בש"פ 8435/08 דוד הררי נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים ב-ב"ש 7134/08 מיום 17.9.2008 (כבוד השופט מ' רביד), שדחה את בקשתו של דוד הררי (להלן: העורר ) במסגרת בקשה שניה לעיון חוזר בעתירה לשחררו למעצר בית בישיבת "שערי שלום".

כתב האישום

1.

כתב האישום שהוגש נגד העורר מייחס לו ולארבעה נאשמים נוספים (להלן: חמשת הנאשמים ) עבירה של שוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ). כתב אישום זה תוקן יום לאחר ההחלטה נשוא הערר במסגרת הסדר טיעון, והעורר ויתר הנאשמים הודו בכתב האישום ביום 18.9.2008. המשך הדיון בתיק קבוע ליום 24.11.2008 לאחר קבלת תסקירי מבחן.

2.

על פי כתב האישום המתוקן, שהה העורר יחד עם ארבעת הנאשמים הנוספים ועם אביה בן דוד (להלן: אביה ) ביום 3.4.2008 בשעה 01:00 לערך סמוך לכיכר ציון בירושלים. מרואן עטיה (להלן: המתלונן ) עבר באותה עת באזור. אחד מחמשת הנאשמים ביקש מאביה לגשת למתלונן ולבקש ממנו כסף. אביה עשתה כדבריו, ומשסירב המתלונן לבקשתה, ניגשו אליו חלק מחמשת הנאשמים והציעו לו לקיים יחסי מין עם אביה תמורת תשלום. חמשת הנאשמים ביקשו מהמתלונן לגשת איתם הצידה, ומשעשה כן אחזו בו חמשת הנאשמים והכו אותו באגרופים בבטנו ובפניו. במהלך התקיפה נטלו שניים מחמשת הנאשמים את כספו של המתלונן מכיסיו. מיד לאחר מכן נמלטו חמשת הנאשמים מהמקום. העורר ושלושה נאשמים נוספים נסעו במונית לכיוון התחנה המרכזית והתחלקו בכסף שגנבו מהמתלונן. כתוצאה ממעשיהם של העורר ויתר הנאשמים נגרמו למתלונן שבר בעצם האף, המטומה מסביב לעין ימין ודימום בתוך העין.

ההליכים

3.

העורר היה במעצר בית החל מיום 10.4.2008 על פי הוראת בית משפט השלום (כב' השופט רובין). תנאי השחרור למעצר בית היו פיקוח מלא של אחד מהוריו, חתימת כל אחד מההורים על ערבות בסך 5,000 ש"ח והפקדה כספית משותפת של העורר ואחיו, שאף הוא נאשם באותה עבירה, בסך 3,500 ש"ח.

4.

ביום 9.4.2008 הוגש כתב האישום כנגד העורר ויתר הנאשמים לבית המשפט המחוזי לנוער. בד בבד הוגשה גם בקשה למעצר עד תום ההליכים או לשחרור בתנאים, לפי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) (להלן: "חוק המעצרים"). בדיון שהתקיים ביום 13.4.2008 הותיר בית המשפט (כב' השופט מ' רביד) את תנאי השחרור על כנם והתיר לעורר לצאת מביתו לתפילות. כמו כן הורה בית המשפט על הגשת תסקיר מעצר.

5.

ביום 4.6.2008 נעצר העורר בחשד שתקף נהג מונית באזור הגבעה הצרפתית בירושלים, וכן ששהה במלון בנהרייה בסוף השבוע והפר במעשים אלו את תנאי החלטת מעצר הבית. ביום 5.6.2008 הגישה המשיבה בקשה לעיון חוזר בהחלטות בית המשפט וביקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים ולחלט את הערבויות, עקב הפרת תנאי מעצר הבית על ידי העורר והחשד כי היה שותף לעבירת תקיפה. בית המשפט (כב' השופט ד' חשין) קיבל את בקשת המשיבה והורה ביום 11.6.2008 על מעצר העורר עד תום ההליכים (להלן: החלטת המעצר ). החלטת בית המשפט נומקה בכך שהעבירות המיוחסות לעורר מקימות חזקת מסוכנות ועילת מעצר, בכך שלעורר עבר פלילי הכולל הרשעה מיום 21.10.2007 בעבירה של הצתה, וכן בכך שהעורר הפר את תנאי המעצר ומעל באמון שנתן בו בית המשפט.

6.

ביום 9.7.2008 הגיש העורר בקשה לעיון חוזר בהחלטת המעצר ובמסגרתה ביקש לשחררו למעצר בית בישיבת "שערי שלום" (להלן: הישיבה ). בית המשפט (כב' השופט מ' רביד) דחה את הבקשה מכיוון שלא חל שינוי נסיבות, לא נתגלו עובדות חדשות ולא עבר זמן ניכר מאז שניתנה ההחלטה נשוא הבקשה, כנדרש לפי סעיף 52(א) לחוק המעצרים. ביום 10.9.2008 הגיש העורר בקשה נוספת לעיון חוזר בהחלטת המעצר ובגדרה בקשה לשחרור העורר למעצר בית בישיבה. גם בקשה זו נדחתה על ידי בית המשפט ביום 17.9.2008 תוך שבית המשפט (כב' השופט מ' רביד) קבע כי לא חל שינוי בנסיבות המצדיק שינוי החלטתו הקודמת. השופט רביד הוסיף כי מאחר והתיק עומד בפני סיום אין זה מן הראוי כי הוא יגביל את שיקול דעתו של בית המשפט השומע את הראיות בבואו לקבוע את העונש. על החלטה זו הוגש הערר שבפני.

נימוקי הערר

7.

בא כוח העורר מבקש כי בית המשפט יורה על שחרור העורר למעצר בית בישיבה וכן על הגשת תסקיר מבחן לנוער שיבחן את החלופה המוצעת ואת האפשרות לשלב בה דרכי טיפול. בפתח בקשתו מציין בא כוח העורר כי העורר הינו כיום בן 18 שנים ו-5 חודשים ובעת ביצוע העבירה המיוחסת לו היה עדיין קטין, ומשום כך כתב האישום בעניינו הוגש לבית המשפט לנוער. בא כוח העורר מוסיף כי העורר נתון במעצר מיום 4.6.2008, ובמועד מתן ההחלטה נשוא הערר שהה במעצר כ-3 חודשים וחצי. בא כוח העורר טוען כי חלוף הזמן מהווה נסיבה חדשה המצדיקה שחרור לחלופת מעצר בהינתן גילו הצעיר ונסיבותיו האישיות של העורר. נסיבותיו האישיות של העורר כפי שמפרט אותן בא כוחו הינן המעצר הממושך שבו מצוי העורר, העובדה כי זהו מעצרו המשמעותי הראשון וההשפעה הקשה שהשפיע עליו המעצר. עוד טוען בא כוח העורר כי העורר מתנהג למופת בבית המעצר ומשום כך קיבל בבית המעצר מעמד של "עציר עבודה" שמסייע בעבודות השירותים בבית המעצר. לעניין מסוכנותו של העורר, טוען בא כוחו כי העורר למד את לקחו מן המעצר וכי ניתן בשלב זה לאיין את מסוכנותו באמצעות שחרורו למעצר בית בישיבה. לכך מוסיף בא כוח העורר את העובדה שרב הישיבה נפגש עם העורר, התרשם מרצינות כוונותיו והביע נכונות לקלוט אותו לישיבה בתנאי מעצר בית ולהשגיח עליו.

8.

בא כוח העורר טוען כי בית המשפט קמא טעה בכך שדחה את הבקשה מהטעם שהתיק עומד בפני סיום. ראשית, טוען בא כוח העורר כי טעה בית המשפט קמא כאשר לא התחשב בכך שהתיק מתנהל בבית המשפט לנוער שקיימת בו חובת תסקיר, ובכך שגם לאחר מתן הכרעת הדין סביר כי יידחה הדיון בגזר הדין על מנת לקבל תסקירי שרות מבחן ועל מנת ששירות המבחן ייבחן דרכי טיפול. שנית, וזו לדעת בא כוח העורר הטענה העיקרית, אין בשחרורו של העורר למעצר בית משום הגבלה על שיקול דעתו של בית המשפט הדן בתיק העיקרי. בא כוח העורר טוען כי ההפך הוא הנכון, בעוד שלגבי נאשם הנמצא במאסר מוגבלת האפשרות לבחון דרכי שיקום, הרי שלגבי נאשם ששוחרר בערובה אין כל קושי להחזירו לכותלי הכלא. לשיטתו, הדברים נכונים ביותר לגבי נאשמים קטינים, או נאשמים שבגרו במהלך משפטם, כיוון שביחס אליהם שיקולי שיקום הינם שיקולים מרכזיים. שחרורו של העורר למעצר בית יאפשר, לטענת בא כוח העורר, לבית המשפט לשקול נקיטה באמצעי שיקום למרות חומרת העבירה המיוחסת לעורר, בשים לב לגילו של העורר ולתקופת מעצרו. לסיום טענותיו מוסיף בא כוח העורר כי העובדה שהעורר הודה בכתב האישום המתוקן ונטל אחריות על מעשיו ביחד עם תקופת המעצר הארוכה מפיגות את מסוכנותו.

9.

המשיבה מתנגדת לבקשה הן בשל כך שאין הצדקה לעיון חוזר והן לגוף העניין.

10.

דין הערר להידחות. העורר אינו מי שהיה עצור מלכתחילה אלא מי ששוחרר והפר את תנאי השחרור, ואז הורה בית המשפט על מעצרו. בנסיבות אלה קשה להצדיק שחרור, ולו בתנאים מחמירים.

11.

גם דעתי היא שהמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה עיון חוזר. אם ישנו שינוי נסיבות הרי הוא דווקא לחומרה, ההודיה על פי הסדר הטיעון שניתנה יום לאחר ההחלטה שבפני. הודיה זו מבטלת כל חשש של מעצר של החף מפשע.

12.

הערר נדחה.