בש"פ 8409/10 פלוני נ. מדינת ישראל

מונח בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו (כבוד סגן הנשיא ע' מודריק) מיום 10.11.2010, לפיה יש לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

1.

בכתב האישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיוחסת לעורר עבירה של ביצוע מעשה מגונה בקטינה לפי סעיף 348(ב) בצירוף סעיף 345(ב)(1) בנסיבות סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין. בכתב האישום נטען כי בתאריך 2.10.10 סמוך לשעה 01:00 הבחין העורר בקטינה שהלכה ברחוב ז'בוטינסקי בבני ברק ואשר

בינה ובין העורר לא היתה היכרות קודמת. העורר התקרב אל הקטינה והחל לשאול אותה שאלות בנוגע להתפתחותה המינית. תוך כדי הצגת השאלות שלח העורר את ידו ונגע באיבר מינה מעל מכנסיה ובהמשך נגע פעמיים בחזה של הקטינה מעל חולצתה. בתגובה, הרחיקה הקטינה את ידו של העורר מגופה, ולאחר שהשיבה כי אינה מעוניינת לענות לשאלותיו הלך העורר לסמטה צדדית ברחוב החשמונאים, שם הביא עצמו לפורקן מיני.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט צ' קאפח) דחה את הדיון בבקשה לצורך קבלת תסקיר שירות המבחן בעניינו של העורר. לאחר קבלת התסקיר, קיים בית המשפט המחוזי (כבוד סגן הנשיא ע' מודריק) דיון בבקשה במעמד הצדדים והורה כי העורר ייעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בית המשפט קבע כי לאור הודעותיו של העורר במשטרה לפיהן הוא נתון לדחפים יצריים מיניים ולאור הערכת שירות המבחן לפיה העורר מתקשה לשלוט על דחפיו המיניים, קיימת רמת סיכון להישנות התנהגותו של העורר. בית המשפט בחר שלא לאמץ את המלצת שירות המבחן לשחרר את העורר לחלופת מעצר, מאחר שקיים חשש כבד כי חלופת המעצר לא תאיין את המסוכנות הנשקפת מהעורר. בהחלטה הודגש כי החשש האמור תקף רק לגבי חלופת המעצר שהוצעה, הנובע מהבעייתיות שמצא שרות המבחן בהתייחס לאימו של העורר, אשר יועדה להיות המפקחת העיקרית עליו במסגרת חלופת מעצר זו. עוד הוסיף בית המשפט כי במידה ותוצע חלופת מעצר נוספת בעתיד, יהיה מקום לשקול את הדברים מחדש.

על החלטה זו מוגש הערר שלפניי.

3.

בא כוח העורר טוען כי שגה בית המשפט המחוזי בקביעתו כי יש לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. לדבריו ניתן היה לאמץ את המלצת תסקיר שירות המבחן, אשר בחן את המסוכנות הנשקפת מהעורר, ניפגש עם בני משפחתו שהוצעו כמפקחים, וקבע כי ניתן לאיין את המסוכנות באמצעות חלופת המעצר שהוצעה. לעניין זה מדגיש הוא כי בתסקיר צוין שבמהלך השחרור למעצר בית של העורר ניתן לבחון את האפשרות לתת מענה לצרכיו הטיפוליים, באמצעות שילובו בטיפול. עוד טוען בא כוח העורר כי בית המשפט נתן משקל יתר לבעייתיות שנמצאה בתסקיר באשר ליכולתה של אימו של העורר לשמש כמפקחת, ונתן משקל מועט להתרשמות שירות המבחן מאחיו של העורר אשר יועדו לעזור לאם בפיקוח על העורר. יתרה מכך, לטענת בא כוח העורר, הקשר המיוחד שקיים בין העורר לאימו יכול לסייע ולתרום לשמירה על קיומם של התנאים המגבילים. בנוסף טוען בא כוח העורר כי קיימות בעניינו של העורר נסיבות מיוחדות אשר מצדיקות את שחרורו לחלופת מעצר. לעניין זה צוין בין היתר כי העורר הודה במעשים המיוחסים, אינו בעל עבר פלילי והעבירה המיוחסת לו היא מהדרג הנמוך של עבירות המין. בהקשר זה מפנה בא כוח העורר להחלטות בית משפט זה, בהן הוחלט על שיחרור לחלופות מעצר אף בנסיבות ובמקרים חמורים מהמקרה דנן. לבסוף, ציין בא כוח העורר כי ניתן אף להקשיח את התנאים המגבילים של השחרור ממעצר, ובלבד שישוחרר העורר ממעצר.

4.

באת כוח המשיבה טוענת כי יש להשאיר את החלטת בית המשפט על כנה. לשיטתה, מעשיו של העורר מלמדים כי הוא אינו יודע לשלוט על יצרו, ומשכך המסוכנות הנשקפת ממנו היא גבוהה. לביסוס שיטתה מביאה באת כוח המשיבה את הודעותיו של העורר במשטרה מהן ניתן להבין כי לפחות בעוד שני מקרים ביצע מעשים דומים. בנוסף טוענת היא כי אף שירות המבחן היה ער למורכבות המעשה של העורר והתנהגותו, כמו גם לכך שהאם אינה מוכנה לקבל שבנה ביצע את המעשים המיוחסים לו. עוד טוענת באת כוח המשיבה כי האחים יתקשו לעמוד במשימת הפיקוח על העורר מכיוון שיש להם מחויבויות נוספות. באשר לטענת בא כוח העורר כי חלופת המעצר תאפשר שילובו בהליך טיפולי – טוענת באת כוח המשיבה כי העורר יוכל לקבל טיפול לאחר שיורשע ובמהלך תקופת מאסרו. לבסוף נטען כי איזוק אלקטרוני לא יוכל לעצור את העורר במצבים בהם יצרו יגבר עליו, שכן מעשים כמו אלה המיוחסים לו, אפשר שיתבצעו תוך דקות ספורות.

5.

לאחר שעיינתי בערר ושמעתי את טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות. בית המשפט קמא דחה את להמלצת תסקיר שרות המבחן וקבע כי אין די בחלופת המעצר המוצעת בכדי לאיין את מסוכנות העורר ואיני רואה עילה להתערב בהחלטתו.

העורר פירט בהודעותיו שורה של מעשים חמורים ובכללם מקרים בהם נהג לגעת בישבנים של נשים שנקרו בדרכו באמתלה שהוא מנקה לכלוך ומקרים בהם ניסה להסתכל מבין השיחים על נשים שחלפו בגשר, בכדי להגיע לסיפוק מיני. ממקרים אלו, וכפי שמעיד העורר בעצמו, ניתן ללמוד כי הוא אינו שולט ביצרו המיני וכי ייתכן וישנו מעשיו אלה בעתיד. יתרה מזאת, נסיבות מקרה זה, בשונה מהמקרים הקודמים, מלמדות על עליית מדרגה במעשיו של העורר, בכך שנגע באזורים מוצנעים של קטינה אף מבלי לספק אמתלה כלשהי ובליווי שאלות על התפתחותה המינית. ויודגש כי הקורבן למעשה זה של העורר היה ילדה כבת 14.5 אשר הלכה לתומה ברחוב.

בנוסף אציין, כי הגם שהתסקיר של שרות המבחן שנערך בעניינו של העורר ממליץ על שחרורו לחלופת מעצר צוין בו במפורש כי העורר מתקשה לשלוט בדחפיו המיניים עד כדי אבדן שליטה בהתנהגותו, וכי קיימת רמת סיכון להישנות התנהגותו הבעייתית בעתיד. התסקיר אף העמיד בסימן שאלה את מסוגלותה של אימו של העורר לתפקד כמפקחת העיקרית, תוך שציין כי אחיו יתקשו לעמוד במשימת פיקוח על העורר בשל מחויבויותיהם הנוספות. לטעמי, קשיים אלו שמצא שירות המבחן בחלופת המעצר, אופי העבירה והתנהגות העורר מובילים למסקנה כי לא ניתן לשחרר את העורר לחלופת מעצר.

משכך, דין הערר להידחות.