בש"פ 8420/99 פלוני נ. מדינת ישראל

העורר הינו קטין, כמעט בן 18 שנה, המתגורר בכרמיאל. הוא עומד לדין בפני בית המשפט המחוזי בחיפה באשמת רצח. לפי כתב האישום הוא, יחד עם קטין אחר, כבן 14 שנה, רצחו במכות אבן נערה כבת 14 שנה, שהתגוררה בשכנות להם. בית המשפט המחוזי (השופט ע' גרשון) החליט לעצור את העורר עד תום ההליכים ועל כך בא ערר זה.

בא-כוח העורר התמקד בראיות התומכות באישום. עיקר הראיות טמון בהודעה שמסר הקטין האחר, שלפי כתב האישום השתתף עם העורר במעשה הרצח, ובו הוא מפליל את העורר. ההודאה מתחזקת על ידי ראיות נוספות.

בא-כוח העורר טוען כי בהודעות שהקטין האחר מסר במשטרה יש סתירות מהותיות וכי, לאחר מכן, הוא חזר בו מן ההודעה הראשונה שמסר למשטרה, ואף שהוצע לו הסדר טעון, הוא מסרב עכשיו להודות באישום.

טענות אלה נטענו גם בפני בית המשפט המחוזי בעת הדיון בבקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים. בית המשפט הציג בהחלטתו את עיקר הראיות והגיע למסקנה כי בידי התביעה מצויות ראיות לכאורה להוכחת האישום.

אני מסכים עם בית המשפט המחוזי כי על אף הסתירות בהודעות של הקטין האחר, ואף שאותו קטין חזר בו מהודעתו, יש בהודעות אלה, בתוספת החיזוקים, משום ראיות לכאורה במידה הנדרשת כדי להקים עילת מעצר נגד העורר.

השאלה העיקרית היא, אם כן, אם יש מקום להסתפק, בנסיבות המקרה, בחלופת מעצר. כידוע, אף כי קיימת אפשרות של חלופת מעצר גם לגבי אישום ברצח, הרי, בלשונה של השופטת ביניש:

"רק במקרים נדירים ביותר ויוצאי דופן ניתן יהיה להסתפק בחלופה למעצרו של מי שהואשם בעבירה של רצח בכוונה תחילה, שהיא החמורה שבעבירות. מטבע הדברים, אדם המסוגל לבצע רצח, מסוכן הוא לבטחון הציבור, וקשה ביותר להפריך חזקת מסוכנות זו".

לפיכך, ולאור נסיבות המקרה, החליט בית המשפט המחוזי כי חלופת מעצר לא תוכל להשיג את מטרת המעצר.

הקושי העיקרי במקרה זה הוא שהעורר עודנו קטין, אף כי הוא קרוב להיות בן 18 שנה. בא-כוחו טען כי העורר סובל במעצר, בין היתר, מהתנכלות עצורים אחרים. הוא העלה בפני בית המשפט אותה הצעה לחלופת מעצר שהעלה כבר בפני בית המשפט המחוזי: מעצר בית מלא בבית הסבא והסבתא של העורר בעפולה. הוא הוסיף וטען בפני כי לפני זמן קצר עקרה משפחת הנרצחת מכרמיאל ועברה לראשון לציון ולכן, לדעתו, ראוי לשקול כחלופת מעצר גם מעצר בית אצל הוריו של העורר בכרמיאל.

אני מסכים שאין מקום להסתפק בחלופת מעצר זאת. העבירה מיוחסת לעורר, היא החמורה שבעבירות, בוצעה באכזריות רבה, ולכאורה ללא סיבה של ממש. זאת ועוד. מגיל 14 לערך הוא הסתבך במספר רב של פריצות ובית המשפט לנוער הטיל עליו פעמיים ערבות. נוסף לכך תלויים ועומדים נגדו עשרה תיקי משטרה (מב"ד) בגין עבירות של פריצה, החזקת נכס חשוד כגנוב, איומים ותקיפת שוטר. יש באלה כדי לחזק את חזקת המסוכנות שלו. המסקנה היא, לדעתי, שאין הצדקה להסתפק בחלופות המעצר שהוצעו על ידי בא-כוח העורר.

עם זאת, בא-כוח המדינה לא שלל את האפשרות כי לאחר זמן ניתן יהיה לשקול בחיוב, כחלופת מעצר, מעצר במעון נעול בגילעם. מן הראוי לשקול אפשרות זאת כיוון שמשפטו של העורר צפוי להתמשך זמן רב. אמנם משפטו של העורר יתחיל כבר ביום 22.12.99, ואותו יום כולו יוקדש למשפט. אולם כדי להתקדם ולסיים את משפטו צריך יהיה להמתין עד שיסתיים משפטו של הקטין האחר, כדי שניתן יהיה להעידו במשפטו של העורר. משום כך אני מבקש כי שירות המבחן יכין תסקיר לגבי האפשרות שהעורר יוחזק במעצר במעון הנעול בגילעם. אם יתברר, על יסוד תסקיר זה, שקיימת אפשרות כזאת, יהיה מקום לעיין מחדש בהחלטה לעצור את העורר עד תום ההליכים.

הערר נדחה.