בש"פ 8429/13 איימן אלסאנע נ. מדינת ישראל

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים ( ג' כנפי-שטייניץ ) במ"ת 65712-10-13 מיום 4.12.2013, בה נקבע כי העורר ייעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו בהיעדר אפשרות לשחררו לחלופת מעצר, לאחר שבהחלטה מיום 13.11.2013 נקבע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לו בכתב האישום המתוקן.

כתב האישום המתוקן

נגד העורר (איימן) ושלושה נאשמים נוספים הוגש כתב אישום שתוקן בהמשך.

1.

בהתאם לכתב האישום המתוקן, בין העורר לבין המתלונן קיימת היכרות מוקדמת במסגרתה הלווה העורר למתלונן סך של 3,000 ש"ח. העורר והמשיב 2 (נעים) קשרו קשר במסגרתו תכננו לחטוף את המתלונן לצורך סחיטת החוב ממנו. העורר התקשר ביום 17.10.2013 למתלונן וביקש ממנו להגיע לתחנת דלק המצויה בסמוך ליציאה מירושלים בטענה כי ברצונו לשוחח עמו. בשעה 23:27 הגיע העורר, נעים ונאשם 3 (סולימאן) לתחנת הדלק ברכב טויוטה. לאחר שהמתינו הגיע המתלונן יחד עם אחותו ושניים אחרים. המתלונן נכנס לרכב הטויוטה והרכב החל בנסיעה דרומה. לאחר נסיעה של כשעה הגיעו הארבעה לכפר תראבין, מקום מגוריהם של העורר, נעים וסולימאן. מעת הגיעם לכפר הם החזיקו במתלונן בניגוד לרצונו ותוך הפעלת כוח ואיומים. העורר ציווה על המתלונן להעביר אליו את מכשירי הטלפון שברשותו ואמר לו שהוא לא ייצא מהכפר עד שיעביר אליו את כספי החוב. עוד איים עליו כי אם יזוז "יפרק אותו" וכי יש ברשותו נשק.

2.

העורר הניח את מעילו של המתלונן על ראשו והרכב החל בנסיעה לעבר אחד הבתים בכפר, עד שהגיעו לבית לא מאוכלס. במהלך הנסיעה הודיע העורר למתלונן, בנוכחות נעים וסולימאן, כי עליו לשלם לו 15,000 ש"ח. העורר הוציא את המתלונן מהרכב בניגוד לרצונו והורה לו להיכנס לבית. כשנכנסו השלושה עם המתלונן לבית, השיב העורר למתלונן את אחד ממכשירי הטלפון שלו והורה לו להתקשר לקרוביו לצורך גיוס כסף לפירעון החוב. המתלונן אכן עשה זאת ובאחת מהשיחות נטל העורר את הטלפון והודיע לקרובים כי עליהם לגייס סכום של 15,000 ש"ח עד לשעה 10:00 בבוקר שאם לא כן, לא יזכו לראות את המתלונן חי. הקרובים הציעו רכב כנגד החוב והעורר סירב לקבלו ועמד על קבלת מלוא הסכום.

3.

במהלך שהותו של המתלונן בבית, דרך העורר את אקדחו. אקדח נוסף היה מונח על הרצפה ונעים וסולימאן אחזו סכינים בידיהם. במהלך הלילה עזב סולימאן את הבית. המתלונן הוצא מהבית והמתין באוהל סמוך בשל ניידת משטרה שהגיעה אל הכפר. לאחר מכן נאסף לרכבו של העורר, טויוטה כחולה. המתלונן נכנס למושב האחורי והתיישב בסמוך לנעים אשר אחז בסכין והעורר נהג ברכב. העורר נסע לכיוון ההרים והורה למתלונן להמשיך לשוחח עם קרוביו לשם גיוס הכספים. במהלך הנסיעה יצר העורר קשר עם הנאשם 4 (שי הרוש) וביקש ממנו להגיע לירושלים לשם קבלת הכסף, תמורת 500 ש"ח. בהמשך לכך, יצר המתלונן קשר עם אחיו ומסר לו את פרטיו של שי. משהעברת הכסף התעכבה איים העורר על אחיו של המתלונן שאם עד 15:15 שי לא יודיע לו שקיבל את הכסף הרי ש"העניין גמור".

4.

בסמוך לשעה 15:30, על מנת להגביר את הלחץ על המתלונן, דרך העורר את הנשק וכיוונו לעבר המתלונן. בהמשך נפגש אחיו של המתלונן עם שי, אסף את שי לרכבו וביקש ממנו להודיע לעורר על פגישתם. לפי בקשתו של שי, הסיע אחיו של המתלונן את שי לראשון לציון ובמהלך הנסיעה העביר לו את הכסף והביע חשש לשלומו של אחיו. שי אמר לו שכדאי שלא יזכור את אשר שמע וראה. כשעה לאחר ששי הודיע לעורר כי קיבל את הכסף, שחררו העורר ונעים את המתלונן בצד הדרך בסמוך לצומת פלוגות. בטרם שוחרר המתלונן, איים עליו העורר לבל יספר לאיש ולא – "ישרוף את משפחתו".

בגין האמור הואשמו העורר, נעים וסולימאן בחטיפה לשם סחיטה ובסחיטה בכוח. לשי יוחסו עבירות של סיוע לחטיפה לשם סחיטה וכן סחיטה באיומים. עוד יוחסו לעורר ניסיון להדחה בחקירה ולנעים החזקת סכין.

סקירת הראיות לכאורה בהחלטתו של בית המשפט קמא מיום 13.11.2013

5.

ביום 18.10.2013 לפנות בוקר פנה אחד מאחיו של המתלונן למשטרה והתלונן כי מאיימים על המשפחה שאם לא תשלם סכום של 15,000 ש"ח יהרגו את המתלונן וכי המשפחה אוימה שאם תתקשר למשטרה "הסוף לא יהיה טוב". בשעה 06:53 מסרה אחותו של המתלונן הודעה לפי היא ושניים מחבריה הסיעו את המתלונן, לבקשתו, לתחנת דלק ביציאה מירושלים, שם עלה המתלונן על רכב טויוטה עם חלונות כהים. בשעה 01:00 התקשר המתלונן לאחותו ומסר לה כי "הוא חייב שנארגן לו 5,000 ש"ח... כי הוא בבעיה". לאחר זמן התקשר אליה שוב ואמר "שהם רוצים 15,000". אז דיבר איתה אדם במבטא ערבי ואמר "אם אתם רוצים את אח שלכם חי תארגנו 15,000 עד השעה 10:00 בבוקר ואם אין לכם אל תתקשרו". לאחר כחצי שעה התקשרו אחותו של המתלונן וחבריה לטלפון של המתלונן ומסרו כי השיגו 12,800 ש"ח. "הבחור הערבי" אמר להם להביא 15,000 ש"ח וניתק. לאחר חצי שעה התקשרו שוב והודיעו כי כל הכסף בידם והונחו להתקדם לכיוון קריית-גת. בהמשך התקשר המתלונן אליהם ואמר להם "שאם אנחנו לא באים עד השעה 10:00 זה כבר לא בידיים שלו". דברים דומים נמסרו בהודעותיהם של חבריה של אחות המתלונן מיום 18.10.2013.

החל מהשעה 09:30 ולאורך מספר שעות ביצעה אחותו של המתלונן שיחות עם המתלונן וה"חוטפים". השיחות הוקלטו על ידי המשטרה. בשיחות אלה ובהנחיית המשטרה, הודיעה האחות למתלונן כי היא וחבריה בדרכם לקריית-גת. בהמשך מסרה האחות למתלונן כי הם פוחדים שמדובר בעבריינים ובשיחה נוספת מסר להם המתלונן כי "הוא ישלח... יהודי שייקח את הכסף". האחות מסרה לו כי הם חוזרים לירושלים וכי אחיהם שהוא מבוגר יותר הוא שימסור את הכסף. האחות הוסיפה בהודעתה כי בשיחות עמה נשמע המתלונן לחוץ מאוד ומפוחד. האחות מסרה עוד כי ברקע שמעה דיבורים בערבית שהנחו את המתלונן מה לומר.

6.

לפני שמסרה האחות את הודעתה, בדקה המשטרה את מצלמות האבטחה בתחנת הדלק. במצלמות נראה רכב טויוטה חונה בצד ואז מגיע אדם הנכנס לרכב והרכב נוסע לכיוון היציאה מהעיר. המשטרה איתרה את בעל רכב הטויוטה, סולימאן המתגורר ברהט. כוח משטרה הגיע לביתו בשעה חמש לפנות בוקר ומצאו ישן כשהרכב חונה בסמוך. סולימאן מסר לשוטרים שהוא ישן משעה עשר בלילה. גם בהודעה שמסר ביום 18.10.2013 סיפר כי מסר את רכבו, טויוטה לבנה, לעורר, לפי בקשתו של האחרון, בערב יום אתמול בשעה 22:00. מאוחר יותר בשעה 23:30 התקשר אליו העורר וסולימאן שלח אליו את בנו על מנת שיקבל ממנו את מפתחות הרכב.

7.

האח שמסר את הכסף לשי מסר הודעתו ביום 18.10.2013. האח ניהל את המשא ומתן עם החוטפים לפי הנחיית חוקרי המשטרה. האח מסר למתלונן כי הוא הולך להביא את הכסף ומגיע אליו. בשלב מסוים הורה לו המתלונן להתקשר לשי, חבר שלו שהוא נהג מונית, ולהביא לו את הכסף. האח התקשר לשי שמסר לו כי אין לו רישיון נהיגה. בסופה של השיחה אמר לו שי להכין את הכסף ושהוא בא. בהמשך שי הודיע לו שהוא על האוטובוס לירושלים ואף אמר בטון מאיים שאם האח לא יגיע לתחנה המרכזית הוא חוזר ושהמתלונן יהיה בבעיה. האח שאל את שי מה עם המתלונן, ושי השיב שלא ידאג ולאחר שיביא את הכסף יוסדרו הדברים. בינתיים המתלונן התקשר לאח ומסר לו, כמעט בבכי, שהמצב מסוכן ורוצים לקחת אותו לסיני והתחנן שימסור כסף לשי. בסביבות 15:00 דיבר עם האח "הבדואי" מהטלפון של המתלונן ואמר לו כי אם עד השעה 15:15 שי לא מדבר איתו "העניין גמור".

בשלב זה מסרה המשטרה לאח תיק בד שחור עם 15,000 ש"ח והאח נדבר עם שי להיפגש עמו בשערי העיר. בדרך התקשר המתלונן לאח ונשמע ש"הוא חוטף מכות". בהגיעו למקום המפגש שי נכנס לרכבו והנחה אותו לנסוע לכיוון ראשון לציון. שי בדק את הכסף וספר אותו והאח ביקש ממנו להתקשר ולוודא שהמתלונן מרגיש טוב. שי אמר לו "אל תדאג אני רק עושה טובה לאחיך". שי קיבל שיחה מהחוטפים והשיב להם כי ספר את הכסף ויש 15,000 ש"ח. שי אמר לאח לא לספר לאביהם וכי "כל מה שראית היום לא ראית ולא שמעת... כי אתה לא יודע איפה תמצא את עצמך אם תדבר". בהגיעם לראשון לציון התבקש האח להגיע ללטרון. שי ירד מהרכב עם הכסף והאח המשיך ללטרון לשם אמור היה להגיע המתלונן, שהודיע כי הורידו אותו בכביש 6 ליד צומת פלוגות. האח הוסיף בהודעתו כי התרשם ששי פעל בשליחות החוטפים ושהוא אינו חבר של המתלונן. עוד הוסיף כי התרשם בשיחותיו שהמתלונן מפוחד.

8.

זמן קצר לאחר שירד מרכבו של האח נעצר שי ועל גופו נמצאו 14,500 ש"ח. שי מסר לשוטרים כי עליו להעביר את הכסף לחבר. בשעה 17:12 נאסף המתלונן על ידי המשטרה ובהמשך נעצרו יתר המשיבים. בעת מעצרו של נעים נתפסה סכין מתקפלת על גופו.

9.

המתלונן מסר ארבע הודעות.

בהודעתו הראשונה מיום 18.10.2013 סיפר כי ביום 17.10.2013 בערב שוחח טלפונית עם "עומר" אשר הציע לו "לעשות איתו סיבוב". השניים נפגשו בתחנת דלק ביציאה מהעיר ועומר אסף אותו ברכב טויוטה ומשם הסיעו לתל-אביב. בטויוטה היו שני אנשים מלבדו. כשהגיעו לתל-אביב, עלו לדירה ושיחקו שם משחקי רולטה. המתלונן לווה מעומר 3,000 ש"ח והפסיד אותם. המתלונן רצה להישאר בתל-אביב ועומר אמר לו "בוא איתי נעשה סיבוב בתל-אביב". בהמשך הוסע עם השניים ליציאה מתל-אביב ודרומה ועומר לא השיב לשאלותיו. בדרך הונחה שמיכה על ראשו כדי שלא יראה את הדרך עד שהובא לדירה מוזנחת. עומר אמר לו "אני צריך את הכסף היום עכשיו, אתה לא הולך עכשיו עד שאתה מביא לי את הכסף". כשאמר לו שאין לו כסף, השיבו שיתקשר למשפחה, לחברים. המתלונן התקשר לאחותו וביקש ממנה "לסדר" לו כסף. עומר דרש בתחילה 5,000 ש"ח ובהמשך 15,000 ש"ח. המתלונן התקשר לאחיו וביקש מהם לארגן את הכסף. בשלב מסוים הוצא מהדירה למקום אחר כי "היה שם משטרות". המתלונן ציין כי לא הופעלה עליו אלימות והוא לא אוים באלימות. עוד ציין כי הכיר את עומר ממספר מפגשים קודמים.

בהודעתו השניה מיום 21.10.2013, נתבקש המתלונן שוב לספר מה קרה לו והוא השיב "אני לא יודע מה להגיד לך". כשהוא התבקש לחזור על הסיפור שסיפר בשיחתו עם החוקר הוא שתק. כמו כן הוא שתק כשנשאל אם הוא חושש ממשהו. כשהתבקש להסביר מה הקשר שלו לחשודים בחטיפה הוא השיב "אני לא יודע מה לעשות". בהמשך הוא נשאל האם היה חלק מתכנון מעשה פלילי עם החשודים והשיב שלא. הוא הכחיש גם את הטענה כי היה חלק מתוכנית להוצאת כסף במרמה מבני משפחתו. המתלונן נשאל היכן היה בעת שהשיחות התקיימו עם בני משפחתו והשיב "באזור שאחרי באר שבע. באזור מצפה רמון. לא זיהיתי בדיוק".

בהודעתו השלישית מיום 23.10.2013, סיפר המתלונן כי התייעץ עם עו"ד מטעמו אשר המליץ לו למסור עדות. המתלונן סיפר כי הוא מכיר את איימן מזה כמה חודשים. איימן הלווה לו 3,000 ש"ח אותם לא החזיר. ביום חמישי התקשר אליו איימן ואמר לו שהוא מגיע לירושלים והוא רוצה לדבר איתו. חבר של המתלונן הקפיץ אותו לתחנת הדלק שם פגש את איימן שהיה ברכב טויוטה עם עוד שני אנשים. המתלונן ישב מקדימה ובדרך התבקש לעבור אחורה. בדרך "הכל היה רגיל". לאחר נסיעה של כשעה הגיעו לכפר. אחר הבחורים יצא מהרכב ולאחר מכן ראה המתלונן נשק. איימן דיבר עם המתלונן "בצורה קשה" ואמר לו "אתה לא יוצא מפה עד שאתה מביא לי את הכסף ואם אתה זז או משהו אני מפרק אותך ויש לי כאן נשק". איימן שם על ראשו של המתלונן את המעיל שלו ואמר לו שהוא לא קושר אותו ולא פוגע בו. משם הם המשיכו לנסוע עוד כשעה שלצד המתלונן שני אנשים עד שהגיעו לבית ריק. איימן אמר לו להתקשר לאנשים "לארגן את הכסף" ושיאמר להם שעליהם להביא את הכסף עד השעה 10:00 בבוקר או שהוא ייקח אותו לסיני. המתלונן עשה מספר שיחות ובשעה 10:00 הם יצאו מהבית במהירות לאיזה אוהל כי, כך למד משיחותיהם, הגיעה משטרה לבית הסמוך. לאחר מכן עלו כולם לטויוטה כחולה והסתובבו בהרים שעות רבות. כל אותו זמן נמשכו הטלפונים למשפחה. בשלב מסוים נאמר לו שאחיו מארגן את הדברים ובא.

איימן התקשר לחברו שי מראשון לציון וביקש ממנו שיעשה לו טובה ויביא לו כסף מירושלים ויקבל על כך 500 ש"ח. כשאיימן ראה שלא מביאים את הכסף הוא אמר למתלונן שהוא לוקח אותו לסיני. "היה עוד קצת לחץ" ולבסוף שי הודיע שהכסף אצלו. קצת לפני כן, כשאיימן ראה שאינו מקבל את הכסף, הוא דרך את הנשק כלפי המתלונן "ובא לדפוק בי אבל אז ראה ג'יפ של מטיילים והוא עצר". אחרי ששי קיבל את הכסף הם נסעו בטויוטה עד שהורידו אותו בצד הכביש. איימן אמר לו "אם מישהו ידע מזה אני שורף לך את המשפחה ואני יישב בכלא כמה שצריך ולא יעזוב אותכם". עוד סיפר כי ראה לראשונה אקדחים כשהיו בדירה, אז דרך איימן נשק והיה אקדח נוסף על הרצפה לא דרוך. עוד סיפר כי "הייתי בלחץ מאוד מאוד מאוד", "הוא איים עלי מלא פעמים". המתלונן ציין כי בעת הנסיעה בטויוטה הכחולה "היו להם סכינים בידיים", סכין נפתחת קטנה וסכין גדולה. את הסכין הנפתחת החזיק "הבחור השני. לא הנהג". החוטפים אמרו לו להגיד לבני משפחתו שלא ילכו למשטרה. המתלונן ציין כי לא הוכה וכי הדומיננטי בחבורה היה איימן. המתלונן הכחיש שוב כי היה שותף למזימה להוצאת כספים ממשפחתו. כן זיהה המתלונן את נעים על פי תמונתו ואמר שהוא בטוח שהוא היה "מהתחלה ועד הסוף" והחזיק גם בנשק וגם בסכין. המתלונן הוסיף כי "אני כמו משוגע ואני מפחד כל הזמן ולא ישן בלילה... אני ישן רק עם כדורי שינה".

בהודעתו הרביעית מיום 30.10.2013 סיפר המתלונן כי מצבו לא טוב, הוא בלחץ והוא לא נרדם בלילות, כי הוא מטופל בתרופות ומאז המקרה אינו מצליח לתפקד.

10.

אח נוסף של המתלונן סיפר בעדותו מיום 30.10.2013 על מצבו הנפשי של המתלונן. האח מסר כי מאז המקרה המתלונן מצוי "בפחדים וחרדות". הוא מטופל על ידי פסיכיאטר וגם אושפז כמה ימים בגבעת שאול. בלילה הוא אינו נרדם ונוטל כדורי שינה.

11.

איימן נחקר ארבע פעמים. בכל חקירותיו שמע על זכות השתיקה. יחד עם זאת, ביום 23.10.2013 ביקש איימן לשוחח עם החוקר שלמה קדוש "בלי לרשום". איימן מסר לחוקר, בין היתר, כי לפני שהגיע לירושלים הלך לבקר חבר בראשון לציון; כי המתלונן רמאי וחייב כסף לאנשים ולכן החליט לעשות לו "פרטיה"; המתלונן חייב לו כסף (אף שלא היה עקבי ביחס למקור החוב); כי התקשר למתלונן ואמר לו שיש לו להראות לו משהו מעניין וכי מי שנהג ברכב היה סולימאן וכן היה עמם נעים. איימן סיפר כי המתלונן נלקח לבית של נעים "כי אין שם אף אחד". שיחה זו הוקלטה.

12.

נעים נחקר שלוש פעמים ושמר על זכות השתיקה.

13.

בהודעה שנגבתה מסולימאן ביום 20.10.2013 המשיך וטען כי מסר את הרכב לאיימן וזה החזירו בשעה 23:00 או 01:10 וכי קודם לכן התקשרו אליו איימן ונעים ואמרו שהם זקוקים לרכב. לאחר שעומת עם העובדה שאיימן ונעים התקשרו אליו בשעה 02:50 ביקש סולימאן לספר את האמת. לדבריו, איימן הגיע אליו בסביבות 21:00 ואמר לו שהוא רוצה לנסוע לאדם בלוד. איימן, נעים וסולימאן נסעו ברכבו של סולימאן כשאיימן נוהג. בהגיעם ללוד ישב איימן אצל חבר כרבע שעה. בדרכם חזרה אמר איימן שהוא רוצה לקפוץ לחבר בירושלים. השלושה נסעו לתחנת דלק בירושלים שם עלה בחור יהודי לרכב. איימן נהג את הרכב לכפר והוריד את היהודי בביתו. השניים האחרים נכנסו עמו לבית. סולימאן לא נכנס אל הבית והלך לביתו. בשעה 02:50 התקשר אליו איימן. סולימאן קלט ש"יש פה משהו מסריח" ואמר לאיימן ונעים "לגמור את הסיפור" ואף שלח להם הודעה "הסיפור נגמר" וסירב לתת להם את הרכב. לטענת סולימאן בדרך הם לא כיסו את הראש של היהודי.

בהודעה נוספת שנגבתה ביום 21.10.2013 הוסיף כי כשקלט "שיש משהו לא טוב" שאל מדוע עשו זאת ואיימן אמר לו שמגיע לו כסף מהיהודי.

14.

כמו כן נגבו הודעות גם משי בימים 18.10.2013 ומיום 21.10.2013.

החלטת בית המשפט המחוזי בדבר קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר

15.

בית המשפט קבע כי קיימות ראיות ממקורות שונים, לרבות מהנאשמים עצמם, המשתלבות היטב זו עם זו ומקימות מארג ראייתי שיש בו כדי לבסס סיכוי סביר להרשעת הנאשמים בביצוע המעשים המיוחסים להם בכתב האישום. בחירתם של איימן ונעים לשמור בחקירתם על זכות השתיקה אף מחזקת את הראיות נגדם. בית המשפט התייחס לטענה כי סיפור החטיפה נרקח ופוברק על ידי המתלונן במגמה להוציא ממשפחתו כספים. בית המשפט הדגיש כי הנאשמים עצמם לא העלו טענה זו כלל בחקירתם. כמו כן טענה זו אינה מתיישבת עם הראיות הלכאוריות, גם לא עם עדותו של סולימאן ואף לא עם הדברים שמסר איימן לחוקר שלמה קדוש. גם העדויות על מצבו הנפשי של המתלונן במהלך החטיפה ואחריה סותרות טענה זו. יחד עם זאת, קבע בית המשפט כי באשר לעבירה של סחיטה בכוח, לא עולה מהראיות לכאורה עיגון לשימוש בכוח. לפיכך, נקבע כי קיימות ראיות לכאורה לביצוע עבירה של סחיטה באיומים ולא לעבירה של סחיטה בכוח.

16.

בית המשפט המחוזי קבע כי קמה גם עילת מעצר, שכן מדובר בעבירות שגלומה בהן, מעצם טבען ואופיין, מסוכנותו של מבצען ואף טבוע בהן החשש להשפעה על עדים, לשיבוש הליכי משפט ולהטלת מורא על קורבן העבירה. בית המשפט הורה לשירות המבחן לערוך תסקיר מעצר.

ההליכים לעניין בחינתה של חלופת מעצר

17.

לאור המלצות שירות המבחן הסכימה המאשימה לשחרורו של סולימאן לחלופת מעצר. יחד עם זאת, שירות המבחן המליץ שלא לשחרר את העורר ואת שי לחלופת מעצר. בית המשפט התייחס לכך שנסיבות ביצוע העבירות שבנדון הן חמורות במיוחד. מדובר לא רק בסחיטה אלא בחטיפה לצורך סחיטת הקורבן ובני משפחתו. ביצוע העבירות אף לווה באיומי נשק חם וקר. חלקו של העורר הוא דומיננטי ביותר. הוא יוזם התוכנית העבריינית והרוח החיה בה. הוא גם שאיים על המתלונן בנשק חם. גם נסיבותיו האישיות אינן מעוררות אמון. לעורר מעורבות ארוכת שנים בפלילים הכוללת שורה של הרשעות קודמות בעבירות רכוש, סמים, הפרת הוראה חוקית ואף בעבירות של סחיטה באיומים והוא ריצה בעבר תקופות מאסר. תסקיר המעצר שלילי. שירות המבחן מצא כי קיים סיכון גבוה להישנות המעשים וכי המפקחים המוצעים אינם מהווים דמויות סמכותיות עבורו ואין בידם להפחית את הסיכון הנשקף ממנו. לפיכך, נקבע כי אין מנוס ממעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, בשונה מעניינו של סולימאן שאין לו עבר פלילי וניהל אורח חיים נורמטיבי ואף נמצא כי חלופת המעצר בעניינו יש בה כדי להפיג את מסוכנותו.

18.

בעניינו של שי מצא שירות המבחן כי אין בחלופת המעצר כדי להפיג את מסוכנותו. יחד עם זאת, מצא בית המשפט כי אין לשלול מראש שיעלה בידי שי להוכיח שלא היה מודע באופן מלא לטיבה העברייני של שליחותו. אכן, לשי עבר פלילי הכולל הרשעות בעבירות של תקיפת בת זוג ושימוש בסם לצריכה עצמית, אך רישום פלילי זה אינו מבסס את מסקנתו של שירות המבחן כי מדובר במי שעוסק "בפעילות עבריינית כדרך חיים". גם ציפיית שירות המבחן לגבי הוריו היא רחבה מהדרוש לצורך מילוי תפקידם כמפקחים. בית המשפט שמע את המפקחים המוצעים והתרשם כי באיזון הכולל ניתן להורות על שחרורו לחלופה המוצעת.

נימוקי הערר

19.

העורר טוען – באמצעות בא כוחו, עו"ד רפי ליטן – כי הוצגו די ראיות מתוכן ניתן ללמוד כי סיפור החטיפה פוברק על ידי המתלונן במטרה להוציא כספים ממשפחתו. בהקשר זה מפנה העורר להודעת אחיו של המתלונן מיום 18.10.2013 בה העיד כי המתלונן אמר לו שהוא מעוניין להתחיל בחיים נורמטיביים אך הוא חייב סכום של 15,000 ש"ח לעורך דין שייצג אותו בעבר ו"לא נעים" לו מעורך הדין. העורר טוען כי אין מקריות בין סכום זה לבין הסכום שנדרש על ידי "החוטפים". עוד מפנה העורר לכך, שבהודעה זו הוסיף האח כי האחים ואחותו של המתלונן נתנו בעבר למתלונן סכומי כסף עקב הסתבכויותיו אך לאחרונה סירבו לבקשותיו ליתן סכומים נוספים, וגם בכך טוען העורר יש כדי להצביע על מוטיבציה לפברוק החטיפה ככלי להוצאת כספים מהמשפחה. אינדיקציה נוספת אליה מפנה העורר היא העובדה כי שי נשלח על ידי המתלונן, "הנחטף", כדי להביא את הכספים מהמשפחה, עובדה תמוהה כשלעצמה. בהקשר זה מציין העורר כי האחות אמרה למתלונן בשיחה הטלפונית כי היא מסרבת למסור כסף לערבי והמתלונן אמר לה שיארגן עבורה "יהודי טוב".

20.

עוד טוען העורר כי שגה בית המשפט בקביעתו כי הנאשמים לא העלו בחקירתם את הטענה לפיה המתלונן פברק את החטיפה. משאלות החוקרים שהופנו למתלונן, ששאלו אותו האם הוא ביים את סיפור החטיפה כדי להוציא כספים מהמשפחה, ניתן ללמוד, כך נטען, כי הנאשמים דיברו גם דיברו עם החוקרים מחוץ לחדר החקירות אודות פברוק החטיפה. יתר על כן טוען העורר, כי הפניית השאלה על ידי החוקרים למתלונן מצביעה על כך שגם הם חשדו כי החטיפה בוימה. כמו כן נטען שבית המשפט התעלם מכך שהמתלונן סירב למסור עדות בטרם ייוועץ עם עורך דין. תמיהה נוספת לגרסת העורר נוגעת לכך שלא מתקבל על הדעת שחטוף לא מציין בפני אותם אנשים רבים שנכנסים לבית כי נחטף ועוד מצליח לישון במקום החטיפה. זאת ועוד, טוען העורר כי שגה בית המשפט המחוזי בקריאת עברו הפלילי, שכן הגם שהוא נשפט בשנת 2010 מדובר בעבירות שבוצעו עד לשנת 2003. לבסוף, טוען העורר כי אין כל הסבר מתקבל על הדעת לאפלייתו לעומת האחרים בפרשה ששוחררו לחלופת מעצר.

תגובת המשיבה

21.

המשיבה – באמצעות באת כוחה, עו"ד עדי שגב – עותרת לדחיית הערר. המשיבה אוחזת בתשתית הראיות לכאורה שפורטה על ידי בית משפט קמא. המשיבה טוענת כי בחינת חומר הראיות מצביעה על כך שהמתלונן סיפר אודות החטיפה עוד בטרם נועץ עם עורך דין, מחוץ לחדר החקירות כפי שעולה מזכ"דים אליה הפנתה. המשיבה מדגישה כי הסיבה בגינה המתלונן לא מסר את גרסת החטיפה בתוך חדר החקירות, אלא רק לאחר שנועץ עם עורך דין, היא החשש לחייו ולחיי משפחתו. המשיבה טוענת כי קיימים חיזוקים לגרסת המתלונן – הודעותיהם של האח והאחות שמסרו כי בזמן שהמתלונן דיבר איתם בטלפון הוא נשמע לחוץ וכי מעולם לא שמעו אותו מדבר בטון דומה. יתר על כן, טוענת המשיבה כי קיימת ראשית הודיה מצד העורר המחזקת את גרסת המתלונן, שכן מחוץ לחדר החקירות מסר העורר כי עקב חובו של המתלונן הוא החליט לעשות לו "פרטיה". באשר לטענתו של העורר בדבר הזהות בין הסכום שחייב המתלונן לעורך דין שייצג אותו בעבר לבין הסכום שדרשו החוטפים, הרי שמדובר בעניין הנוגע למהימנות שצריך להיבחן בהליך העיקרי. המשיבה מציינת כי אינה יודעת להסביר מדוע החוקרים הטיחו במתלונן שאלה לפיה הם סבורים כי הוא ביים את החטיפה לצורך הוצאת כספים מהמשפחה.

22.

המשיבה טוענת כי עבירת הסחיטה באיומים מקימה עילת מעצר בשל המסוכנות הגלומה בה מטבעה, וכי בנסיבות העניין מצטרפת אליה המסוכנות הנוגעת לחטיפה. בנוסף לכך מדגישה המשיבה את עברו הפלילי של העורר ואת תסקיר שירות המבחן לפיו מסוכנותו של העורר גבוהה. המשיבה מדגישה כי העורר לא הופלה לרעה לעומת יתר המעורבים. בהקשר זה מצביעה המשיבה על חלקו הדומיננטי של העורר לעומת האחרים ועל עברו הפלילי השונה, בעוד שלסולימאן אין עבר פלילי כלל.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בנימוקי הערר על צרופותיו והאזנתי בקשב רב להשלמת הטיעון בעל פה בדיון שנערך לפני, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הערר בחלקו.

23.

אין חולק כי קיימת תשתית ראיות לכאורה הקושרת את העורר ומסבכת אותו בעובדות כתב האישום. לא בכדי עמדתי בפירוט על ממצאיו של בית המשפט קמא ביחס לראיות לכאורה שפורטו על ידו באופן מקיף. גם המשיבה עמדה בטיעוניה כאמור על תשתית הראיות לכאורה ומשום כך לא אשוב ואפרטה. די בכך שאציין כי גרסת המתלונן מוצאת חיזוק בראשית הודיה של העורר בדבר "הפרטיה" שהחליט לעשות למתלונן שהיה חייב לו ולאחרים כספים. לא מצאתי יסוד לטענת האפליה שכן חלקו של העורר דומיננטי לעומת יתר המעורבים ועברו הפלילי מכביד יותר.

יחד עם זאת, אל מול התשתית הראייתית הלכאורית המסבכת את העורר קיימות מספר תמיהות כבדות משקל עליהם עמד בא כוחו של העורר בדיון שנערך לפני, אשר לטעמי מחייבות בחינת אפשרות שחרורו של העורר לחלופת מעצר באמצעות תסקיר משלים. אכן, שאלות מהימנות המתעוררות בשלב המעצר עד תום ההליכים בהתייחס לתשתית הראייתית המסבכת, צריך שייבחנו בהליך העיקרי. ודוק, בנסיבות העניין לא מדובר בסימני שאלה גרידא אלא בתמיהות ממשיות המעוגנות בחומר החקירה.

24.

אין חולק כי על פי חומר הראיות נכנס המתלונן לרכב הטויוטה בתחנת הדלק ביציאה מירושלים מרצונו, לאחר שתיאם את המפגש וידע את זהותו של העורר. בנוסף לכך, לא ניתן להתעלם מכך שלפחות בחלקה הראשון של הנסיעה המשיך המתלונן בנסיעה עם העורר והאחרים מרצונו החופשי. אין חולק גם כי לא נגרמו למתלונן חבלות ולא ננקטה כנגדו אלימות פיסית של ממש. לצד הראיות המצביעות על מצב נפשי קשה של המתלונן במהלך החטיפה, עקב איומים שהופנו כלפיו באמצעות נשק קר וחם, לא ניתן להתעלם מהראיות המצביעות על כך שהוא לכאורה חש נינוח באופן

שאיפשר לו לישון מספר שעות על ספות בבית אליו נחטף לכאורה. מעבר לכך, על פניו לא אמר המתלונן, ולמצער רמז, לאנשים שיצאו ונכנסו לבית כי הוא נחטף.

25.

בהמשך לכך, קשה שלא לתמוה אודות הזהות בין הסכום אותו נותר חייב המתלונן לעורך הדין שייצג אותו בעבר לבין הסכום שנדרש על ידי החוטפים. תמיהה זו מתגברת נוכח העובדה כי לאחרונה סירבו האחים להעביר לידי המתלונן סכומי כסף נוספים. כמו כן, גרסתו של המתלונן בחדר החקירות אינה עקבית וקיימים הבדלים בלתי מבוטלים בין הודעותיו. כמו כן, אמנם העורר שתק בחקירתו, אך גם המתלונן שתק בחקירתו וסירב למסור גרסה בחדר החקירות אלא לאחר שייוועץ עם עורך דין. שתיקת המתלונן אינה מתיישבת בהכרח עם התנהגות נורמטיבית של נפגע עבירה שנחטף לצורך סחיטה באיומים. המשיבה הסבירה כאמור כי המתלונן שתק בחקירתו עד שנועץ עם עורך דין כיוון שחשש לחייו ולחיי בני משפחה. הסבר זה מוקשה בעיני שכן לא ברור כיצד יכולה היוועצות עם עורך דין להפיג חשש של מתלונן לחייו או לחיי משפחתו. זאת ועוד, ההסבר הנוגע לחששו של המתלונן לחייו ולחיי משפחתו הוא חלקי בלבד, שכן חרף חששות אלו סיפק המתלונן פרטים חלקיים אודות החטיפה מחוץ לחדר החקירות ומאוחר יותר בחדר החקירות לאחר שנועץ בעורך דין.

26.

לא זאת אף זאת, ככל שהמשיבה מנסה להיבנות מכך שהמתלונן סיפר מחוץ לחדר החקירות אודות סיפור החטיפה בטרם נועץ בעורך דין, הרי שמבלי לטעת מסמרות ניתן ללמוד כי קיימות אינדיקציות לפיהן גם העורר דיבר עם חוקריו מחוץ לחדר החקירות וסיפר להם כי המתלונן פיברק את החטיפה כדי להוציא כספים ממשפחתו. בהקשר זה אדגיש כי אינני סבור שעצם העובדה שהחוקרים הפנו למתלונן שאלה האם יתכן כי הוא ביים את סיפור החטיפה כדי להוציא כספים ממשפחתו, מצביעה בהכרח על כך שהם חשדו בו כי עשה כן. בנוסף לכך, לא ניתן להתעלם מהעובדה שהמתלונן הוא שדאג ל"שליח יהודי" שיביא את כספי המשפחה לחוטפים. בהקשר זה גם לא ניתן להתעלם מכך כי שי אמר לאחיו של המתלונן שלא ידאג ושהוא "עושה טובה" למתלונן.

יובהר, אין בדברים האמורים משום הטלת ספק בנוגע למהימנות המתלונן. הדברים יתבררו בהליך העיקרי ובכור ההיתוך של ההליך הפלילי. ודוק, לעת עתה לא אוכל שלא ליתן משקל לתמיהות הממשיות הנוגעות לחומר החקירה.

27.

הערכת שירות המבחן בדבר מסוכנותו של העורר הסתמכה על עברו הפלילי ועל חומרת האישום דנן. אכן, לעורר עבר פלילי אלא שהמשיבה לא חלקה על כך שמדובר בעבירות שבוצעו עד שנת 2003. בתסקיר שירות המבחן אין התייחסות קונקרטית למשמעות העובדה כי מדובר בעבירות שבוצעו לפני כעשור. שירות המבחן התייחס לעברו הפלילי של העורר כמקשה אחת. יחד עם זאת, שירות המבחן ציין כי בשנים האחרונות מנסה העורר לנהל אורח חיים נורמטיבי ומתפרנס מעבודות שונות. לאור האמור ובשים לב לתמיהות ממשיות בנוגע לראיות לכאורה, יש לטעמי מקום לבחינה משלימה של שירות המבחן. אכן, שירות המבחן התרשם כי אין למפקחים המוצעים יכולת להרתיע את העורר ולהציב לו גבולות, אך יתכן כי ניתן יהיה לבחון מפקחים נוספים ו/או אחרים ובית המשפט המחוזי הנכבד מוסמך, כמובן, לעבות את חלופת המעצר – ככל שיחליט לשחרר את העורר לחלופה כזו – בתנאים מגבילים נוספים, לרבות על ידי קביעת ערבויות והפקדות מתאימות.

יובהר, אין באמור משום הבעת עמדה כי צריך לשחרר את העורר לחלופת מעצר אלא קביעה כי יש מקום לבחינה משלימה בהקשר זה הן על ידי שירות המבחן והן על ידי בית המשפט המחוזי. לפיכך, שירות המבחן יגיש לבית המשפט המחוזי תסקיר משלים עד ליום 15.1.2014 ולאחר מכן ייתן בית המשפט המחוזי החלטתו בעניין לפי מיטב שיקול דעתו.

28.

אשר על כן, הערר מתקבל באופן חלקי כמפורט בפסקה 27. עד להחלטה אחרת של בית המשפט המחוזי ימשיך העורר לשהות במעצר.