בש"פ 8382/05 עלא אל האדי נ. מדינת ישראל

בפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו (כבוד השופט א' שוהם) מיום 25.8.2005, בה הורה כי העוררים ייעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדם.

1.העוררים (להלן: עלא ו עימאד ) עומדים לדין בבית המשפט המחוזי בתל אביב יחד עם אדם נוסף (להלן: באסל ), באשמת חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות. לפי העובדות המפורטות בכתב האישום, בשעות הלילה בתאריך 12.8.2005 עמדו הנאשמים בסמוך לרכבם ברחוב הרצל בראשון לציון, ובעודם בגילופין הוציאו בקבוק וודקה והחלו לשתות ממנו. באותה עת עברו בסמוך חמישה המתלוננים, אשר היו בדרכם לתחנת המוניות הסמוכה. הנאשמים פנו אל המתלוננים ושאלו אותם לאן פניהם מועדות, ולאחר שנענו כי בכוונתם לנסוע ללוד, החלו הנאשמים לדחוף אותם. אחד המתלוננים פנה אל הנאשמים באומרו: "אל תעשו בעיות אנחנו ממג"ב ונוכל לעצור אתכם", ובתגובה החלו הנאשמים לצעוק לעבר המתלוננים: "שוטרים בני זונות, שתמותו", והיכו אותם בכל חלקי גופם, באמצעות אגרופן ושני מברגים. בתום המעשים הללו נכנסו הנאשמים לרכב ונמלטו מהמקום. כתוצאה ממעשי הנאשמים נגרמו למתלוננים חבלות חמורות והם פונו לבית החולים באמבולנס. אחד מן המתלוננים, שנדקר במברג סמוך לריאותיו, אף אושפז בבית החולים למשך שבוע ימים.

2.בד בבד עם הגשת כתב האישום, ביום 21.8.2005, הגישה המשיבה בקשה למעצר העוררים ובאסל עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. בהחלטתו מיום 25.8.2005 קבע בית המשפט (כבוד השופט א' שהם) כי יש בידי התביעה ראיות לכאורה להוכחת האשמה המיוחסת לעוררים ובאשר לעילת המעצר, קבע בית המשפט כי זו מבוססת על מסוכנותם של המשיבים, שתקפו לכאורה את המתלוננים ללא כל סיבה ובנשק קר וגרמו להם חבלות קשות. כן הוסיף בית המשפט כי התנהגות מעין זו מעוררת את החשש כי המשיבים, בעיקר כשהם לוגמים מן הטיפה המרה, מאבדים את עשתונותיהם ואינם נמנעים משימוש באלימות כלפי זולתם. בית המשפט הוסיף כי מחומר הראיות עולה שהתוקפים העיקריים שגרמו חבלות למתלוננים באמצעות האגרופן הינם, לכאורה, העוררים, אשר זוהו על פי פרטי לבושם ומראה פניהם. על כן הורה בית המשפט, כאמור, על מעצרם של העוררים ואילו לגבי באסל סבר בית המשפט כי אף שניתן לראותו כמבצע בצוותא של העבירה, המסוכנות הנשקפת הימנו פחותה, ומשכך הורה לשחררו לחלופת מעצר בבית הוריו ובהשגחתם.

3.מכאן העררים שבפני. תחילה העלו שני העוררים טענות שונות לעניין קיומן של ראיות לכאורה נגדם. אולם במהלך הדיון הודיעו כי אין הם עומדים עוד על טענות אלה לצורך שלב המעצר וביקשו להתמקד בטענה כי מן הראוי לבחון אפשרות לחלופת מעצר בעניינם נוכח גילם הצעיר וכן נוכח העובדה שהנאשם הנוסף בפרשה שוחרר לחלופת מעצר.

4.לאחר שמיעת טענות הצדדים בדיון שהתקיים ביום 13.9.2005, הוריתי על הגשת תסקירי מעצר לצורך בחינת אפשרות של חלופה. התסקירים נתקבלו ביום 27.9.2005 ולאחר שעיינתי בהם והוספתי ושמעתי טיעונים משלימים של הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי אין מקום להורות על שחרורם של העוררים לחלופת מעצר במקרה הנדון. מן התסקיר שהוגש בעניינו של עימאד עולה כי בעברו הרשעה מחודש אפריל 2005 בעבירות של פריצה לרכב, תקיפת שוטר ואיומים, אשר בגינן נדון ל-60 ימי מאסר בעבודות שירות ולמאסר על תנאי. עם זאת התרשם שירות המבחן שעימאד חווה תחושות של בושה, חרטה והרתעה בגין מעצרו, כי הוא מבין את חומרת מצבו וכי החלופה המוצעת בבית הוריו ובהשגחת אחיו עימו עבד טרם מעצרו, היא חלופה טובה ועל כן, המליץ עליה. תסקיר המעצר בעניינו של עלא מפרט כי בשנת 2002 הוא הסתבך בפלילים בעבירות הקשורות לסחר בכלי רכב גנובים, וכי בגין עבירות אלה נדון עלא ל-6 חודשי מאסר בעבודות שירות וכן למאסר על תנאי, לפסילת רשיון ולצו מבחן למשך שנה. שירות המבחן מציין בתסקיר כי עלא התקשה להפיק תועלת מן הפגישות בשירות המבחן שהתקיימו במסגרת צו הפיקוח הנ"ל. עוד מציין שירות המבחן כי לדעתו הסתבכותו הנוכחית של עלא והרקע לה מעידים על סיכון גבוה לאלימות הנשקף ממנו ולהערכת שירות המבחן מדובר בהסתבכות על רקע קבוצתי ולאומני. למרות כל אלה ובשל התרשמותו לטובה מחלופת המעצר המוצעת בבית הוריו, המליץ שירות המבחן על שחרורו בהעריכו כי שחרורו לבית הוריו ימתן את האלמנטים האלימים והלאומניים אותם איתר אצל עלא. כמו כן, המליץ שירות המבחן להעמיד את עלא לפיקוח מעצרים במשך 6 חודשים.

5.בדיון שהתקיים ביום 13.9.2005 שקלתי בחיוב את האפשרות להורות על שחרורם של העוררים לחלופה, בעיקר בשל גילם הצעיר ועל כן הוריתי על קבלת התסקירים. דא עקא, מן התסקירים שהוגשו עולה כי שחרור בתנאי מעצר בית בעבר ואף צו פיקוח לשנה בעניינו של עלא לא היה בהם די כדי לרסנם ולהעלותם על דרך המלך. שירות המבחן מעריך כי לגבי עלא קיים סיכון גבוה לאלימות על רקע לאומני ואילו בעברו של עימאד, על אף גילו הצעיר, יש הרשעה קודמת בעבירה של אלימות ואיומים ומאסר על תנאי תלוי ועומד נגדו בגין הרשעה זו. נראה כי הצטברותם של כל הנתונים הללו וכן האירוע הקשה המיוחס לעוררים באישום הנוכחי, מחייב את המסקנה כי הסיכון הנשקף מהם לשלום הציבור אינו מאפשר את שחרורם, ולא שוכנעתי כי די בחלופות שהוצעו בבית הוריהם כדי להפיג מסוכנות זו. האבחנה בין חלקם של העוררים באירוע ובין חלקו של באסל נותח היטב בהחלטתו של בית משפט קמא ומן הטעמים שפורטו על ידו אין מקום לטענה כי העוררים שנעצרו הופלו לרעה לעומת באסל ששוחרר.

העררים נדחים.