בש"פ 8427/04 מועין עזוקה נ. מדינת ישראל

1.על העורר הוגש בבית המשפט המחוזי בחיפה כתב אישום המייחס לו עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, תקיפת קטין או חסר ישע, הפקרה אחרי פגיעה, נהיגה ללא פוליסה בת תוקף, הדחה בחקירה ושיבוש מהלכי משפט. לפי הנטען בכתב האישום, בתמצית, נהג העורר במכוניתו, ללא פוליסת ביטוח בת תוקף, ופגע במתלוננת, שהיא בת זוגו, ובבתם התינוקת. למתלוננת נגרם שפשוף במרפקה ולתינוקת נגרמה המטומה במצחה עם נפיחות קלה. העורר נמלט מן המקום תוך נהיגה במהירות מופרזת ותוך מעבר ברמזור אדום. סמוך אחרי האירוע בא העורר עם אדם אחר לביתה של המתלוננת ודרש ממנה לחזור בה מהודעתה במשטרה. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ר' סוקול), בהחלטתו מיום 22.8.04, ציווה לעצור את העורר עד תום ההליכים.

העורר עורר על ההחלטה.

2.בכתב הערר ובטיעוניו לפני עמדה באת כוח העורר על כך שאין ראיות לכאורה נגד העורר ועל חולשתן של הראיות. לטענתה אין לסמוך על האמור בהודעותיה של המתלוננת בשל הסתירות בין הגרסות שבכל אחת מהן. גם מהודעותיהם של עדי ראיה עולה תמונה של תאונת דרכים ולא של חבלה מכוונת. המתלוננת אינה אמינה וכן עולה מתיק העובדת הסוציאלית כי היא עלולה לפגוע בתינוקת. עוד ציינה כי רשויות הרווחה פעלו להוציא את הילדים ממשמורת המתלוננת ביום שבו הגישה את תלונתה. לדבריה העורר אינו מסכן את שלום הציבור ואף לא את שלומה של המתלוננת שהחזירה את העורר לביתה אחרי האירוע וכך גרו יחד במשך כחודש ימים עד שנעצר. לעניין עברו הפלילי של העורר ציינה כי עבר עבירה אחת בלבד של אלימות נגד בת זוג שהיתה עבירת נסיון בלבד. לפיכך יש לשחררו לחלופת מעצר במקום המרוחק כשישים ק"מ ממקום מגוריה של המתלוננת.

כנגדה טענה באת כוח המדינה כי לפי הראיות שבידי התביעה עשה העורר את המעשים המיוחסים לו ואלה מעידים על מסוכנותו. יתר על כן, גם הימלטותו מן המקום בנסיעה פרועה מעידה על מסוכנותו וכן קיים חשש שישבש מהלכי משפט. לעורר עבר פלילי בעבירות רכוש ובעבירות אלימות שבגינן ריצה תקופות מאסרים ממושכות. לפיכך אין לשחררו לחלופת מעצר.

3.איני רואה עם באת כוח העורר עין בעין. אכן, כפי שציין בית המשפט המחוזי בהחלטתו "אין ספק כי מחומר הראיות עולות תמיהות רבות", התמונה העולה מן הראיות איננה ברורה וגם יחסיה של המתלוננת עם העורר מוזרים ומעוררים שאלות. אולם, בסופו של העיון בראיות ובטענות גוברת ההתרשמות כי אכן עשה העורר מה שעשה במתכוון וכי לא היה כאן אירוע מקרי של תאונת דרכים. חיזוק להתרשמות זאת מצוי גם בעובדה שהעורר נמלט מן המקום במהירות ותוך חציית רמזור אדום ולאחר מכן אף ניסה להשפיע על המתלוננת לחזור בה מהודעתה במשטרה. עיינתי גם בגיליון

המרשם הפלילי של העורר הכולל הרשעות בעבירות רכוש, תקיפה, שוד מזוין, איומים, ותקיפת בן זוג, שהאחרונה בהן נעברה בראשית שנת 2003. המסקנה היא שהעורר הוא מסוכן וכי קיים יסוד רציני לחשש שהוא עלול לחזור על מעשיו. אין בחלופה למעצר כדי להפיג את מסוכנותו .

4. הערר נדחה.