בש"פ 8392/10מדינת ישראל נ. רחמים מלול

בפני בקשה מטעם המדינה להארכה שנייה של מעצר המשיב מעבר לתשעה חודשים מיום 27.11.2010, על-פי סעיף 62 ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) , התשנ"ו-1996.

כתב האישום

1.

ביום 29.11.09 הוגש לבית משפט השלום באשדוד כתב אישום כנגד המשיב, המייחס לו, בשישה אישומים, עבירות רבות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 ל חוק העונשין , התשל"ז-1977 (להלן: "החוק" ); ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 415 ו-25 לחוק; הונאה בכרטיס חיוב והונאה בכרטיס חיוב בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 17 ל חוק כרטיסי חיוב , התשמ"ו-1986; הפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287(א) לחוק; התחזות לאחר, לפי סעיף 441 לחוק; וכן מעשה מגונה, לפי סעיף 348(א) בנסיבות סעיף 345(א)(2) לחוק.

2.

על פי המתואר בכתב האישום, במהלך החודשים אוקטובר ונובמבר 2009, בעת שהמשיב היה נתון בחלופת מעצר בבית אחותו, תחת איזוק אלקטרוני והגבלות חמורות על שימוש במכשירי טלפון ועל גלישה באינטרנט, הוא התקשר למסעדות ובתי עסק ברחבי הארץ, הזדהה כנציג חברת אשראי, וביקש, באמתלות שונות, פרטי כרטיסי אשראי של לקוחות שביצעו רכישות באותם בתי עסק. לאחר מכן, ביצע המשיב רכישות שונות דרך הטלפון באמצעות פרטי כרטיסי האשראי שקיבל, כאשר הוא מזדהה כבעל הכרטיס. מעשיו אלו בוצעו בנסיבות מחמירות, הנלמדות מהסכומים הגבוהים של המרמה ומהתחכום המאפיין את ביצוע העבירות, תוך שהמשיב מתחזה לבעל הכרטיס ומשתמש במספר רב של כרטיסי " SIM " הנושאים מספרים סלולאריים שונים. על-פי האישום החמישי מבין השישה, התקשר המשיב למתלוננת והציג עצמו כרופא העורך מחקר בקרב חולי פסרואזיס. הוא הציע לה להתארח על חשבונו בבית מלון בתמורה להשתתפותה במחקר, והזמין עבורה חדר, תוך שהוא מממן את הזמנתו בכרטיס אשראי שאת פרטיו השיג במרמה. בעת ששהתה המתלוננת במלון, התקשר אליה המשיב וביקש, כביכול במסגרת מחקרו, כי תתפשט ותיגע במקומות אינטימיים בגופה, ותסביר את תחושותיה.

3 .

לדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים לא התייצב סניגור מטעם המשיב. בדיון הבא שנועד לכך לא הוסדר נושא הייצוג, וגם בישיבות נוספות שנועדו לדיון בבקשה לא התקיים דיון לגופו בשל בעיות ייצוג. גם ניהול המשפט עצמו נתקל בקשיים משמעותיים של ייצוג. בסך הכל הוחלפו חמישה סניגורים מהסניגוריה הציבורית, וייצוגו של המשיב על-ידי סניגור ציבורי לא הסתייע עקב התנהגותו של המשיב וחוסר נכונותו לשתף פעולה עם סניגוריו, וחרף ניסיונות ממושכים מצד הסניגוריה הציבורית לייצגו על-פי מיטב יכולתה המקצועית.

4.

בדיון מיום 27.1.10 כפר ב"כ המשיב במיוחס למשיב, וביקש לפרט את כפירתו במועד שייקבע. כן נמסרה חוות דעת פסיכיאטרית בעניינו של המשיב, לפיה הוא נמצא כשיר לעמוד לדין. במועד זה טענו הצדדים בעניין הבקשה למעצר עד תום ההליכים, וב"כ המשיב ביקש, כי שירות המבחן יגיש תסקיר מעצר בעניינו של המשיב. בית המשפט קבע בהחלטתו כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למשיב וכי קיימת עילה למעצרו. כן קבע בית המשפט, כי לאור הדחיות הרבות שנתנו בתיק, לא יופנה המשיב לתסקיר מעצר בעניינו, והורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

5.

משלא הסתיים משפט של המשיב בתום תשעת חודשי המעצר הראשונים, הוגשה בקשה להארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים. בית המשפט נענה לבקשת המבקשת (השופטת פרוקצ'יה) והורה על הארכת מעצרו של המשיב.

מהלך הדיונים בתיק העיקרי

6.

בתמצית יאמר כי בישיבת הוכחות מיום 20.7.10, הוגשו בהסכמה הודעותיהם של שבעה עדי תביעה, ובכך התייתרה שמיעת עדותם. בנוסף, נשמעה עדותם של שמונה עדי תביעה. בית המשפט נענה לבקשת ב"כ המבקשת והתיר את תיקון כתב האישום בדרך של הוספת עדת תביעה. הדיונים שנקבעו לימים 21-22.7.10 בוטלו על ידי בית המשפט ודיון בתיק נקבע ליום 6.9.10. ואולם, הדיון ביום 6.9.10 לא התקיים, עקב תקלה בהבאת המשיב והדיון נדחה ליום 13.9.10, בו נשמעה עדותם של שמונה עדי תביעה. המשך הדיון נקבע ליום 18.10.10. בדיון מיום זה הודיעה המבקשת על סיום פרשת התביעה, והמשך פרשת ההגנה ושמיעת סיכומי הצדדים נקבעו ליום 30.12.10.

הבקשה להארכת מעצר

7.

המבקשת סבורה, כי משהפר המשיב את האמון שניתן בו, ולא עמד בתנאים המגבילים בהם שוחרר לביתו במסגרת הליך אחר, הרי שלשיטתה לא ניתן לסמוך על המשיב או לשחררו לחלופת מעצר.

8.

המבקשת טוענת כי מספר ואיכות המעשים המיוחסים למשיב, מצביעים על מסוכנותו הגבוהה לשלום הציבור. מסוכנות זו מתעצמת לאור הרשעותיו הקודמות של המשיב בעבירות הדומות למיוחס לו, הוא ריצה מספר מאסרים בגין עבירות דומות, ולחובתו עומדים מספר מאסרים על תנאי. כן תטען המבקשת כי קיים יסוד סביר לחשש, כי אם ישוחרר המשיב, ינסה לשבש הליכי משפט.

9.

לטענת המבקשת, את העיכובים במשפטו של המשיב, יש לזקוף לחובתו. עד כה העמידה הסניגוריה הציבורית חמישה סניגורים שונים לייצוג המשיב, אך לטענת המבקשת, סירב המשיב לשתף פעולה, הערים קשיים וביקש דחיות חוזרות ונשנות. משנכשלו ניסיונות בית המשפט להסדיר את ייצוגו של המשיב, החלה שמיעת ההוכחות. נכון לעת זו, פרשת התביעה הסתיימה, והמשיב סיים להעיד בישיבת ההוכחות מיום 18.10.10. התיק כאמור נקבע להמשך פרשת ההגנה ולסיכומי הצדדים ליום 30.12.10.

לאור האמור לעיל, מבקשת המבקשת להורות על הארכת מעצרו של המשיב.

דיון והכרעה

10.

המשיב, שלא היה מיוצג (עוד בהליך בפני השופטת א' פרוקצ'יה), טען לעצמו. הוא הביע ביטחון בחפותו וטען כי תקופת המעצר הארוכה היא בגדר ריצוי כל העונש לו הוא צפוי אם יורשע בעבירה הנוכחית.

11.

לא ראיתי מנוס אלא להיעתר גם לבקשה זו להארכת מעצר. אכן, המשיב מסוכן לציבור. יש יסוד לחשש של המדינה מפניו. מן הצד האחר נראה כי עתה עומד המשפט בפני סיום. הטענה כי אם יורשע המשיב הוא צפוי רק למעצר שכבר ריצה אינה נראית הולמת את נסיבותיו של עניין זה.

12.

אני נעתרת לבקשה ומורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים שתחילתם ביום 27.11.2010 או עד למתן פסק דין בעניינו, לפי המוקדם.

13.

העתק ההחלטה יועבר למשיב באמצעות שירות בתי הסוהר.