בש"פ 8400/08 מדינת ישראל נ. הדיל אל שמאלי

בקשה שלישית להארכת מעצרם של המשיבים ב-90 יום שיחלו ביום 16.10.2008, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המעצרים"), או עד למתן החלטה ב-תפ"ח 1097/07 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו.

כתב האישום

1.

כתב האישום, אשר הוגש ביום 19.8.2007 מייחס להדיל אל-שמאלי (להלן: "המשיב 1") ולאחיו, מוחמד אל-שמאלי (להלן: "המשיב 2") עבירה של ניסיון לרצח, לפי סעיפים 305 ו-29(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"); עבירה של גרימת חבלה חמורה, לפי סעיף 333, סעיף 335(א)(1) וסעיף 20(ב) לחוק העונשין; עבירה של נשיאת נשק, לפי סעיף 144(ב) וסעיף 29(ב) לחוק העונשין. למשיב 2 בלבד מיוחסת גם עבירה של שיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין.

2.

על פי עובדות כתב האישום, במועד שקדם ל-31.7.2007 קשרו המשיבים קשר לגרום למותו של סמיח אל-שמאלי (להלן: "המתלונן"), קרוב משפחתם שהיה מצוי בסכסוך עם המשיב 1. לשם כך, הצטיידו המשיבים באקדח 9 מ"מ ובכדורים. ביום 31.7.2007 בשעה 19:15 לערך, נכח המתלונן בבית קפה ברחוב כצנלסון בלוד (להלן: "בית הקפה"), ושיחק שם בקלפים עם חבריו. המשיבים הגיעו לבית הקפה כשלראשם כובעים, והם מצוידים באקדח. המשיב 1 שלף את האקדח וירה לכיוון ראשו ופלג גופו העליון של המתלונן לפחות 7 כדורים. בעוד הירי נמשך, התרומם המתלונן מכיסאו, פנה אל המשיבים בדברים ולאחר מכן התמוטט לרצפה. כתוצאה מהירי נפגע המתלונן באורח קשה, הוא הובהל לבית החולים, נותח, והיה מחוסר הכרה במשך 8 ימים. אדם נוסף ששהה בבית הקפה, אסעד אלטרטיר, נפצע בידו השמאלית ונותח בבית החולים. לאחר שהמתלונן התמוטט, נמלטו המשיבים מבית הקפה, כשהאקדח ברשותם. המשיב 2 הגיע לביתו של אח נוסף, אסמעיל אל-שמאלי (להלן: "אסמעיל") והחליף שם את החולצה שלבש בחולצה של אסמעיל. המשיב 2 השאיר לאסמעיל את חולצתו וחולצה נוספת, וכן שני כובעים. לאחר שהמשיב 2 עזב את הבית, אסף אסמעיל את החולצות ואת הכובעים ושרף אותם סמוך לביתו.

בקשת המעצר וההחלטה בה

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר המשיבים עד תום ההליכים, לפי סעיף 21 לחוק המעצרים. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ד' גנות) הורה ביום 24.8.2007 לעצור את המשיבים עד תום ההליכים, כיוון שמחומר הראיות שהוצג עלה כי מסוכנות המשיבים רבה ביותר, ולכן אין לתת בהם את האמון הנדרש כדי לשחררם לחלופת מעצר. בקשת המשיבים לעיון חוזר בהחלטת המעצר נדחתה בבית המשפט המחוזי (השופט ג' נויטל) ביום 3.2.2008 כיוון שטרם הגיעה העת לשקול חלופת מעצר. ערר על החלטה זו נדחה בבית משפט זה (כבוד השופט א' א' לוי), תוך אימוץ מסקנתו של בית המשפט המחוזי כי בשלב זה אין להעדיף את זכותם של המשיבים לחופש על פני האינטרס הציבורי כי יישבו במעצר.

4.

לקראת תום תשעת חודשי המעצר הראשונים, פנתה המבקשת לבית משפט זה בבקשה להאריך את המעצר ב-90 יום נוספים, לפי סעיף 62 לחוק המעצרים. ביום 12.6.2008 הורה בית המשפט (כבוד השופט ס' ג'ובראן) על הארכת מעצרם של המשיבים ב-60 יום בלבד, שהחלו ב-19.5.2008. הטעם להיענות החלקית לבקשה היה כי בשלב ההוא טרם החל הדיון בעניינם של המשיבים בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשל העומס המוטל על המערכת. כשהתקרבו לקיצם 60 ימים אלו, פנתה המבקשת בבקשה להארכת מעצר נוספת ב-90 יום והודיעה לבית המשפט כי שמיעת הראיות בתיק תחל ביום 29.6.2008. בית המשפט (כבוד השופט א' גרוניס) היה מודע לכך שקבועים רק ארבעה מועדים בחודשים דצמבר 08' וינואר 09'. וכך אמר בהחלטתו, בה קיבל את בקשת המעצר השניה:

"נראה לי כי בנסיבות העניין אין מנוס מלהיעתר לבקשה. כמובן שער אני לכך, כי בתקופה הארכה של תשעים ימים לא תיערך ישיבת הוכחות נוספת. כמו כן, ער אני לכך כי חברי השופט ג'ובראן הורה על הארכה של שישים ימים בלבד, ולא מיצה את התקופה המירבית של תשעים ימים. עם זאת, לאור נתוני המקרה, התוצאה המתבקשת, לטעמי, הינה הארכת המעצר. חברי השופט ג'ובראן ציין בהחלטתו, כי המעשים המיוחסים למשיבים 'הינם חמורים ביותר, ומסוכנותם לשלום הציבור עולה ומזדקרת מהם'. נזכיר, כי השניים הגיעו לבית קפה, פתחו ביריות וגרמו לפגיעה קשה באדם אחד ולפגיעה קלה יותר באדם נוסף. כאשר אלה הן הנסיבות, הרי גם אם הערכאה הדיונית איננה מסיימת את ההליך תוך תשעה חודשים, אין דרך אחרת, על פי גישתי, אלא להאריך את המעצר. הסיכון לשלום הציבור הוא ברמה כה גבוהה, שגם אם המשפט לא יסתיים תוך החודשים הקרובים, הדרך שיש לנקוט בה הינה זו של הארכת מעצר."

הבקשה הנוכחית להארכת מעצר

5.

משהסתיימה תקופת המעצר עליה הורה השופט גרוניס הגישה המדינה את בקשתה הנוכחית. בבקשתה מפרטת המבקשת את ההתפתחויות במשפטם של המשיבים, וטוענת כי המשפט מצוי כעת בשלב שמיעת הראיות. עד כה התקיימו שני דיונים בתאריכים 29.6.2008 ו-1.7.2008, שבהם נשמעה עדותו של המתלונן והוגשו מסמכים המייתרים את העדתו של עד נוסף. דיונים אלו התקיימו עוד במהלך הארכת המעצר הראשונה, ואילו במהלך תקופת הארכת המעצר השנייה, בין התאריכים 18.7.2008 ל-15.10.2008, לא חלה כל התפתחות נוספת. ארבעה מועדים נוספים לשמיעת ראיות היו ידועים עוד בעת מתן החלטתו של השופט גרוניס והם קבועים לתאריכים 31.12.2008, 4.1.2009, 6.1.2009 ו-13.1.2009.

6.

המבקשת טוענת בבקשתה כי מעשיהם של המשיבים, שעיקרם ניסיון התנקשות מתוכנן תוך שימוש בנשק חם באזור הומה אדם, מלמדים על מסוכנותם לציבור בכלל ולמתלונן בפרט, וכי אין בנמצא חלופת מעצר אשר תאיין מסוכנות זו. עוד טוענת המבקשת כי לאור ניסיונו של המשיב 2 להסתיר את מעשיו על ידי השמדת הראיות בעזרת אחיו, קיים חשש גדול כי שחרורם של המשיבים יביא לשיבוש הליכי משפט. בנוסף טוענת המבקשת כי לנוכח חומרת האישומים כנגד המשיבים והעונש הכבד הצפוי להיגזר עליהם אם יורשעו, ישנו חשש כבד כי שחרורם לחלופת מעצר יוביל להימלטותם. המבקשת מציינת כי היא מודעת לעיכוב בשמיעת התיק, אשר נובע לטענתה מן העומס הקיים במערכת המשפט, אך טוענת כי יש להעדיף את הנימוקים שפורטו לעיל, על פני הקושי שיוצר העיכוב. מוסיפה המבקשת כי מאחר שקבועים כעת ארבעה מועדים לשמיעת ראיות, הרי שהתיק צפוי להתקדם באופן משמעותי במהלך תקופת המעצר המבוקשת.

7.

הסניגור, עו"ד מרוז, מתנגד לבקשה. הוא מצביע על התמונה העגומה של קצב שמיעת הראיות. להערכתו, בתום ארבעת ימי הדיונים הקבועים יתברר כי המשפט אינו עומד בפני סיום. שמעתי מפיו גם על כך שנעשו ניסיונות משותפים לקבוע מועדי דיון נוספים, אך נוכח יומנו העמוס של בית המשפט - הדבר לא התאפשר.

8.

לעת הזו איני רואה מנוס אלא לאמץ את הדברים שרשם השופט גרוניס אותם ציטטתי לעיל. החלטתו אינה מחייבת אותי כיוון שכוונת המחוקק היא שכל הארכת מעצר תישקל מחדש. יחד עם זאת תמונת המצב שעמדה לפניו זהה בדיוק לתמונה שבפני היום.

9.

בערך ובקירוב בתום שלושת החודשים (אך מעט מאוחר יותר) דומה שניתן יהיה להעריך נכונה מי מהצדדים צודק בהערכותיו לעניין סיום המשפט. לעת הזו איני רואה מנוס אלא להיעתר לבקשה. מעצרם של המשיבים מוארך ב-90 ימים שתחילתם ב-16.10.2008.