בש"פ 8404/05 שי אלבז נ. מדינת ישראל

1.בפני ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופט א' ואגו) מיום 6.7.2005, אשר קבע כי העורר ייעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

2.העורר עומד לדין באשמת תקיפה בנסיבות מחמירות, כליאת שווא, איומים, היזק במזיד, הטרדה, הדחה בחקירה, הצתה וחבלה בכוונה מחמירה. על פי הנטען בכתב האישום, ביצע המשיב את העבירות כלפי מי שהינה אשתו מזה מספר חודשים וזאת הן במועדים שקדמו לנישואיהם והן לאחר מכן בעודה הרה ללדת את ילדם. מן העובדות המתוארות בכתב האישום עולה כי העורר והמתלוננת התגוררו יחד לפני שנישאו בדירה בירושלים וכבר אז, על פי כתב האישום, במהלך החודשים פברואר-אפריל 2005, זרק העורר נעל על המתלוננת ופגע בידה. במהלך החודשים אפריל-יוני 2005, לאחר שנישאו ועברו להתגורר בבאר-שבע, היה העורר יוצא בבוקר לעבודה ונועל את המתלוננת בדירה עד שובו. בסוף חודש מאי 2005 או בסמוך לכך סטר העורר למתלוננת בפניה ונגח בראשו את מצחה, בעקבות חשד שהתעורר בו כי המתלוננת בוגדת בו וביום 6.6.2005 זרק העורר על המתלוננת טלפון נייד שפגע ברגלה ואיים עליה בכך שאמר כי ינעל אותה בבית ולא ייתן לה לצאת. בעקבות אירוע זה ברחה המתלוננת והיא בהיריון, אל בית אמה. יומיים לאחר מכן הגיע העורר לבניין בו מתגוררת האם, ודרש שהמתלוננת תצא אליו. משלא נענו דרישותיו זרק העורר אבנים לכיוון מרפסת הדירה עד שניפץ את אחד החלונות. לאחר מכן התקשר העורר לאמה של המתלוננת ודרש לדבר עם המתלוננת. בתאריך 15.6.2005 נעתרה המתלוננת לבקשתו של העורר ובאה לדירתו בליווי חברו של העורר על מנת לשוחח עימו. במעמד זה ביקש העורר מהמתלוננת שתבטל את התלונה שהגישה נגדו, ואף איים עליה כי אם לא תחיה איתו היא תמות ולא תהיה עם אף אחד אחר. העורר פתח בלון גז שהיה בדירה והדליק אותו. באותו שלב נמלטה המתלוננת מן הדירה ממנה נשמע קול פיצוץ עז. העורר השיג את המתלוננת ברחוב בעט בבטנה בכוונה לפגוע בה ובעובר שבבטנה, משך בשערה והכה אותה בפניה עד שהורחק על ידי אנשים שהיו ברחוב, והמתלוננת ברחה לבית חברתה. לאחר מספר דקות הגיע העורר לבית חברתה של המתלוננת, ואיים שאם הילד שאמור להיוולד למתלוננת לא יחיה איתו ואיתה, הוא יהרוג את שניהם.

3.עם הגשת כתב האישום הוגשה בתאריך 22.6.2005 גם בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים. בהחלטתו מיום 6.7.2005 קבע בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופט א' ואגו) כי קיימות ראיות לכאורה לביסוס האישומים המיוחסים לעורר ובנושא המסוכנות ציין בית המשפט כי לעורר הרשעות קודמות בעבירות של אלימות במשפחה ועל אף גילו הצעיר (26) תלויים ועומדים נגדו שני מאסרים מותנים לתקופה של 12 חודשים, שהינם ברי-הפעלה אם יורשע בעבירות המיוחסות לו בפרשה נשוא הערר. בית המשפט הוסיף וציין כי נראה שהעורר הינו בעל דפוסי התנהגות אובססיביים כלפי בת זוגו, אינו מהסס לממש את איומיו ואינו נרתע מהמאסר המותנה התלוי ועומד נגדו, ועל כן מובן כי הינו מסוכן למתלוננת. לגבי האפשרות להורות על חלופת מעצר ציין בית המשפט כי התסקיר של שירות המבחן לא כלל המלצה לשחרר את העורר, והדגיש את מסוכנותו הגבוהה ואת החשש הממשי להתנהגות אלימה נוספת מצידו. בית המשפט התייחס בהחלטתו זו לטענת העורר לפיה שירות המבחן לא בחן לעומק את האפשרות של טיפול גמילה מסמים ואלכוהול במסגרת חלופת מעצר סגורה וקבע כי אין בכך כדי לשנות מן המסקנה כי במקרה הנוכחי שום חלופה לא תסכון ואין לסמוך על איש פרט לשלטונות בית המעצר כי יפקחו על העורר מאחר והסיכון הנשקף ממנו הוא כה מיידי ומוחשי עד כי אין ליטול אותו בשום תנאי.

4.העורר לא השלים עם תוצאה זו והגיש בקשה לעיון חוזר, בה עתר להורות על הכנת תסקיר מעצר משלים לבחינת חלופת מעצר ב"אישפוזית" שהיא יחידה תוך מסגרתית לטיפול בנפגעי סמים בבאר שבע (להלן:

האישפוזית ). בהחלטתו מיום 11.8.2005 קבע בית המשפט המחוזי כי האפשרות של העורר להיקלט באישפוזית עמדה לפניו כבר בהחלטתו הקודמת ונדחתה על ידו, כי לא חל מאז שום שינוי בנסיבות המצדיק נטילת סיכון ולו הקלוש ביותר בעניינו של העורר, מה עוד שהאישפוזית המוצעת מצויה לא הרחק ממקום מגוריה של המתלוננת.

5.מכאן הערר שבפניי, בו שב העורר וטוען כי יש מקום להורות על קבלת תסקיר מעצר נוסף בעניינו, במסגרתו תיבדק כנדרש האפשרות לשחררו לחלופת מעצר באישפוזית בבאר שבע ובהמשך במוסד סגור לגמילה מסמים ואלכוהול. העורר מציין כי פנה לעמותת ס.ל.ע בבאר שבע כדי שתשלבו באישפוזית לצורך גמילה עוד טרם קרות חלק מן האירועים שיוחסו לו בכתב האישום. העורר אף הופנה לצורך כך לביצוע בדיקות רפואיות ולראיון, אך לטענתו המשך הטיפול התעכב מסיבות שאינן תלויות בו. לטענת העורר שגה בית המשפט קמא בכך שנמנע מלהורות לשירות המבחן לבדוק את החלופה המוצעת. כמו כן שגה בית המשפט לטענתו בכך שלא ראה במידע החסר או הלקוי שעמד בפני שירות המבחן עילה להזמנת תסקיר נוסף. עוד טוען העורר כי הזיקה האפשרית בין התנהגותו לפי כתב האישום ואמרותיו בחקירה, להתמכרותו לאלכוהול ולסמים, מצדיקה את הפנייתו לטיפול לצורכי גמילה.

6.דין הערר להידחות. המעשים המיוחסים למשיב בכתב האישום קשים הם והתמשכותם לאורך חודשים ארוכים מעידה לכאורה על דפוסי התנהגות אובססיביים שפיתח העורר כלפי המתלוננת ועל הסכנה הרבה הנשקפת לה ממנו. נוכח כל אלה, צדק בית משפט קמא בקובעו כי במקרה זה לא תסכון חלופת מעצר. אף לדעתי מחייב האיזון הנכון בין האינטרסים הצריכים לעניין את העדפת בטחונה ושלומה של המתלוננת על פני צמצום הפגיעה בחרותו של העורר בדרך של חלופת מעצר.

הערר נדחה.