכפוף להליך האמור.

14.מנגד, המדינה לא קיבלה את המלצתי, שכן, לעמדתה, דין הערר להידחות ללא שום הליכי השלמה נוספים. דא עקא, עמדה זו לא לגמרי תואמת את האמור בבש"פ 248/20, בהינתן התסקיר החיובי בבסיסו שהגיש שירות המבחן והצורך בהשלמתו.

15.הערר נדחה אפוא, בכפוף לאמור בפסקאות 12-11 לעיל.