פרטי ההליך
לפני:
כבוד השופט
י' דנציגר
המבקש:
תאופיק סמארה
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט
המחוזי בחיפה מיום 20.11.12 בעמ"י 37019-11-12 שניתנה על ידי כבוד סגן
הנשיא מ' אלטר
בשם המבקש:
עו"ד י' אלון;
עו"ד ע' סנונו
החלטה
לפני בקשת
רשות לערור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ע' גרשון ) בעמ"י 37019-11-12 מיום 20.11.2012, במסגרתו התקבל עררה של המשיבה על החלטתו של בית משפט השלום בעכו (סגן הנשיא מ' אלטר ) במ"י 36129-11-12 מיום 19.11.2012, והוארך מעצרו של המבקש עד היום בשעה 14:00.
תמצית עובדות המקרה וההליכים הקודמים
1.
ביום 19.11.2012 נעצר המבקש בשל כניסה בלתי חוקית לישראל, עבירה לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952. בו ביום הוגשה לבית משפט השלום בקשה להארכת מעצרו יחד עם הצהרת תובע לפי סעיף 17(ד) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996. בדיון שנערך לפני בית משפט השלום טען בא כוח המבקש כי לאור הנחיות משטרת ישראל (להלן: ההנחיות ) יש מקום להורות על שחרורו המיידי של המבקש מן הארץ ועל גירושו, מאחר שזו כניסתו הראשונה לישראל ולא נלוותה לכניסה עבירה נוספת. מנגד, הודה נציג המשטרה שאמנם עקרונית, על פי ההנחיות, אין מקום להגשת כתב אישום ולהמשך מעצרו של המבקש, אולם נוכח המצב הביטחוני החליט ראש יחידת התביעות על העמדתו של המבקש לדין. בית משפט השלום קיבל את עמדת בא כוח המבקש והורה על שחרורו המיידי של המבקש. באשר למצב הביטחוני כנימוק לחריגה מן ההנחיות ציין בית המשפט כי אם אמנם קיימת הנחיה כזו מטעם "ראש היחידה" (כאשר ספק אם יש בכוחו לשנות הנחיות שניתנו על ידי פרקליט המדינה), אין זה ברור מדוע באותו יום ממש שוחררו מספר שב"חים שהובאו לפניו על יסוד בקשת המשטרה לשחררם בטענה כי זו כניסתם הראשונה לישראל.
2.
על החלטה זו עררה המשיבה לבית המשפט המחוזי, בטענה כי ההנחיות קובעות במפורש שכאשר תושב שטחים נעצר ביחד עם אחר שעבר עבירה של הסעה/ הלנה/ העסקה של תושב שטחים, ייעצר גם תושב השטחים ויוגש נגדו כתב אישום ובקשה למעצר עד תום ההליכים כדי שניתן יהיה להעידו נגד האחר שביצע את העבירות הנ"ל. בית המשפט קיבל את הערר והורה על הארכת מעצרו של העורר עד היום בשעה 14:00. בית המשפט קבע כי על פי חזקת תקינות המינהל הרי שמקום שתובעת חתמה על הצהרת תובע לאחר התייעצות עם הגורמים המצויים מעליה בהיררכיה התביעתית, חזקה כי ההחלטה נכונה חרף האמור בהנחיות הפנימיות. זאת ועוד, ההנחיות הפנימיות עצמן קובעות כי אין לשחרר שב"ח שעניינו קשור גם בעניינו של מסיע שב"חים. כמו כן נקבע כי אין בעובדה ששב"חים אחרים שוחררו על פי החלטתו של בית משפט השלום אותו יום כדי ללמד כי אין לעצור את המבקש דנא בשים לב לנסיבותיו הפרטניות של המקרה. לבסוף הטעים בית המשפט המחוזי כי גם מהנחיות פנימיות יכולה רשות מינהלית לסטות במידת הצורך, וכי המצב המלחמתי בו נתונה המדינה עשויה להוות נסיבה מהותית לצורך כך.
3.
לשיטת המבקש עניינו מעורר שאלה כללית – האם יש מקום להעמיד לדין שב"ח שבכל מקרה אחר היה מגורש על אתר רק משום שנתפס עם אחר ויש צורך בהעדתו במשפטו של האחר. המבקש מטעים כי מעצרו מהווה אכיפה בררנית פסולה המצדיקה דיון בבקשה. עוד טוען המבקש כי שגה בית המשפט בהבנתו את ההנחיות, אשר אינן מאפשרות את מעצר המבקש.
4.
דין הבקשה להידחות, זאת מן הטעמים שפורטו כדבעי בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. יוטעם כי ההחלטה מושא הבקשה מורה על הארכת מעצרו של המבקש עד היום בשעה 14:00. בנסיבות המתוארות סבורני כי ההחלטה הינה סבירה ומוצדקת, ובודאי אינה מצדיקה את התערבותו של בית משפט זה במסגרת דיון בערר ב"גלגול שלישי" [ראו: בש"פ 684/12 ברטלר נ' מדינת ישראל
(טרם פורסם, 31.1.2012), פסקה 11 להחלטתי (להלן: עניין ברטלר )]. זאת ועוד, דומה כי עיקר טענותיו של המבקש מכוון בראש ובראשונה כנגד עצם ההחלטה להגיש נגדו כתב אישום, זאת בשונה מהחלטת המעצר הפרטנית מושא הבקשה דנן. אין מקומן של טענות אלה להתברר בהליך הנוכחי. ככל שלמבקש טענות מקדמיות כנגד ההחלטה להגיש נגדו כתב אישום (לכשיוגש) – מקומן להתברר במסגרת ההליך העיקרי, ובמסגרת הליכי המעצר עד תום ההליכים במידת הצורך וככל שהנסיבות יצדיקו זאת.
5.
אשר על כן, הבקשה נדחית.
ניתנה היום, ז' בכסלו תשע"ג (21.11.2012).
ש ו פ ט