בש"פ 8412/10מדינת ישראל נ. ויקטור פנפילוב

מונחת בפניי בקשת המדינה להורות על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים, זו הפעם השלישית, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו – 1996.

1.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות, תקיפה סתם, הדחה בחקירה, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות ואיומים. כתב האישום מציין כי המשיב והמתלוננת הם בני זוג המתגוררים עם ילדיה של המתלוננת בדירתה בבאר-שבע. על-פי הנטען, במהלך ריב, תקף המשיב את המתלוננת בכך שהכה אותה בראשה, בעט בה וחנק אותה בידיו. למחרת, כאשר המתלוננת הייתה בדירה, דפק המשיב על דלת הדירה מבחוץ, צעק על המתלוננת וקילל אותה. המתלוננת יצאה מן הדירה ונסעה במונית אל המשטרה בכדי להגיש תלונה נגד המשיב. המשיב התלווה אליה בניגוד לרצונה וכשהגיעו למשטרה ביקש ממנה שלא תתלונן והבטיח לעזוב אותה. המתלוננת נעתרה, ולבקשת המשיב נתנה לו ארבעה שקלים, אותם זרק בפניה. בהמשך היום שב המשיב לדירה, לקח מתיקה של המתלוננת כסף וקנה בו משקאות חריפים אותם שתה בדירה. עת שהמתלוננת ובנותיה יושבות בסלון, הטיל המשיב את מימיו בכיור המטבח. בתחבולה הצליחה המתלוננת לגרום לו לצאת מן הדירה ולאחר מכן נעלה את הדלת בפניו. המשיב דפק על דלת הדירה בעוצמה, ולאחר מכן נכנס אל דירת המתלוננת דרך דירת השכן. או-אז, תקף את המתלוננת באגרוף לעינה הימנית, משך בשיער ראשה והטיח את ראשה בברך רגלו ובקיר, הושיב אותה על כסא והחל חונק אותה לעיני בנותיה. בתה הקטינה של המתלוננת נחלצה לעזרת אמה ונשכה את המשיב, אך זה הכה אותה בחוזקה. בשלב זה שברה המתלוננת כוס על ראש המשיב והצליחה להדוף אותו אל מחוץ לדירה ולנעול הדלת. כתוצאה מן התקיפה נגרמו למתלוננת שטף דם בסנטר ובידיים, שפשופים בעפעף עין ימין, בצוואר ובידיים. עוד נטען כי זמן קצר לאחר הגעת המשטרה למקום שב המשיב לדירה והטיח בקיר את ראשה של בתה הבגירה של המתלוננת. בנוסף תקף שוטר ומתנדב בדחיפות ובעיטות וכן קילל ואיים שיהרוג אותם, לאחר שהודע לו כי הוא מעוכב.

2.

במקביל להגשת כתב האישום ביקשה המדינה את מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. לאחר דיון בבקשה קבע בית המשפט כי קיימות ראיות לכאורה ועילת מעצר. בית המשפט ציין כי במקרה זה מתקיימת חזקת מסוכנות סטטוטורית, משמדובר בתקיפת בת זוג, וחזקה זו לא הופרכה. כן ציין כי בנסיבות המקרה דנן ספק האם ניתן להשיג את תכלית המעצר בדרך של חלופת מעצר, שכן הנסיבות מלמדות על האובססיביות של המשיב ועל הסיכון הנשקף ממנו למתלוננת, בפרט כאשר המשיב לא נרתע לכאורה לא מן השוטרים שהגיעו למקום ולא מן העובדה שתלוי ועומד נגדו עונש מאסר מותנה. למרות האמור הפנה בית המשפט את המשיב לתסקיר שירות המבחן. הדיון נדחה מספר פעמים ולבסוף, לאחר שהונחו בפני בית המשפט שלושה תסקירי מעצר, הורה הוא על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

למען שלמות התמונה יצוין, כי תסקירי המעצר עומדים על המסוכנות הנשקפת מן המשיב נוכח חומרת האישומים, עברו הפלילי של המשיב, העובדה שמתקיימים בו דפוסי התמכרות ארוכי שנים ונוכח התרשמות שירות המבחן ממאפייני אישיותו. עוד העריך שירות המבחן כי קיימת רמת סיכון גבוהה להתנהגות אלימה של המשיב כלפי המתלוננת בעתיד, וזאת בשל הגורמים שהוזכרו לעיל, אליהם מצטרפות התרשמות שירות המבחן ממערכת היחסים המורכבת בין משיב למתלוננת והעובדה שנקט יחס מצמצם באשר להתנהגותו האלימות כלפי דמויות משמעותיות בסביבתו.

3.

משפטו של המשיב לא הסתיים בתום תשעת חודשי המעצר. בית משפט זה (כבוד השופטת מ' נאור, בש"פ 4054/10) האריך את מעצרו בתשעים ימים נוספים תוך שציין כי נראה שהאמור בתסקירי שירות המבחן באשר למסוכנותו של המשיב בעינו עומד ושחרור בערובה עלול לסכן את המתלוננת. כן הוסיף כי החלופה שהציג בפניו המשיב נבחנה בעבר ונפסלה על-ידי שירות המבחן. גם בתום תקופת ההארכה לא הסתיים המשפט והמדינה ביקשה את הארכת מעצרו בשנית. בית משפט זה (כבוד השופטת א' פרוקצ'יה, בש"פ 6112/10) האריך את המעצר בעומדו על מסוכנותו הרבה של המשיב, שאין לה מענה מספק.

4.

עתה מתבקשת הארכת המעצר בשלישית.

המדינה מפרטת כי לכתחילה התעכבה שמיעת הראיות בתיק נוכח הליכים רבים שהתקיימו במסגרת בקשה לעיון בחומר החקירה ובעתירה לגילוי ראיה חסויה. עתה, שמיעת הראיות בתיק הסתיימה, הצדדים הגישו סיכומיהם והתיק בפני סיום. עוד הבהירה כי כיום אין המדינה עומדת עוד על טענותיה באשר לתקיפת בתה הבגירה של המתלוננת, אך אין שינוי בעמדתה ביחס לתקיפת המתלוננת ובתה הנוספת.

המדינה טוענת כי מסוכנותו הרבה של המשיב, לציבור בכלל ולמתלוננת בפרט, נלמדת מן העבירות המיוחסות לו ומתסקירי שירות המבחן, ומתעצמת נוכח עברו הפלילי העשיר. בנוסף, המעשים בוצעו זמן קצר לאחר שחרורו של המשיב ממעצר ועת שעונש מאסר על-תנאי תלוי ועומד נגדו. בנוסף טוענת היא לחשש להימלטות מאימת הדין נוכח טיב העבירות המיוחסות למשיב והעונש הצפוי לו אם יורשע. לאור האמור, ונוכח השלב המתקדם בו מצוי ההליך, סבורה המשיבה כי אין מנוס מהמשך המעצר.

5.

באת כוח המשיב מדגישה כי בנוסף לכך שהמדינה אינה עומדת עוד על טענותיה ביחס לתקיפת בתה הבגירה של המתלוננת, הרי שגם תקיפת הבת הקטינה אינה אלא מינורית, שכן הטענה היא שהמשיב הדף את הקטינה כאשר זו נשכה אותו במותן. היא סבורה כי אין מקום להמשך המעצר, שכן העבירות עצמן אינן מן החמורות, תסקירי שירות המבחן אינם עדכניים ולדידה לא קיים חשש משמעותי להימלטות, שכן המשיב טרם הורשע. עוד ציינה כי המתלוננת עברה לגור בעיר המרוחקת מעיר מגוריו של המשיב ועל כן ניתן לאיין מסוכנותו על-ידי שחרור למעצר בית בתוספת חיובו להתייצב במשטרה. היא סבורה גם כי התנהגותה של המתלוננת באירוע המתואר בכתב האישום מעידה כי אינה פוחדת מן המשיב. היא מטעימה כי ההגנה עשתה כל שביכולתה לקדם את ניהול ההליך, אך נתקלה בחוסר שיתוף פעולה של המדינה ועל כן ההליך התקדם באיטיות. לטעמה, מכלול הנסיבות, ובפרט העובדה שעילת המעצר נגדו נחלשה לדעתה ומסוכנותו ניתנת לאיון, מצדיקה את שחרורו של המשיב לחלופת מעצר.

יצוין כי במענה לטענות המשיב ציין בא כוח המבקשת כי המתלוננת הוכרזה כעדה עוינת.

6.

לטעמי, לא ניתן לקבל כי חל שינוי של ממש במסוכנותו של המשיב. תסקיריו המפורטים של שירות המבחן הוכנו אמנם בשלב ההחלטה על המעצר עד תום ההליכים, אך עמדת שירות המבחן מתבססת על מאפייני אישיות של המשיב, על דפוסים התמכרותיים ארוכי שנים, על עברו הפלילי של המשיב, על האלימות שנקט כלפי גורמים הקרובים אליו ועל מערכת היחסים הבעייתית בין המתלוננת למשיב. לא הוצג כל בסיס לסבור כי חל שינוי כלשהו ביחס לגורמים אלה שגיבשו את ההערכה בדבר מסוכנותו של המשיב. ספק בעיני אם בנסיבות שתוארו ניתן לאיין מסוכנות זו בחלופת מעצר גם בשלב הנוכחי, בו הולכת וגוברת זכותו של הנאשם לחירות. על כך יש להוסיף – ושיקול זה הינו כבד משקל – כי אכן נראה שההליך מצוי בשלביו האחרונים. הסיכומים הוגשו ויש להניח שבית המשפט המחוזי יעשה מאמץ להשלים את כתיבת הכרעת הדין עוד בתוך תקופת ההארכה המבוקשת.

סוף דבר, הבקשה מתקבלת. מעצרו של המשיב מוארך בתשעים ימים נוספים, החל מיום 3.12.10, או עד למתן פסק דין בת.פ. 3346/09 בבית משפט השלום בבאר-שבע, לפי המוקדם.