בש"פ 8415/13 מדינת ישראל נ. פלוני

1.

מונחת לפני בקשה רביעית לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, להארכת מעצר המשיב בתשעים ימים או עד מתן פסק-הדין בתפ"ח 1762-07-12 (בבית המשפט המחוזי מרכז).

2.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירת רצח. על-פי כתב האישום בין המשיב לבין עוזיאל לוי (להלן: המנוח ) ניטש סכסוך בן שלש שנים. בעקבות הסכסוך, ביום 23.5.2012, בשעות הערב, הגיע המשיב אל הקרוואן שבו התגורר המנוח, כשהוא חמוש באקדח טעון. המשיב עמד בפתח הקרוואן, וירה ארבע יריות לעבר המנוח, שגרמו למותו. בהמשך, הגיעה כלבתו של המנוח לפתח הקרוואן. המשיב ירה לעברה, פצעה, ונמלט מהמקום. ביום 28.5.2012 הסגיר המשיב את עצמו למשטרה.

בד בבד עם הגשת כתב האישום עתרה המבקשת להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. מסיבות שונות נדחה הדיון מספר פעמים, והחלטת בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטת מ' ברנט ) התקבלה רק ביום 23.9.2012. בהחלטה נקבע כי ישנן ראיות טובות לכאורה נגד המשיב. משהונחה תשתית ראייתית מוצקה להוכחת המעשים המיוחסים למשיב, ובשים לב לבריחת המשיב לצפון הארץ מיד לאחר האירוע, לעברו הפלילי העשיר, ואף למוכנותו לכאורה לשלם לעדים עבור מסירה גרסה שקרית אודות התנהלותו ביום הרצח, הורה בית המשפט על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בית המשפט אף לא ראה לנכון לבחון אפשרות לחלופת מעצר.

המשיב הגיש ערר על החלטה זו לבית משפט זה. השופט ח' מלצר דחה את הערר, והוסיף כי התנהלות המשיב בימים שלאחר הרצח, כמו גם עברו הפלילי, מאששים את החזקה בדבר מסוכנותו. מכאן הגיע בית המשפט למסקנתו:

"נוכח קיומן, כאמור, של ראיות לכאורה למכביר להוכחת הנטען כנגד העורר, וכן עילת מעצר מוצקה בעניינו – אינני סבור כי לאור נסיבות המקרה שבכאן ניתן להסתפק בכל חלופה, זולת מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו, וכך אני מחליט" (בש"פ 8673/12 שמואל אטיאס נ' מדינת ישראל (11.12.2012)).

הבקשה הראשונה שהוגשה להארכה מעצרו בתשעים יום זכתה להסכמת המשיב. בבקשה השנייה להארכה נעתר השופט ס' ג'ובראן לבקשה, תוך שהדגיש את

דרגת המסוכנות הגבוהה של המשיב. באשר לקצב ניהול ההליך, נקבע שהקצב משביע רצון, אך בד בבד הורה לבית המשפט המחוזי לקבוע מועדי הוכחות נוספים. כמו כן הורה לצדדים לעשות מאמץ להשלים את הגשת הסיכומים במהלך פגרת בתי המשפט. הבקשה השלישית להארכת המעצר זכתה להסכמת המשיב. כעת כאמור עסקינן בבקשה הרביעית.

3.

בדיון שהתנהל בפני טענה הסנגורית כי פגרת בתי המשפט עברה לפני מספר חודשים, ועדיין הסיכומים לא הוגשו, ואף לא הסתיימה פרשת ההגנה. כך ציינה שבקשת ההגנה לעיין בחומר חקירה חסוי תלויה ועומדת, וגורמת לעיכוב נוסף. מכאן נטען שגם ההארכה הרביעית לא תספיק להשלמת סיום ההליכים, ולכן יש מקום לבדוק באמצעות תסקיר אפשרות שחרור המשיב לחלופת מעצר שתהיה בה כדי לאיין את המסוכנות, ככל שהיא נשקפת ממנו. מנגד, עמדת בא-כוח המדינה היא כי דין הבקשה להתקבל גם בהתחשב בקצב המשפט. צוין על-ידי התביעה כי הסנגוריה הגישה בקשה להסרת חיסיון רק לאחרונה – בקשה העשויה להאריך את שמיעת המשפט.

אכן עסקינן בעבירה חמורה עד מאד. המסוכנות לכאורה הנגזרת מעבירת רצח, גם על רקע נסיבות המקרה, ברורה ובעלת עוצמה גבוהה. המשפט מתקדם ונמצא בשלביו האחרונים. עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שבשלב זה נקבע מועד נוסף אחד – 23.1.2014 – בלבד. הסנגורית הבהירה כי באותו מועד אמורה להינתן החלטת בית המשפט בסוגיית הסרת החיסיון, וניתן יהיה לשמוע, להערכתה, את עדותם של שני העדים שטרם העידו מטעם ההגנה. ואולם, הסנגורית לא שללה אפשרות כי תבקש להעיד עדים נוספים בהתאם להחלטה אשר תינתן בנושא החיסיון. היא הסכימה שהבקשה להסרת החיסיון הוגשה רק לאחרונה, אך זאת כתוצאה מהתפתחויות במהלך עדותו של המשיב.

בנסיבות העניין, סבורני כי הכף נוטה לכיוון הארכת מעצר נוספת. במסגרת ההכרעה יוזכר כי חלק מתפקידו של בית המשפט בבקשה מעין זו הוא לפקח על הליכים. על-פי תכלית זו, נכון יהיה לומר שעל בית המשפט המחוזי לקבוע דיונים נוספים במהלך תקופת המעצר של תשעים הימים. כך יישמר האיזון בין בחינת השלבים שהתקיימו במשפט לבין השלבים שטרם נשמעו.

4.

הנני נעתר לבקשה ומאריך את מעצרו של המשיב ב-82 יום החל מתאריך 3.1.2014, או עד למתן פסק דין בתפ"ח 1762-07-12 בבית המשפט המחוזי מרכז. יחד עם זאת, בית המשפט המחוזי מתבקש לקבוע לפחות שני מועדים נוספים להוכחות ולדיון במשך תקופת המעצר הקרובה, במטרה לסיים את הליך המשפט בהקדם האפשרי.